שימוש למגורים ללא היתר בנייה

בעפ"א (באר שבע) 8690-03-13 אבו אלקיען נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 20.5.13) נדחה ערעור שהוגש על גזר דין במסגרתו הושת על הנאשם קנס בסך 87,000 ₪ בנוסף ל– 4 חודשי מאסר מותנה וצוי הריסה ואיסור שימוש בגין בניית שני מבני בטון ובלוקים למגורים בשטח של כ – 50 מ"ר כל אחד, ללא היתר, בשטח ביעוד שצ"פ ויער.

...

לאור כל האמור אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים: קנס בסך 7,000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתו, הקנס ישולם ב-7 תשלומים שווים ורצופים החל מיום 1.7.22 ובכל 1 לחודש שלאחריו.

נטען בין היתר כי עבודות הבניה בוצעו בשטח המיועד לבניה למגורים בהתאם לתכנית מתאר שאושרה כבר בשנת 2017, ובעתיד הקרוב ניתן יהיה לקבל רשוי למבנה; כי עבודות הבניה אינן עבודות חדשות ועיקרן הושלם כבר בשנת 2018; כי נותן הצוו לא קיים את חובת ההתייעצות המוטלת עליו; כי המערערת הפסיקה את המשך ביצוע עבודות הבניה מיד בסמוך לאחר קבלת צו ההפסקה המנהלי שהוצא לה; כי היא אינה היחידה שביצעה הבנייה באיזור, אולם רק לה הוצא צו הריסה מנהלי; וכי המבנה נועד לשמש קורת גג לה ולמשפחתה.

...

יפים לעניין זה דבריו של השופט כתוארו אז א' רובינשטיין שנאמרו בהקשר דומה: "אין כל חולק כי הריסת מבנה גורמת לנזק בלתי הפיך. אולם צו הריסה מינהלי הוא אחד האמצעים החשובים לאכיפתם היעילה של דיני התכנון והבניה [...]. כאמור, לאחר מתן הצוים המשיכו המבקשים בבניה הבלתי חוקית, תוך קביעת עובדות בשטח. אבקש לחזור ולהטעים את שנאמר לא אחת, כי אין מנוס ממאבק עיקש, ובכלל זה מענה שיפוטי, באשר לתופעות הבניה הבלתי חוקית, אשר הפכו, למרבה הצער, לשגרה במקומותינו.

אם כן, בדין קבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו המנומקת כי אין מקום להיעתר לבקשת המערערת לעיכוב ביצוע צו ההריסה, ואין כל מקום להתערב בכך.

הערעור נדחה אפוא.

מפרק העובדות בגזר הדין מיום 9.12.21 עולה כי המשיב הוא בעל זכויות הבניה והמקרקעין במיגרש מסוים בעיר רהט, וכי בתאריכים מסוימים, בשנים 2014 עד 2016, התגלה כי הנאשם ביצע עבודות בנייה ושימוש ללא היתר, שכללו הקמת מבנה בן 2 קומות בשטח של כ- 350 מ"ר, המבנה משמש למגורים.

...

לפיכך, בקשת המערערת להחמיר גם ביחס להתחייבות – נדחית.

התוצאה סיכומו של דבר, הערעור מתקבל בעיקרו, כאמור בסעיף 95 ו- 96 לעיל: תחת הקנס שנקבע, יועמד הקנס על 80,000 ₪, או 100 ימי מאסר תמורתו.

בנוסף ובמצטבר ישלם המשיב "קנס נוסף" בן 11,200 ₪, כגובה האגרה שלא שולמה, או 14 ימי מאסר תמורתו.

בסעיף 2.2 להסכם נכתב: "הדירה רשומה בלישכת רישום המקרקעין כדירה, אך אינה בעלת היתר בניה לדירת מגורים ברשומי הועדה לתיכנון ובניה, אלא כמקלט ו/או חדר הסקה." ג – גדר המחלוקת נוכח העובדות שפורטו עד כה, אין חולק כי הנתבעים ידעו כי השמוש בדירה למגורים אינו תואם את היתר הבנייה, במסגרתו יועדה הדירה למקלט.

...

משקבעתי כי התובעים זכאים לפיצוי בגין הפרת חובת הגילוי החלה על הנתבעים, מהווה תביעה לפיצוי בגין הפרה יסודית של הסכם המכר, שעניינה אותו מחדל, כפל פיצוי ולפיכך דינה להידחות.

דין התביעה ברכיב זה להידחות.

י – סופו של דבר אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה.

ראו, ת"א (ת"א) 47094-09-17 דניאל דרעי, נ' סמדר גואטה, 23.6.2019: "13. הדין בנושא זה עם התובעים. שימוש במחסן למטרת מגורים, ללא היתר לשימוש חורג, מנוגד לסעיף 145(א) לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 ולתקנה 1 לתקנות התיכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), התשכ"ז-1967. די לו לאדם המתגורר בשכנות קרובה לאדם המשתמש במקרקעין בנגוד לתנאים של היתר בניה, שיראה כי השמוש החורג גרם לו "אי-נוחות" – גם אם היא לא מגיעה בהיקפה כדי מיטרד ליחיד כמשמעותו בסעיף 44 לפקודת הנזיקין – לצורך ביסוס עוולה של הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (בג"ץ 16/50 איגרא רמא בע"מ נ' ועדת ביניין ערים ת"א, פ"ד ה 229 (1951); ע"א 140/53 אדמה בע"מ נ' לוי, פ"ד ט 1666 (1955); ר"ע 62/83 בעל טכסא נ' גונן, פ"ד לח(1) 281, 283 (1984); ע"א 7727/01 קרנש נ' נחומי [פורסם בנבו] (29.12.2002)).

...

אני פוסק את שכרה של מומחית בית המשפט בסך של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ. בשים לב לכך, כי גם התובעים בחרו לחקור אותה בדיון, הרי שאני מחייב את התובעים לשלם מחצית משכרה ואת הנתבעים לשלם את המחצית הנוספת.

סוף דבר ותוצאת פסק הדין: התביעה מתקבלת אפוא ביחס להריסת יחידת הדיור, סגירת החלון בקיר המשותף ומתן הוראות עתידיות ביחס לגג הרעפים וארגז הרוח.

התביעה נדחית בזאת ביחס לחלוקת שהתבקשה בחצר האחורית; ביחס להקמת גדר בקו הקיר המשותף; ביחס לטענות פלישה; ביחס לדרישה לתשלום כספים/דמי שימוש.