זוהי תביעה כספית בסדר דין מהיר בה התבקש לחייב את הנתבעים לפצות את התובע בגין ניזקי רכוש שנגרמו לרכבו מסוג טיוטה (להלן: "רכב התובע" או "הרכב") בתאונת שרשרת שהתרחשה ביום 1.7.2019 בכביש מס' 85 בה היה מעורב אוטובוס זעיר מסוג פולקסווגן (להלן: "האוטובוס") שבבעלות הנתבע 3 ורכבים נוספים.
אין גם מחלוקת בין הצדדים כי נהג האוטובוס פגע ברכב התובע מאחור, וכי כתוצאה מכך נהדף רכב התובע לעבר רכב פרטי מסוג "קאיה" אשר נהדף לעבר רכב פרטי נוסף מסוג "סוזוקי".
כנגד נהג האוטובוס הוגש כתב אישום בבית משפט השלום לתעבורה בעכו בעבירות של היתנהגות הגורמת נזק, נהיגה בחוסר זהירות, אי שמירת מרחק וחבלה של ממש (ת"ד 4230-02-20, מדינת ישראל נ' ח'יר) (להלן: "ההליך הפלילי").
נימוקי יפורטו בתמצית בשים לב לכך שעסקינן בתובענה בסדר דין מהיר (ראו תקנה 82 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט - 2018):
הלכה פסוקה היא כי פסק דין מזכה בהליך פלילי אינו משמש כראיה לכאורה לאמור בו בהליך אזרחי, זאת בשונה מפסק דין מרשיע המהוה ראיה על פי סעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971 (להלן: "פקודת הראיות").
זאת ועוד, בשל השוני בנטל ההוכחה בין ההליך הפלילי וההליך האזרחי, ממצאים ומסקנות שנקבעו בפסק דין פלילי אינם מהוים השתק פלוגתא בהליך אזרחי למעט החריג הקבוע בסעיף 42א לפקודת הראיות (ראו, תאמ (הרצ') 19939-10-14, הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' ביטוח ישיר חב' לביטוח בע"מ, פסקה 9 וההפניות שם (נבו, 3.5.2019).
...
לטענת הנתבעים, כעולה מהכרעת הדין והראיות שהיו מונחות בפני בית המשפט לתעבורה והמונחות אף בפני בית משפט זה, התאונה לא נגרמה עקב רשלנות אלא עקב אובדן הכרה שהוביל את נהג האוטובוס לאיבוד שליטה ולהתנגשות שבין הרכבים, ומשאין רשלנות, דין התביעה להידחות.
כמו כן, מעדותו של נהג האוטובוס עולה כי במהלך הנסיעה ועוד לפני התאונה הוא חש שלא בטוב, ובכל זאת המשיך בנסיעתו, ורק לאחר שהחל להרגיש בחולשה החליט לעצור, ואולם הדבר היה מאוחר, שכן התאונה התרחשה עוד טרם שעצר (פרוטוקול מיום 3.7.23, עמ' 4,שורות 14-19): "בדרך לראמה לכיוון כרמיאל הרגשתי קצת בחילות וקצת לא טוב ומשהו לא מסתדר אצלי. אמרתי אולי משהו לא בסדר אך בכל זאת המשכתי את הנסיעה (הדגשה, א.ש). הגעתי לצומת ראמה מערב ושם הכביש עובר לנתיב אחד. עצרתי ברמזור ניגבתי זיעה. הרגשתי לא טוב וחלושה. החלטתי שאחרי הרמזור אני אעצור ואשתה מים. הרמזור אני זוכר שנדלק ירוק. יצאתי מהרמזור בנסיעה איטית, ואני זוכר שנתתי איתות לצד ימין. אחרי זה, כמה דקות, לא יכול להעריך אני מצאתי את עצמי ברצפה ושפכו עלי מים ואמרו לי שעשיתי תאונה". לא ניתן להתעלם מהסימנים המקדימים, ללמדנו, כי נהג האוטובוס במחדלו, הגם שחש לא בטוב, נכנס ביודעין למצב מסוכן ומסכן את משתמשי הדרך, עת החליט להמשיך בנסיעה, ומכאן שבמישור האחריות הנזיקית אין לו להלין אלא על עצמו.
נוכח כל האמור לעיל, לא עלה בידי הנתבעים להוכיח כי בשל מצב רפואי של נהג האוטובוס בעת התרחשות התאונה התערב גורם זר הפוטר אותו מאחריות, ומכאן, שיש לראות בנהג האוטובוס כאחראי להתרחשות התאונה.
אשר על כן, ונוכח כל האמור לעיל, אני מורה לנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 49,162 ₪ בצירוף הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 5,752 ₪ והחזר אגרת בית המשפט בסך של 1,233 ₪.