שימוש בקרקע חקלאית ללא היתר בניגוד לצו בית משפט

לגופה של בקשה, עתרה המשיבה לדחותה ולחייב בהוצאות משפט בשיעור ניכר, תוך שנטען כי נימוקי הבקשה באשר למהות הבניה והיקפה מטעים באופן בוטה וביודעין הואיל ואין המדובר בהחלפת גג אלא בניית מבנה אשר שימש ככל הנראה לדיר צאן בשטח של כ-170 מ"ר במקרקעין, ללא היתר ובנגוד לייעוד המקרקעין.

צו ההריסה נושא הבקשה: ביום 24.7.22 הומצא לתיק צו ההריסה (להלן: צו ההריסה) שהתבקש ביטולו וממנו עלה כי ביום 28.6.22 חתם יו"ר ועדת המשיבה על צו להריסת: "בניית מבנה המשמש כדיר צאן עשוי קורות ועמודים ממתכת וקירוי ומעטפת מפח בשטח של כ-170 מ"ר. כל זאת ללא היתר בניה בקרקע חקלאית מוכרזת ומוגדרת לפי תמ"מ 9/2 יער נטע אדם קיים בעל רגישות ומוגן מפיתוח" (להלן: הבניה האסורה).

למי איפוא ישנה זכות עמידה בבקשה לביטול צו הריסה מינהלי או עיכובו? בע"פ 3249/05 בר יוסף נ' יו"ר הוועדה המקומית לתיכנון ובנייה פתח תקווה (17.4.05), נדונה סוגיה זו ונקבע: "קשה להלום, כי הפתח פתוח לכל אדם, ותהא זיקתו לנכס זיקה שאיננה כדין, ואף המנוגדת לדין, לבוא בשערי בית המשפט לעניין הצוו. אכן, לכאורה נראית שובת לב הטענה, כי אם באורח זה או אחר יכול המערער לבוא בגדרי מי שניתן להאשימו בעבירות בניה ללא היתר וכיוצא בזה לפי החוק, הריהו בגדר מי שרואה עצמו נפגע... לעניין זה "רואה עצמו נפגע" משמעו, בעל זכויות כדין אשר רואה עצמו נפגע – וזכויות כאלה יכול שיהיו - למשל – של בעלי קרקע, חוכרים ושוכרים, בעלי נכס שכן שנכס שלהם עלול להפגע מהריסה וכיוצא בזה.

...

לנוכח האמור, כפי שציינתי בהחלטתי מיום 20.11.22: "היה בסיס לביטול הצו הארעי המעכב את ביצוע צו ההריסה עד למתן החלטה ושקלתי אם להורות כן עוד היום. בסופו של דבר, ובכדי שלא לסכל מתן הכרעה על בסיס הראיות והטיעונים שנשמעו, שוכנעתי להסתפק במתן צו להפסקת השימוש במבנה שייכנס לתוקף בתוך 48 שעות. מובהר כי אי ביצוע של הפסקת השימוש יוביל לביטול הצו הארעי וכניסה מידית של צו ההריסה לתוקף ללא צורך בהחלטה נוספת ובלבד שיתועד דבר השימוש בניגוד לצו שניתן.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

לפנים משורת הדין ובהתחשב בהוצאות שכבר פסקתי, אני מורה על תשלום מדוד ולא ממצה של הוצאות למשיבה בסך 5,000 ₪.

ביצוע הצו תוך 60 יום מיום המצאת החלטתי לצדדים.

בית משפט השלום ברחובות עמ"א 21366-11-16 המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין בפרקליטות המדינה נ' וייס ואח' לפני כבוד השופטת אדנקו סבחת – חיימוביץ' המאשימה המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין בפרקליטות המדינה הנאשמים .1 יהושע וויס ת.ז. 059298109 .2 יעקב נאור ת.ז. 014711808 – (נדון) .3 רזיאל סעדי ת.ז. 056562663 .4 כרם אבו עיישה ת.ז. 301987129 נוכחים: ב"כ המאשימה עו"ד עפרה אורנשטיין הנאשם 1 וב"כ עו"ד סלבה רודנקו הנאשמים 3-4 וב"כ עו"ד עמוס פון וייזל גזר דין לנאשמים 1, 3 ו-4

הערך החברתי אשר נפגע בעקבות מעשיהם של הנאשמים הוא הפגיעה בסדרי שילטון, פגיעה במערך התיכנוני, הסדרת השמוש במקרקעין, קביעת אמות מידה לבניה, רשת פקוח והסכון ביצירת מפגעים בבניה ושימוש ללא היתר ופגיעה בזכותו של הציבור לשימור מקרקעין שייעודם חקלאי.

הנאשמים הקימו ללא היתר ובנגוד לתוכנית החלה על המקרקעין משקל למשאיות בשטח של כ- 27 מ"ר, משטח כורכר בשטח של כ- 2,000 מ"ר המשמש לאיחסון וטפול בפסולת ברזל וכן גדר איסכורית סביב המיתחם ושער באורך של כ- 200 מטרים ובגובה של כ- 3 מטרים.

מעיון בפסיקה עולה, כי מדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים של שימוש בקרקע חקלאית כוללת רכיבים של מאסר על תנאי, קנס, התחייבות, צו הריסה וצו איסור שימוש ושיעורו של הקנס תלוי בטיב ובהקף השמוש (ראו רע"פ 2100/08 אהרון אדרת נ' מדינת ישראל (22.01.18), רע"פ 2330/09 נוסטרדמוס מסעדות בע"מ נ' מדינת ישראל (22.01.18), רע"פ 230-14 עופר ברא''ז נ' הוועדה המקומית לתיכנון ובניה חדרה (15.01.14), עמ"א 1514-08-15 מדינת ישראל נ' יוסף חיון (25.04.17), בעפ"ג 55610-05-17 הוקל בשיעור הקנס ללא היתערבות במיתחם הקנס), תו"ב 48288-12-16 ועדה מקומית לתיכנון שורקות נ' מוסמך מסמיה מ.י. בע"מ ואח' (12.5.20), תו"ח 30527-11-11 מדינת ישראל נ' עבד אל רחמן אבו קודיר (15.07.13) ותו"ב 13765-09-16 ועדה מקומית לתיכנון שורקות נ' יצחק ג'רבי ואח' (02.07.19)), תו"ח 20497-12-17 מדינת ישראל נ' יעל וולקני ואח' (10.07.19), ת"פ 14917-08-17 מדינת ישראל נ' שי ואח' (14.07.19), תו"ב 19070-10-11 ועדה מקומית לתיכנון ובניה גליל מרכזי עכו נ' א.א.ל. צחר בע"מ (08.03.17), עמ"א 16743-06-18 משרד המשפטים/ פרקליטות המדינה נ' אבראהים אבו עיסא (30.11.21), בב"נ 34808-07-17 מדינת ישראל נ' יורם סוויסה (11.04.19), לנוכח הפסיקה הנוהגת ונסיבות ביצוע העבירות, אני קובעת שמיתחם העונש ההולם לעבירות בהן הורשעו הנאשמים כולל קנס, התחייבות להמנע מעבירה, צו הריסה וצו איסור שימוש.

...

משכך, בשקלול נתוניו, אני סבורה שיש למקם את עונשו ברף התחתון של מתחם הקנס.

אין בידי לקבל עמדה זו. נאשם 1 פנה אליו בכתב להפסקת השימוש החורג ודבר לא נעשה.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל , אני גוזרת על כל אחד מהנאשמים את העונשים הבאים: נאשם 1: קנס בסך 70,000 ₪.

נטען כי בנה לעצמו חצר משחקים, אורווה ומנאז' בקרקע שבבעלות רשות הפיתוח, וגם אם אין זו בניה גרנדיוזית, יש בכך רמיסה של שילטון החוק, בנגוד לתב"ע. עוד נטען כי על בית המשפט להטיל קנס שיבהיר כי העבירה אינה משתלמת, על מנת להרתיע ממעשים שכאלה בעתיד, ואין די בקנס בן עשרות אלפי שקלים בודדים, שכן אין המדובר בבנייה מתוך מצוקה, כי אם בבנייה מתריסה.

בעפ"א (חי') 10785-05-17 קבסה נ' מד"י (25.7.17), דן בית המשפט המחוזי בערעורים נגדיים בעיניין העונש שהוטל על בני זוג, בגין בניה ושימוש בקרקע חקלאית ללא היתר ובסטייה מתכנית, בשטח של כ-5,000 מ"ר, מבנה טרומי חד קומתי בשטח של 90 מ"ר, מחסום חשמלי, סככות בשטח של 954 מ"ר לאורוות סוסים וחוות סוסים טיפולית, מכולת ציוד לרכיבה, ושימוש נוסף ב- 4,046 מ"ר, כחצר רכיבה.

         בת"פ 3405/07 וועדה מקומית צפון נ' חטיב (4.7.13), הורשע הנאשם בבנייה ללא היתר בקרקע חקלאית של מיתחם אירוח, הכולל קיר תמך, המשך עבודות ושימוש חורג תוך הפרת צו שפוטי, בניית בקתות מעץ בגודל כ- 52 מ"ר ו- 41 מ"ר לצורך משרד ומטבחון, מיזרקה מאבן ובטון, שבילי גישה מאבן ובטון, והפרת צוים על ידי בניית קיר תמך נוסף ומכלאה לסוסים בשטח כ-278 מ', אורווה לסוסים בשטח כ-130 מ', מכולה מפח בשטח כ-19 מ"ר, ושפיכת מצעי אספלט וסלילת דרך ברוחב כ-4 מ' ובאורך כ- 80 מ'.

...

לצד זה, אני סבורה כי עמדתה העונשית של התביעה בהתייחס לקנס הראוי, מחמירה יתר על המידה, בשים לב לכך שמדובר בתחימת שטח על ידי טראסות שנוצרו כתוצאה מהשטחת המתחם, בנייה קלה מעץ, והצבת מכולה, בלבד.

בשים לב למכלול הנסיבות, ובהתחשב במדיניות הענישה הנוהגת בנסיבות חמורות מאלה הנדונות על פי הסקירה שהובאה, אני קובעת כי המתחם ההולם לקנס, נע בין 30,000 ₪ ל-80,000 ₪.

סופו של דבר, אני גוזרת את העונשים הבאים: קנס כספי בסך 40,000 ₪, או 80 ימי מאסר תמורתו.

לאחר שמיעת העדויות, היתקיים דיון בבית משפט קמא ביום 19.9.2022 במסגרתו סיכמו באי כוח הצדדים את טענותיהם בעל פה. ביום 22.11.2022 נתן בית המשפט קמא הכרעתו, בה קבע כי מכיוון שאין מחלוקת שהמבנה ניבנה ללא היתר ובנגוד למצב התיכנוני, השאלות שיש להכריע בהן הן: מהו מועד סיום הבנייה, כדי להכריע האם במקרה דנן בוצעה עבירה של בנייה או עבירה של שימוש ללא היתר; מהו שטח המבנה, והאם המשיבה פעלה כלפי המערער באכיפה בררנית.

לאור כך יש לאמץ את גרסת המערער, לפיה שטח המבנה הוא לכל היותר 400 מ"ר. מעצם קיומם של מאות בתים באיזור שניבנו ללא היתר על קרקע חקלאית ולא ננקטו נגדם הליכי אכיפה, עולה כי המשיבה נקטה כנגד המערער באכיפה בררנית.

מנגד המערער לא הגיש ראיה לסתור את ראיות המשיבה או ראיות ממשיות לתמוך את גירסתו כי עסקינן במבנה ששטחו 400 מ"ר, ולכן יש לדחות את טענתו לעניין זה. לעניין טענת האכיפה הבררנית נטען ש: בית משפט קמא קבע נכון כי קבוצת השויון של המערער לבדיקת טענותיו בדבר אכיפה בררנית היא מבנים שניבנו בשטח המיועד לשימוש חקלאי לפי התכנית הכוללנית.

יתר על כן, בעיניין עובדתי זה גם כב' השופטת נאות פרי קבעה בסעיף 51 לפסק הדין בהליך העירעור קביעות דומות לאלו שקבע בית המשפט קמא: "לגבי השלמת הבנייה – הוכח כדבעי כי אמנם השלד ניבנה בשנת 2012 אך המבנה הושלם בסמוך למועד הוצאת הצוו. המערער עצמו, הודה כי בשנת 2018 הותקנו חלונות, דלתות, טופלו הקירות והונח טיח – וברור כי המדובר בפעולות מהותיות, אשר ללא ביצוען – המבנה אינו יכול לשמש למגורים וטרם השלמתן לא "הושלמה הבניה". לכן, בדין נדחו הטענות של המערער כאילו בנית המבנה הושלמה עוד בשנת 2012 ובשנת 2018 הוא "רק" ביצע עבודות טיח, משל – המדובר בבית בו מתגוררת המשפחה שנים רבות ובשנת 2018 "רק" חידשו את הטיח או את הצבע.

...

לטעמי אין מקום להיעתר לבקשה שהוגשה סמוך לדיון ורק בעל פה, ולא הובהר מדוע הוגשה במועד כה מאוחר.

מה גם שבמקרה דנן לא שוכנעתי כי גזר הדין שהוטל איננו סביר או חורג במידה לא סבירה מהנדרש, באופן שמחייב להתערב בו. אזכיר כי טענות המערער בהליך שבפניי נטענו רק בכל הנוגע לגובה הקנס שהוטל על המערער.

סיכום לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

אישום 1: בחודש ינואר 2019 נמצא כי הנאשם מבצע במקרקעין עבודות בניה ללא היתר ועושה שימוש חורג בקרקע חקלאית ללא היתר, כמפורט להלן: (א) הקמת גדר היקפית התוחמת שטח של כ-882 מ"ר; (ב) הקמת מבנה בשטח כ-12 מ"ר המשמש למגורים; (ג) הקמת מבנה בשטח כ-14 מ"ר המשמש למגורים; (ד) הקמת מבנה בשטח כ-3 מ"ר המשמש למטבח; (ה) הקמת מבנה בשטח כ-8 מ"ר; (ו) הקמת מבנה בשטח כ-7 מ"ר; (ז) הקמת מבנה חממה בשטח כ-100 מ"ר המשמש לאחסנה ומשרד; (ח) שימוש בקרקע חקלאית לאחסנת צנורות, גופי תאורה, עמודי תאורה וציוד שונה (להלן: העבודות האסורות שלב א').

בגין אישום זה הורשע הנאשם בעבירת שימוש אסור במקרקעין ללא היתר ובנגוד לתכנית, לפי סעיפים 145, 243(ה), 243(ו), 245, 254ב, ו-254ד לחוק.

ב"כ המאשימה ביקשה לגזור על הנאשם קנס בסך 120,000 ₪, התחייבות בסכום זהה להמנע מלעבור עבירות על חוק התיכנון והבנייה, ומתן צו הריסה וצו הפסקת שימוש שתחולתם מידית.

ראו רע"פ 2330/09 נוסטרדמוס נ' הועדה המקומית לתיכנון ובניה (9.6.09, להלן: עניין נוסטרדמוס): "בתי המשפט מחויבים להאבק בתופעה פסולה זו של בנייה בלתי חוקית ושימוש פסול במקרקעין שיעודה חקלאי לשימושים מסחריים. המוטיבציה לבצוע עבירות אלו הנה כלכלית, ומשכך הדרך הראויה להלחם בתופעה ולהרתיע באופן  אפקטיבי את העוברים עבירות אלו בפועל ובכוח, הנה על ידי השתה של קנסות כבדים אשר יש בהם כדי לאיין את הרווח הטמון להם מהתנהגותם האסורה ולהבטיח תשלום קנסות אלו על ידי קביעת עונש מאסר מרתיע חלף הקנס. בנסיבות אלו, לא מצאתי פגם בעונש שהושת של המבקשות". במסגרת תיקון מס' 116 לחוק התיכנון והבניה (ס"ח תשע"ז מס' 2635 מיום 25.4.2017 עמ' 884, ה"ח הממשלה תשע"ו מס' 1074 עמ' 1426) החליט המחוקק לחזק את ידיהן של רשויות האכיפה במאבקן הבלתי מיתפשר בעבירות מסוג זה, כשבתוך כך מצא להכביד ידו על העבריינים בהחמרת הענישה ובהרחבת סל כלי האכיפה: "נדבך מרכזי נוסף בהצעת החוק הוא עידכון ההוראות העונשיות והגברת הסנקציות שניתן להטיל על עבריינים, בעיקר בדרך של החמרת הענישה והחמרה ניכרת של הענישה הכלכלית. זאת היות שמניע מרכזי בבצוע עבירות בנייה הוא הרווח הכלכלי הגדול שניתן להפיק מכך". במעשיו פגע הנאשם בסדר הצבורי ובשלטון החוק, כמו גם בערך השויון אל מול ציבור האזרחים שומרי החוק.

...

כך נדחית גם טענת ההגנה, כי לא הוכח שהעבירות בוצעו למטרת הפקת רווח כספי.

בהתחשב בשיקולים עליהם עמדתי ובמדיניות הענישה, הנני קובע את מתחם העונש בין 140,000-60,000 ₪.

סוף דבר, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: קנס בסך 80,000 ₪.