שימוש חורג במקרקעין ללא היתר לפי סעיף 204(ב) לחוק התכנון והבניה

רקע והליכים קודמים ביום 12.11.2009, הוגש לבית משפט השלום בחיפה, כתב אישום המייחס למבקש בניה ללא היתר, לפי סעיפים 145(א) ו-204(א) לחוק התיכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התיכנון והבניה או החוק); שימוש בבניה שנבנתה ללא היתר, לפי סעיפים 204(א) ו-208 לחוק התיכנון והבניה; שימוש בחלקה בסטייה מתכנית, לפי סעיפים 204(ב) ו-208 לחוק התיכנון והבניה; ושימוש חורג בקרקע חקלאית ללא היתר, לפי סעיף 204(ג) לחוק התיכנון והבניה.

...

בגדרו של פסק הדין, נדחה ערעורו של המבקש על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט ט' תדמור-זמיר), בתו"ח 27143-11-09, מיום 15.4.2018, אשר נסבה על בקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה שיפוטי שהוצא נגדו.

יפים לענייננו, דבריו של המשנה לנשיאה (כתוארו אז) ס' גובראן ברע"פ 8220/15 כפאיה נ' מדינת ישראל (27.12.2015): "הכלל הנוהג בפסיקה הוא כי ככלל, צו הריסה יבוצע במועדו, ואילו היעתרות לבקשה לדחיית המועד לביצוע הצו תיעשה רק במקרים 'חריגים ויוצאי דופן', בהם היתר הבנייה מצוי בהישג יד ורק עיכוב פורמלי מעכב את קבלתו [...] יוטעם, כי הנטל להוכיח כי קבלת ההיתר קרובה מוטל על המבקש את עיכוב ביצוע צו ההריסה". סבורני, כי עניינו של המבקש אינו נמנה על אותם מקרים "חריגים ויוצאי דופן", שבהם ניתן יהיה לשקול עיכוב ביצוע צו הריסה שיפוטי.

המשיבה החליטה להתנגד לבקשה האחרונה לעיכוב ביצוע צו ההריסה מטעמים ענייניים, לאחר שהתחוור לה מועד קיומו של הדיון בעתירה, אשר נקבע לחודש ינואר 2019, ועל יסוד עמדת המדינה בתגובתה לעתירה, לפיה יש לדחות את העתירה.

סוף דבר, הבקשה לרשות ערעור נדחית בזאת.

לעמדתי, קביעתו של בית משפט קמא , שאליה אני מצטרף, הייתה שונה ולפיה לא ניתן להרשיע בעבירת "שימוש" על פי הוראת סעיף 204(א) לחוק התיכנון והבניה, כאשר אין צורך בהיתר בניה וזאת מאחר ועל פי נוסחו של הסעיף, איסור השמוש חל על: "...המשתמש במקרקעין ללא היתר, כשביצוע העבודה או השמוש טעונים היתר לפי חוק זה...". ויודגש, כי טענת המערערת לפיה המשיבים עושים שימוש במקרקעין בנגוד לתוכנית, יכולה הייתה לשמש כבסיס לאישום על פי הוראת סעיף 204(ב) לחוק התיכנון והבניה, אך סעיף זה, כאמור, לא נכלל בכתב האישום.

עם זאת, לטענת המערערת לפיה השמוש אותו עושים המשיבים במקרקעין מנוגד להוראות התוכנית, ישנה השפעה והשלכה גם לעניין האישום על פי סעיף 204 (א) לחוק התיכנון והבניה, וזאת מאחר ואם אכן צודקת המערערת בטענותיה, הרי שהשימוש אותו עושים המשיבים במקרקעין הנו בגדר "שימוש חורג" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק התיכנון והבניה (בנוסחו לפני תיקון 116), ובהתאם לתקנות 1967 (תקנה 1(1)) "שימוש חורג" מחייב הוצאת היתר בניה, ולפיכך ומאחר והמשיבים לא הוציאו כאמור היתר בניה, ניתן להרשיעם בעבירה על פי סעיף 204(א) לחוק התיכנון והבניה, ובעניין זה אין בתקנות 2014 כדי לסייע למשיבים, וזאת נוכח הוראות סעיף 145ג לחוק התיכנון והבניה, ותקנה 2 לתקנות 2014.

...

התייחסנו לעיל להעדר ראיות כלשהן מצד המערערת להוכחת הטענה שלפיה המשיבים מפעילים במקרקעין מפעל לעיבוד וחיתוך שיש ואבן, ולפיכך עלינו להתייחס רק לפעילות של מכירת לוחות שיש ובעניין זה אני סבור כי לא עלה בידי המערערת להוכיח כי פעילות שכזו אינה מותרת על פי התכנית.

סיכומו של דבר, משלא הוכח כנדרש כי קיים צורך בקבלת היתר בניה לעבודות שבוצעו על ידי המשיבים, ומשלא הוכח כנדרש כי השימוש אותו עושים המשיבים במקרקעין הינו "שימוש חורג", המחייב קבלת היתר, לא עלה בידי המערערת לעמוד בנטל ההוכחה הנדרש לצורך הרשעת המשיבים, בעבירות נושא כתב האישום, ובהתאם, לא נפל פגם בפסק דינו של בית משפט קמא המצדיק את התערבות ערכאת הערעור.

לפיכך אני מורה על דחיית הערעור, ואולם, בשל השאלות המשפטיות בעלות המשקל שהעלה הערעור, אינני עושה צו להוצאות.

בתאריך 15.6.15 הוגש כתב אישום המייחס לנאשמים עבירות של ביצוע עבודות בניה ושימוש חורג במקרקעין הטעונים היתר, ללא היתר, וכן בשימוש במקרקעין בסטייה מתוכנית – עבירות לפי סעיפים 204(א) ו- (ב) לחוק התיכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), סעיף 208 לחוק, וסעיף 253(2) לחוק, כנוסחו במועד הגשת כתב האישום, ולפי תקנה 1(1) לתקנות התיכנון והבנייה (עבודה ושימוש בטעונים היתר), תשכ"ז- 1967.

...

בדיון שהתקיים ביום 14.12.15, ולאחר שהנאשמים השיבו לכתב האישום, נעתר בית המשפט לבקשתה של המאשימה לתיקון שני ונוסף של כתב האישום.

דיון והכרעה: לאחר שמיעת טיעוני הצדדים בבקשה, ולאחר עיון בבקשה ובתגובה, ובהשלמת הטיעונים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

במידה ואין בתיקון כתב האישום בכדי לקפח את זכויות הנאשם וניתן להבטיח לו הזדמנות סבירה להתגונן – יטה בית המשפט להיעתר לתיקון המבוקש.

לאור האמור לעיל אני מקבלת את הבקשה, ומורה על תיקון כתב האישום על דרך של הוספת עדי התביעה – כמבוקש.

מבוא: ביום 22.12.2016, לבקשת המשיבה, ובמעמד צד אחד, ניתן צו הפסקה שפוטי וצו למניעת פעולות במסגרתם הורה בית המשפט למבקש ול"משיבים" האחרים באותה בקשה, או למי שבא בשמם ומטעמם או עובד בשירותם, להפסיק לאלתר את עבודות הבניה והשמוש החורג במקרקעין, שבוצעו ללא היתר בגוש 10341 חלקה 12, בקרקע חקלאית המוגדרת כ"גבעת ראשיד" סמוך לכפר כעביה: "מבנה בשטח 245 מ"ר במצב שלד עם טפסנות ליציקת גג". בקשות המשיבה, העומדות ביסוד הצוים הנ"ל, הן: לצוות על כעביה זייד ג'אודת וכעביה ג'אודת אחמד (להלן: "האחרים") ועל המבקש להפסיק לאלתר את העבודות במקרקעין הידועים כגוש 10341 חלקה 12, נ.צ מרכזי 218424/740819, ולהמנע מבצוע כל עבודות טעונות היתר ללא היתר.

למרות זאת, החל מיום 25.10.16 ביצעו המבקש והאחרים במקרקעין עבודות בנייה הטעונות היתר, והכוללות "הכשרת קרקע ויציקת כלונסאות בשטח 245 מ"ר לאחר הגבהת השטח ע"י שכבות מצעים", עבודות שבוצעו ללא היתר ובסטייה מתכנית והן מהוות עבירה לפי סעיף 204(א)(ב) לחוק התיכנון והבניה.

המסגרת הנורמאטיבית: הסמכות להוצאת צו הפסקה שפוטי מעוגנת בסעיף 239(א) לחוק התיכנון והבניה, הקובע: "239. (א) נעשתה עבודה, או השתמשו במקרקעין, בדרך ובנסיבות שיש בהם משום עבירה לפי סעיף 204, בין שהוגש על העבירה כתב אישום לבית המשפט ובין שטרם הוגש, רשאי בית המשפט לצוות על הנאשם, או על מי שנראה לבית המשפט אחראי לבצוע העבירה, ועל כל מי שעובד בשירותם - להפסיק את העבודה או את השמוש (להלן - צו הפסקה שפוטי) ותקפו של הצוו יהיה עד לביטולו או שינויו על ידי בית המשפט". וזו לשונו של סעיף 246 לחוק התיכנון והבניה, שכותרתו "צו זמני למניעת פעולות": "246. נעשו במקום פלוני פעולות הכנה לבניה או לשימוש במקרקעין ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית, רשאי בית המשפט לפי בקשתם של יושב ראש הוועדה המחוזית או של יושב ראש הוועדה המקומית, ובעיריה - של יושב ראש ועדת המשנה לתיכנון ולבניה, או של היועץ המשפטי לממשלה או נציגו, ליתן צו על כל אחד מהמנויים בסעיף 208 להמנע מפעולה באותו מקום, לרבות צו האוסר את השמוש במבנה או במקרקעין או צו לסגירת המבנה או המקום (להלן - צו מניעת פעולות); בית המשפט רשאי לתת צו כאמור בכפוף לתנאים שימצא לנכון בנסיבות הענין". צו הפסקה שפוטי הינו הליך אשר נועד להפסיק הפרה מתמשכת של הוראות חוק התיכנון והבניה מוקדם ככל שניתן.

...

אין בידי לקבל טענה זו, לאור תקנה 3 המציגה אפשרויות חלופיות, ולאור הרציונל העומד בבסיס סעיף 28(ב) לחוק התכנון והבניה הנותן בידי הוועדה המחוזית סמכות לפעול במקום הוועדה המקומית במידת הצורך.

משכך, הבקשה לביטול צווים אלו, שניתנו במעמד צד אחד, נדחית.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים בהקדם, באמצעות פקסימיליה, תוודא טלפונית קבלת הפקס' אצל ב"כ הצדדים, ותנהל רישום, בדבר אישור המסירה, בתיק הממוחשב.

מבוא כנגד הנאשם 3 (להלן – "הנאשם" / "טוטיאן") הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירה של שימוש חורג במקרקעין ללא היתר עבירה, לפי סעיף 145(א) ביחד עם סעיפים 204 (א) ,204(ב), 204(ג) ו 208, לחוק התיכנון והבנייה, התשכ"ה- 1965 (בנוסחו לפני תיקון 116) (להלן: "החוק") ותקנות התיכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), תשכ"ז 1967.

סעיף 204 לחוק התיכנון והבניה קובע כי: "(א) המבצע עבודה או משתמש במקרקעין בלא היתר כשביצוע העבודה או השמוש טעונים היתר לפי חוק זה או תקנה על פיו, דינו - קנס או מאסר שנתיים, ובעבירה נמשכת - קנס נוסף מאסר נוסף שבעה ימים לכל יום שבו נמשכת העבירה לאחר שקבל הנאשם הודעה בכתב מהוועדה המקומית על אותה עבירה או לאחר הרשעתו.

...

סוף דבר לאור כל המקובץ לעיל, אני קובעת כי עלה בידי המאשימה להוכיח בהתאם לרמת ההוכחה הנדרשת בפלילי, כי ביום 21.11.15, בוצע ע"י הנאשם, מר טוטיאן, שימוש חורג במקרקעין נשוא כתב האישום, בדרך של אחסון עפר, באופן המשנה את פני הקרקע.

עוד אני קובעת, כי לנאשם לא קמה כל הגנה.

אשר על כן אני מרשיעה את הנאשם בעבירה של שימוש חורג במקרקעין ללא היתר, לפי הוראות סעיפים 145(א), 204(א) ו - 208 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 ותקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר), תשכ"ו – 1967.