שימוש מסחרי בשם אדם

השאלה אינה אם השמוש בשם "וופל פקטורי" מהוה שימוש בשמה המסחרי של התובעת "וופל בר", ואף לא אם מדובר בגניבת המוניטין, בגניבת עין או בהטעיה של הציבור.

...

ואכן, לוּ המסקנה הייתה כי רכישת חלקו של ליאור היוותה הפרה של ההסכם עם התובעת שזיכתה את התובעת בקבלת פיצוי מהנתבעים, היה על צד ג' (ליאור) לשפות את הנתבעים בהתאם להוראת סעיף 7 הנזכר.

התביעה שכנגד – נדחית, וכך גם ההודעה לצד ג'.

כאמור, דין הודעת צד ג' להידחות, אך מי שתישא בהוצאות צד ג' תהא התובעת, אשר תשלם לצד ג' הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 25,000 ₪.

13.4 על שימוש בdomain הנושא את שם המתחרה כתב המחבר דויטש – "תפישת שם הdomain הנושא את שמו המסחרי של התובע, מהוה אכן הכבדה על דרך הגישה הטבעית לעסק באמצעות האנטרנט". (וראו לענין זה ת.א (תא) 1627/01 מ.ש מגנטיקס בע"מ נ. דיסקופ (ישראל) בע"מ (3.6.01) ; תא (תא) 1509/01, בשא 7633/01 פרדייס מומבסה טורס (1997) בע"מ נ. ניו סויל טכנולוגיס).

...

שתי מכולות עצר מר שוחט בשער המחסן בדאלאס בארה"ב , כשסבר לטענתו שלא יקבל תמורה עבורן , על אף שהנתבעת טענה שהציעה לשלם את מלוא מחירן, ומר שוחט שלחן בסופו של דבר לאירופה.

מסקנה - לאחר סקירת דרישות החוק והנתונים בתיק זה הגעתי למסקנה כי אין לתובעת זכויות יוצרים באריחים המעוצבים או בחמשת האריחים הספציפיים.

טענה זו לא נכללה בכתב התביעה אלא צצה במהלך הדיונים, וככזו דינה להידחות בשל הרחבת חזית שהצדדים התנגדו לה. מכל מקום צבעים הם נחלת הכלל ופתוחים לשימוש הכלל.

לסיכום 16.1 על הנתבעת לשאת בתשלום של 64,000 ₪ לתובעת.

שימוש אסור וגניבת סימן מסחרי, האומנם? לטענת התובעת, הנתבע עשה שימוש בשמה המסחרי ובמוצריה לצרכיו האישייים באמצעות אתר המכירות אמזון ובכך הפר את סימן המסחר הרשום על שמה של התובעת בארה"ב המהוה "סימן מסחר בין לאומי" בהתאם להגדרתו בפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972.

...

משכך – בהעדר הוכחה כאמור, דין התביעה במרכיב זה להידחות.

סוף דבר בהעדר הוכחה, דין התביעה להידחות.

יחד עם זאת, כאמור בסעיף 26 בפסק הדין לעיל, אנו מחייבים את הנתבע להשיב לתובעת את יתרת הסכום הנמצא בחשבון אמזון בסך 1,417.37 $ וזאת תוך 30 ימים.

בהסכם המייסדים נקבע, בין היתר, כי יחסי הצדדים יוסדרו במסגרת החברה, התובעת 1, אשר תפעיל את העסק נשוא הסכם המייסדים ותקבל מהתובעת 2 זכות שימוש בשם המסחרי של התובעת 2 – "ג'ונסון קלין". על בסיס אותו הסכם מייסדים הוקמה והופעלה על ידי החברה חנות למכירת חומרי נקוי ברחוב האורגים 11 בחולון (להלן: "החנות"), כאשר הנתבע מונה להיות מנהל החנות.

...

אשר על כן, אני מקבל את התביעה בחלקה וקובע כדלהלן: אני מחייב את הנתבע להשיב לחברה, התובעת 1, סך של 45,150 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום שנתגלה החוסר, 10.7.18.

כל יתר טענות התובעים – נדחות.

הנתבע יישא בהוצאות התובעים בגין תביעה זו, ובשים לב לפער בין סכום התביעה לסכום שנפסק, אך גם למשאבים שהושקעו בבירור הטענות, אני מחייב את הנתבע לשאת באגרת בית המשפט ובנוסף לה גם בשכר טרחת עו"ד בסך של 20,000 ₪.

חוק עוולות מסחריות גניבת עין סע' 1לחוק עוולות מסחריות קובע "(א) לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שירות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס או כשירות של עוסק אחר או כנכס או כשירות שיש להם קשר לעוסק אחר. (ב) שימוש של עוסק בשמו בתום לב, לשם מכירת נכס או מתן שירות, לא ייחשב כשלעצמו גניבת עין". התובע טוען כי השמוש שעשו הנתבעים בשם "גן ארז" על הוריאציות השונות מהוה גניבת עין במובן זה שלקוחות קיימים ופוטנציאליים פנו בעקבות הפרסומים במחשבה שהם פונים לעסקו שלו.

אשר על כן אני קובעת שהתקיימו יסודות עוולת גניבת העין ביחס לשם "גן ארז". תאור כוזב סע' 2 לחוק עוולות מסחריות קובע "(א) לא יפרסם עוסק מידע ולא יגרום לפירסום מידע, אשר הוא יודע או שהיה עליו לדעת שהוא אינו נכון, לגבי עסק, מיקצוע, נכס או שירות, שלו או של עוסק אחר (להלן – תאור כוזב)". הדמיון הרב בין שם התובע ועיסקו לפרסומים של עסק הנתבעים, והעובדה שמדובר בעסקים הפועלים באותו שוק, שאין מחלוקת שהוא שוק מצומצם, מלמדים על כך שהנתבעים פירסמו מידע שאינו נכון במובן זה שהם ידעו שהם מושכים לקוחות שבקשו לרכוש את גלאי המתכות אצל התובע (פס"ד למטייל).

...

כאמור לעיל, אני מקבלת את גרסת התובע שהוא מכר ציוד נלווה.

בהתחשב בכך, בעובדה שמדובר בחברה שכל מניותיה מוחזקות על ידי שני האחרים, ששניהם מנהלים את העסק, שאין לחברה עובדים נוספים למעט שניים שגם הם צוינו במססגרת החקירה הנגדית ללא כל פירוט בדבר תפקידם בחברה, בהתחשב בכך שבתצהיריהם לא נתנו הנתבעים שום פירוט בעניין זה, ובהתחשב בגרסתו של התובע בעניין זה, שעליה התובע לא נחקר, אני מקבלת את טענת התובע כי ההחלטות בקשר עם הפרסומים המעוולים נעשו באופן אישי על ידי הנתבעים 1-2.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובע פיצוי בסך של 50,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה (5.8.18) ועד למועד התשלום המלא בפועל, הוצאות אגרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד התשלום על ידי התובע ועד למועד התשלום המלא על ידי הנתבעים, וכן שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.