שימוש לא מורשה בתוכנות של עובד לשעבר

ההלכות המנחות בסוגיית הגבלת חופש העיסוק, נקבעו על ידי בית המשפט העליון בדונו בעיניין ע"א 6601/96,AES נ' סער (להלן: "פסק דין סער"), ועל ידי בית הדין הארצי לעבודה בדונו בעיניין ע"ע 164/99, דן פרומר וצ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ– רדגארד בע"מ, פד"ע לד, עמ' 294, (להלן: "פסק דין צ'ק פוינט").

גם עיון בתצהירה של גב' רחל בירון ובתמלול השיחה שצורף לתצהירה מחזק ותומך בכך שמדובר בשיטה, לפיה ח.א.ס. מערכות יודעת את מועד סיום תקופת האחריות של לקוחות של ג.ק. מערכות, זאת באמצעות מידע שנימסר לה מעובדים לשעבר של התובעת שעברו אליה וכפועל יוצא מציעה ללקוחות אלו בסמוך לכך טפול ואז מציעה המשך ביטוח או אחריות, עובר למועד בו ג.ק מציעה את אותו שירות.

עיון בסעיף 45 לתצהיר עדות ראשית של מר גיל קריטי מעלה כי: "רשימת הלקוחות של התובעת, על כל המידע המסחרי הגלום בה, מוחזקת על מחשב בחברה כאשר רק לאנשי ההנהלה (אני, מר זיו ומר ירון ( ולפקידת שירות וקבלה קיימת גישה למידע זה. התובעת אוסרת במפורש על כל עובד שאינו מורשה לכך להכנס לחדר מחשבים ולצפות ברשימה על פי נהלי התובעת נידרש טכנאי השרות להשיב את בקשות השרות שקבל לידיו בסוף יום העבודה לפקידת שירות אחראית משמרת... טכנאי השרות אינו רשאי להכנס למחלקה של עמדות המחשבים אלא מדיע לדלפק הקבלה שבפתח מחלקת שירות. עם זאת למרות ההגנה שהתובעת מקנה לסודותיה המסחריים, באופן בלתי נימנע טכנאי השרות נחשפים במסגרת עבודתם השוטפת למידע סודי ולנתונים מסחריים חשובים הנוגעים ללקוחות התובעת וזאת באמצעות בקשות השרות המונפקות עבורם על ידי התובעת מידי יום לבצוע עבודתם. טכנאי השרות של התובעת מקבל בממוצע כ10-15 בקשות שירות ליום... בבקשות השרות מצויין אם ללקוח יש אחריות של התובעת, ומה תקופת תוקף האחריות... ככלל ניתוח המידע בבקשות השרות יכול לאפשר למתחרה מתוחכם לייעל את מאמצי השיווק שלו בשוק שואבי האבק. באמצעות המידע שנימצא בבקשה ניתן לייצר" פרופיל לקוח" ולקדם מכירות באופן ממוקד ויעיל.

יצירת יתרון תחרותי באופן שאינו הוגן באמצעות העובדים המגוייסים – מלבד הנזקים הישירים שפורטו לעיל, באמצעות הגיוס המכוון יוצר לעצמו המשווק שאינו מורשה יתרון תחרותי בלתי הוגן, זאת באמצעות השמוש בניסיון וההכשרה שצברו העובדים בתובעת, יתרון זה סביר שלא היה מושג באמצעים הוגנים.

...

ביום 1/2/15 ניתנה החלטתי המקבלת את הבקשה באופן חלקי, רק בנוגע להודעה של קירבי בדבר סגירת הסניף של מר פולקמן בשל הפרת הכללים של קירבי כטענת התובעת, נוכח האמור נשמעה עדות הזמה בנדון של מר קריטי בישיבת ההוכחות האחרונה.

משכך אנו סבורים כי אופן פעילות ג.ק. מערכות בנדון נעשה כדין בכל הנוגע לעדכון שנעשה עוד במהלך שנת 2011.

סוף דבר תביעת ג.ק מערכות כנגד הנתבעים 1-3 מתקבלת באופן חלקי, כדלקמן: כל אחד מהנתבעים 1 ו-2 ישלם לג.ק מערכות פיצוי, בלא הוכחת נזק, בסך של 20,000 ₪, בגין ביצוע עוולה של גזל סוד מסחרי, וזאת תוך שלושים יום מיום קבלת פסק הדין.

לעניין התביעה שכנגד התביעה שכנגד כנגד ג.ק מערכות מתקבלת באופן חלקי, כדלקמן: בנוגע למר עובדיה- ג.ק מערכות תשלם לו רכיבים אלו: דמי מחלה בשיעור של 6680 ₪ וזאת בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין מיום סיום העסקה - 15.3.12 ועד למועד התשלום בפועל.

בישיבת ההוכחות נשמעו שלושת עדי החברה – מנהל החברה ובעליה, מר עופר מוסברג (להלן - מוסברג), גב' תמר עידן-גיזבורג, סמנכ"לית תוכנה עיסקית בתובעת (להלן - עידן) ומר דורון אלמליח, סמנכ"ל תחום זהויות וגישה מאובטחת בתובעת (להלן- אלמליח).

היו חוזים שהיו בלפ טופ שלי, בלי שם משתמש ובלי ססמה, שם ערכתי את הכל ושם הלקוח גם אישר לי ויש את ה מיילים.

בנסיבות אלה, גם אם העובד הוציא מהחברה חומר העולה כדי "סוד מסחרי", כאשר זה הוצא אך ורק לצורך ניהול התביעה שהוגשה כנגד המעסיק, ולא על מנת להעבירו לצדדים שלישיים או כדי לעשות בו שימוש לצורך השגת יתרון עסקי כזה או אחר, איננו סבורים כי זהו המקרה המצדיק חיוב של העובד לשעבר בפצוי המעסיק.

ויודגש, מדובר במקרה בו העובד הוציא מסמכים אותם היה מורשה לקבל במסגרת עבודתו והעבירם ישירות לבא כוחו, כך שאלה נשמרו ולא נעשה בהם שימוש מעבר לדיון בהליך המשפטי המקביל.

...

תחילה התקבלה בקשת העובד (התובע באותו הליך) לגילוי כרטסת הנהלת חשבונות, אך בהמשך, במסגרת החלטה בבקשה לעיון נוסף, בוטלה החלטה זו. לצד זה, בית הדין נעתר לבקשת החברה (הנתבעת באותו הליך) להטלת חסיון על ההליך, לאור המסמכים שצורפו לתצהיר העובד (החלטת כב' השופט ספיבק מיום 4.3.15, צורפה כנספח ה' לתצהיר התובעת).

עם זאת, בנסיבות העניין, לאור הנימוקים שפורטו לעיל, לא מצאנו כי המקרה שלפנינו מצדיק פסיקת פיצויים כנגד עובד שפוטר ובחר לתבוע את מעסיקו בבית הדין.

לסיכום כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות.

עם זאת, מקום בו אין חולק כי העובד פעל בניגוד לחוזה העבודה ונטל חומרים העולים כדי סוד מסחרי ממעסיקתו, לא מצאנו לחייב את התובעת בהוצאות ההליך.

לטענתם, בתמצית, התובע, יחד עם עובד נוסף בחברה (כיום עובד לשעבר), הקים חברה מתחרה העונה לשם "רינבי מערכות בע"מ", עשה שימוש שלא כדין בקניין הרוחני של החברה, שאותו גזל במירמה, והפיק מכך טובת הנאה לעצמו.

החברה טוענת כי התובע העתיק שלא כדין את התוכנה, פעל בדרכים של גניבת זהות היתחזות וזיוף רשומות של לקוחות החברה ואפשר פגיעה בסודיות הטיפול בלקוחות, זאת תוך שתוף פעולה עם העובד הנוסף ו'נתוב' הכנסות החברה לכיסו הפרטי וזאת 'רגע' לפני התפטרותו.

בכל הנוגע לחובת התובע לכמת תביעתו, נבהיר כי תקנה 9(7) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991, קובעת כי על כתב התביעה להכיל את: "שוויו של נושא התובענה, ככל שניתן לקבעו, לפי הענין; היתה התביעה לסכום שיגיע לתובע לאחר בירור חשבונות שלא נתיישבו בינו לבין הנתבע, יפורש בכתב התביעה הסכום הנתבע לפי המשוער". בע"ע (ארצי) 1193/04 מרים רפפורט ו-22 אחרים - רשות שדות התעופה, ניתן ביום 30.1.06 (להלן: "פרשת רפפורט") קבע בית הדין הארצי לעבודה, מפי הנשיא דאז סטיב אדלר: "נקודת המוצא בהקשר ליחס שבין סעד הצהרתי ובין סעד כספי היא, שככלל, לא יידרש בית המשפט, ובית הדין לעבודה בכלל זה, לתביעה לסעד הצהרתי מקום בו יכול התובע לכמת תביעתו ולתבוע סעד כספי. הלכה זו שנפסקה על ידי בית המשפט העליון, [footnoteRef:1] אומצה ברבות השנים אף בבתי הדין לעבודה. [footnoteRef:2] כך, בפסיקתה של השופטת פורת בעיניין אלטמן: [footnoteRef:3] [1: ע"א 227/77 בנק ברקליס דיסקונט בע"מ נ' ברנר, פ"ד לב(1) 85, 90 (להלן: עניין ברנר). ] [2: דב"ע מז/3-1 הסתדרות מדיצינית הדסה - ורדי, פד"ע יט 63, 70; וראו עוד בהקשר זה: דב"ע נב/217-3 אגודה ארצית של מנהלים מורשי חתימה של הבנק הבנלאומי הראשון - הבנק הבנלאומי הראשון, פד"ע כז 3; בג"ץ 3679/94 אגודה ארצית של מנהלים מורשי חתימה של הבנק הבנלאומי הראשון נ' בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב - יפו ואח', פ"ד מט(1) 573. ] [3: דב"ע נב/235-3 אלטמן - בנק לפיתוח התעשיה בישראל בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 30.11.1992), פסקה 13. ]

לטענתה, באופן זה יובטח שאלו ישמשו כראיות בבוא היום, כאשר ממילא הצוו אינו יכול לפגוע בזכויותיו של התובע, בין היתר, בשל העובדה שדף הפייסבוק הנו פומבי ומטרתו מסחרית.

...

משכך, הבקשה לעניין זה – נדחית.

סוף דבר הבקשה לסילוק על הסף התקבלה בחלקה, כאמור וכמפורט לעיל בהרחבה.

הבקשה למתן צו כלפי צד ג' – "פייסבוק ישראל" נדחית.

מבוא ופירוט ההליכים בתיק מונחת לפנינו תביעתה של התובעת, מכון ורדי לכבאות ובטיחות בע"מ (להלן: "התובעת"), מעסיקתו לשעבר של הנתבע, מר אנדרה רום (להלן: "הנתבע").

] מכלל האמור לעיל עולה כי ידע, ניסיון וכישורים של אדם, אינם נופלים בגדר "סוד מסחרי". קביעה זו אף תואמת את הוראתו של סעיף 7(א) לחוק עוולות מסחריות, המציין כך: "לא יהיה אדם אחראי בשל גזל סוד מסחרי, אם היתקיים אחד מאלה: (1) הידע הגלום בסוד המסחרי הגיע אליו במהלך עבודתו אצל בעליו של הסוד המסחרי וידע זה הפך לחלק מכישוריו המקצועיים הכלליים; (2) השמוש בסוד המסחרי מוצדק בשל תקנת הציבור". עם זאת, במקביל נפסק כי האנטרס ה"קינייני"/"מעין קינייני" של המעסיק במידע סודי או האנטרס הנגזר מחובת תום הלב, ואשר חבים עובדים כלפי מעסיקיהם – כל אלה עולים כדי "אינטרס לגיטימי" שיש בו להצדיק הגבלת עסוקו של עובד[footnoteRef:46].

אין להסתפק בתאור כללי או בטענה כללית על קיומו של "סוד", כפי שארע במקרה דנן, אלא יש להצביע לדוגמה על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות מסוימת, תהליך מסוים וכו'.

לשיטתו של הנתבע, הוא עצמו אינו מהוה מומחה ואינו מורשה לייעץ בתחום הכבאות, והמדובר בשירות שהתובעת עצמה סיפקה למרכז.

מנגד, יש לציין כי חלק לא מבוטל מטענותיו העובדתיות של הנתבע נדחו על ידינו, כגון – הטענה שהוא אינו משמש כיום כממונה על הבטיחות במרכז הרפואי; הטענה לגבי סוגיית כיבוי האש; וחשוב מכך – הטענה כי התובעת נהגה בו בחוסר אנושיות.

...

לאור האמור לעיל, אנו סבורים כי יש מקום לקיזוז הסכומים המועטים שלהם זכאית התובעת, כנגד ההוצאות שנגרמו לנתבע כתוצאה מכך שרוב רכיבי התביעה נדחו.

גם ההתייחסות בסיכומי הנתבע לעמדת התובעת היתה בלשון בוטה, שאינה מקובלת עלינו[footnoteRef:91].

] בסיכום כל הדברים, אנו סבורים כי התוצאה הראויה והצודקת היא שכל צד יישא בהוצאותיו, ובמובן זה שאיש לא יצטרך לשלם דבר לצד שכנגד, הן ביחס לחיוב הכספי והן ביחס להוצאות.

המבקשת טענה כי המשיב הישתתף בישיבות בהן נעשה שימוש בטבלט , בהכנת התוכנה החדשה.המשיב הכחיש את נוכחותו בישיבות צוות הנוגעות לטאבלט: "ש. מר הריס אומר שבתור עובד בכיר בחברה היית שותף בתהליך של המרת התוכנה לכזו שתוכל לעבוד על טאבלטים. ת. לא ידוע לי על כוונה כזו. ש. כשהוא אומר שישבת בישיבות צוות שהיו בעיניין הזה הוא משקר. ת. אני לא הייתי בישיבת צוות כזו. ש. כשהוא אומר שנתנו לך טאבלט ביד על מנת להיתנסות על הפיתוח הוא משקר... ת. בשלב קצת לפני שיצאתי התחילו להכנס עם טאבלטים של ווינדוס. היו כמה מטופלים שיעבדו עם המערכת של המבקשת על טבלט שיש בו ווינדוס. זה הטאבלט היחיד שאני מכיר בהקשר של ד"ר פלואנסי. ש. חוזר על השאלה. האם כשעבדת במבקשת ניתן לך טאבלט כזה או דומה על מנת שתתנסה בפתוח של התוכנה. ת. לא." (עמ' 16 ש' 26-31, עמ' 17 ש' 1-6)(דגש ש.ש.) .

אין מחלוקת כי מטופלים שקבלו עותק של התוכנה של המבקשת ורשיון לעשות שמוש בה הוחתמו על התחייבות שלא להעתיקה או לעשות בה שימוש לא מורשה (ע' 19 ש' 5).

אכן, ככלל, האנטרס של המעביד למנוע מעובדו לשעבר להתחרות בו, בלי שהדבר בא להגן על אינטרסים נוספים (פרט לאי-התחרות), כגון סודות מסחריים או רשימת לקוחות, אינו אינטרס לגיטימי (או "מוגן").

...

היום בבואנו לפסוק לאחר שמיעת הראיות וקבלת הסיכומים מצאנו כי מתן צו כזה יגרום נזק בלתי הפיך למשיב ואי מתן צו לא יגרום נזק כלשהו, אשר אף לא הוכח, למבקשת.

הבקשה כולה על כל טענותיה - נדחית.

שקלנו בכובד ראש את עניין ההוצאות ומצאנו כי על המבקשת לשלם למשיב הוצאות בסך 5,000 ₪ וכן לשלם שכ"ט ב"כ המשיב בסך 9,500 ₪.