שימוש במאגרי מידע משטרתיים: סמכויות וגבולות

הנאשם השני בכתב האישום (להלן: יפתח) היה חוקר פרטי, והשניים קשרו קשר לנצל את סמכויותיו של המשיב ואת גישתו למאגרי המידע המשטרתיים לצורך הפקת רווחים כלכליים.

נטען כי מסוכנותו של המשיב נובעת בעיקר מהחשש שמא יעשה שימוש במידע המשטרתי הסודי האצור בראשו.

בהיתחשב בתנאי המעצר הקשים במיוחד של המשיב; בהיתחשב בכך שהמשפט עדיין בעיצומו; בהיתחשב בכך שהמשיב לא גילה כל סימן שבדעתו "לנקום" במערכת ממנה בא, וחזקה עליו כי בעקבות מעצרו הבין והפנים את גודל המחיר שהוא עלול לשלם אם יחטא במעשים כמו אלה המיוחסים לו בכתב האישום; בהיתחשב בכך ששרות המבחן מצא כי המפקחים המוצעים מסוגלים לשמש כמפקחים סמכותיים, אחראים, מחויבים ומציבי גבול – בהיתחשב בכל אלה, אני סבור כי ניתן להקהות עוקצה של המסוכנות הנשקפת מצד המשיב, בדרך המחמירה של מעצר בתנאי פקוח אלקטרוני על פי סימן ג1 לחוק המעצרים (כפי שניכנס לתוקפו ביום 16.6.2015, וראו בש"פ 4658/15 רונאל פישר נ' מדינת ישראל בפיסקה 5 (9.7.2013)).

...

בהתחשב בתנאי המעצר הקשים במיוחד של המשיב; בהתחשב בכך שהמשפט עדיין בעיצומו; בהתחשב בכך שהמשיב לא גילה כל סימן שבדעתו "לנקום" במערכת ממנה בא, וחזקה עליו כי בעקבות מעצרו הבין והפנים את גודל המחיר שהוא עלול לשלם אם יחטא במעשים כמו אלה המיוחסים לו בכתב האישום; בהתחשב בכך ששירות המבחן מצא כי המפקחים המוצעים מסוגלים לשמש כמפקחים סמכותיים, אחראים, מחויבים ומציבי גבול – בהתחשב בכל אלה, אני סבור כי ניתן להקהות עוקצה של המסוכנות הנשקפת מצד המשיב, בדרך המחמירה של מעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני על פי סימן ג1 לחוק המעצרים (כפי שנכנס לתוקפו ביום 16.6.2015, וראו בש"פ 4658/15 רונאל פישר נ' מדינת ישראל בפסקה 5 (9.7.2013)).

לכן, אני מורה על החזרת התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שיקיים בהקדם את כל הפרוצדורה הצריכה לעניין זה. על מנת לחסוך בזמן, אני מורה כבר כעת למנהל הפיקוח האלקטרוני להגיש דיווח כנדרש לפי סעיף 22ב(ג) לחוק המעצרים, כאשר מקום הפיקוח הוא רחוב הנח"ל 16, רמת-גן. למען הסר ספק, בית משפט קמא רשאי לפעול בגמישות וכחוכמתו בכל הקשור לתנאי המעצר בפיקוח אלקטרוני, ולסטות מהמגבלות והתנאים שנקבעו בהחלטתה של כב' השופטת עטר מיום 2.10.2014, לרבות החלפה/הוספה/הפחתה של מפקחים, ערבויות והגבלות, והכל על פי שיקול דעת בית המשפט, וככל שמי מהצדדים יבקש זאת.

בשלב זה, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב עד להחלטת בית המשפט המחוזי לגבי הסדרת המעצר בפיקוח אלקטרוני והמגבלות והתנאים הנוספים, כאמור בסעיף 11 לעיל.

תביעות אזרחיות המתבררות בבית המשפט המחוזי בחיפה בגין הטענות הנ"ל הובילו להגשת עתירה זו. עתירה זו מעוררת, בין היתר, שאלת גבולות והקף סמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים להתערב בהחלטת ערייה להגיש תביעה אזרחית.

בעתירתם, טוענים העותרים כי בחודש 8/2020 המליצה משטרת ישראל להגיש כתב אישום כנגד ראש עריית קרית מוצקין ואחרים, בגין מספר עבירות וביניהן עבירות בנגוד לחוק הגנת הפרטיות הנוגעות לאותו מאגר המוזכר בשתי התביעות האזרחיות, כאשר על-פי המלצת המישטרה (נספח 3 לכתב העתירה), "נעשה שימוש במאגר המידע על תושבי קרית מוצקין... במטרה לקדם את מערכת הבחירות של ראש העיר". לפי העותרים, יוצא כי הערייה מימנה בכספי ציבור הגשת תביעה כנגד שני חברי אופוזיציה שבבוא היום אמורים להעיד כנגד ראש הערייה הן בהליכים אזרחיים והן בהליכים פליליים, כאשר ההחלטה התקבלה על-ידי מנכ"ל הערייה וראש הערייה מקום ששניהם חשודים בפלילים.

עילות אלה הנוגעות לסבירות ההחלטה המנהלית או ל"מטרת התביעה" ניתן לברר לפי סמכות בית המשפט לסלק תביעות שיש בהן משום "שימוש לרעה בהליכי משפט". בעבר הוקנתה הסמכות לבית המשפט לדחות תביעה בשל היותה שימוש לרעה בהליכי משפט מכח סמכותו הטבועה (ע"א 8166/11 חברת אלי ראובן בנייה והשקעות בע"מ (בפרוק) נ' נ. אלה ובניו חברה קבלנית לבנין (1972) (12.04.2015), וכיום עוגנה סמכות זו בהוראות תקנה 42 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

...

כפי שציינתי לעיל, בעבר תביעות השתקה נדחות (לעיתים על הסף) מכח היותן שימוש לרעה בהליכי בית המשפט כאשר מקורה של עילה זו היה בעבר ב"סמכותו הטבועה" של בית המשפט וכיום מעוגנת עילה זו בתקנה 42 לתקנות סדר הדין האזרחי החדשות.

לסיכום: לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת העירייה להגיש את התביעה האזרחית ועל כן אני דוחה את העתירה.

העותרים, ביחד ולחוד, ישלמו למשיבים 1-3 הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 12,500 ₪, וסכום דומה ישלמו העותרים, ביחד ולחוד, למשיבה מס' 6.

הוסיף וטען ב"כ המבקש, בהסתמך על פסיקה שהגיש, כי החומר, מהוה חומר חקירה מובהק, שקיימת להגנה הזכות לעיין בו מכוח סעיף 74 לחסד"פ. שכן מצוי במאגרי המידע של המישטרה, אודותיהם נישאל העד.

כן לדברי ב"כ המבקש, תוך הפניה לפסיקה, גם אם יקבע בית המשפט כי המסלול הראוי הוא הגשת הבקשה לפי סעיף 108 לחסד"פ, לא תשלל סמכותו לידון בה לפי סעיף 74 לחסד"פ. בנוסף טען ב"כ המבקש באשר לסמכותו של בית המשפט הדן בתיק העקרי, לקבוע כי הגם שעסקינן בבקשה מכוח סעיף 108 לחסד"פ לא תדון בפניו, אלא בפני מותב אחר.

סבורני כי טענה זו מרחיבה את גבולות הגדרת חומרי החקירה מעבר לכוונת סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי.

. סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי מהוה אמצעי להעברת חומר חקירה מגורמי החקירה לנאשמים, בין אם חומרים אלה בנמצא ובין אם היו אמורים להיות קיימים, אך הוא אינו יכול לשמש כמקור חובה לעצם יצירת חומרי החקירה.

...

מכל המקובץ עולה אם כן, כי אין בסעיף 74 לחסד"פ כדי להוות את המקור החוקי להגשת הבקשה.

דין הטענה להידחות כמאמר בית המשפט העליון בבש"פ 141/13 אלכסנדר רוטנמר נגד מדינת ישראל (7.1.13.

אשר על כן אני מורה על דחיית הבקשה.

על חומרתה של הפגיעה בזכות לפרטיות בשל הנזק שניגרם לתפקודו של שירות המדינה לרבות המישטרה ובשל הנזק הנגרם לאזרח התמים ש"זכה" למעקב אינטימי המבוצע על-ידי שוטר שלא במסגרת תפקידו, עמד בית המשפט העליון בתיק עש"מ 6348/01 בן דוד נ' נציב שירות המדינה, פ"ד נו(2) 918, 923: "ההישגים הטכנולוגיים של העידן המודרני הביאו עימם כתוצאת לוואי אפשרויות נרחבות לפגיעה בפרטיות. מאגרי המידע המצויים בידי הרשויות, בכלל, ובידי מס הכנסה, בפרט, נותנים בידי עובדי הציבור שיש להם גישה אליהם יכולת ועוצמה לאסוף מידע רב על כל אדם מהציבור בישראל בכל היבט מתחומי חייו. חזונו האפוקליפטי של ג'ורג' אורוול בדבר 'האח הגדול' עלול על נקלה להפוך למציאות חיים אם לא ייושמו הגבולות לנגישות למאגרים ולשימוש בהם מעבר למטרה המוגבלת שלשמה ניתנה הסמכות למופקדים על מאגרי המידע". אי לכך מצאתי להצטרף לחוות דעתו של השופט גריל ,לרבות שמירת החלופה בפני המשיב לעתור בפני בית משפט קמא, בהתאם להוראות הדין לביטול ההרשעה.

...

מעבר לדרוש אוסיף, כי אני סבור כי החלופה שבסע' 5+2(7) לחוק הגנת הפרטיות היא עבירת תוצאה.

המסקנה הנקודתית באשר לעבירה שקיבלה ביטוי בסע' 2(4)+5 לחוק הגנת הפרטיות מקורה בלשון החלופה לפיה "עלול הפרסום להשפילו או לבזותו" - זו נסיבה השוללת דרישת התוצאה (להרחבה ראו : גבריאל הלוי, תורת דיני העונשין, כרך א', עמ' 740-741(להלן: הלוי).

א' בולוס, שופט השופט מ' דאוד: לאחר שעיינתי בחוות דעתו של חברי, השופט העמית י. גריל, ודעתו החולקת של חברי השופט א. בולוס החלטתי לצרף דעתי, בכל הקשור לקביעותיו שהמשיב ביצע את העבירה המיוחסת לו עבירה בניגוד לסעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות.

צו זה יועבר למחזו פאביה, למפקדת משטרת פאביה, כך שניתן יהיה לכלול אותו במאגרי המידע של המישטרה האחראית על הפיקוח בשטח איטליה והביקורת ביציאה מהשטח הלאומי".

במסגרת עדותה בבית משפט נחקרה על ידי באי כוח הנתבע על ההבדל בין :( וכך השיבה (פרוטוקול הדיון מיום 8.10.2021 עמ' 91 , ש' 21-affidatario לבין בזמן אמת "tutore"- תפיסתו של הנתבע את זכויות ה בשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם, נראה כי גם הנתבע הבין כי סמכויותיה של התובעת מיום 26.5.2021 לא צרות כלל וכלל כפי שמנסה עתה לטעון.

עורכת הדין ברטוני העידה כי יתכן שיש ממש בטענה זו של הנתבע, והסבירה כך (פרוטוקול :( הדיון מיום 8.10.2021 עמ' 91 , ש' 28-22 חרף זאת, היתנהלותו של הנתבע ביום 11.9.2021 עת חצה את הגבול לשוויץ, ושכר מטוס פרטי לשם הטסתו של איתן ארצה, מסתמנת ככזו שמתאימה לאדם שידע גם ידע על אודות צו עיכוב היציאה מהארץ שניתן כנגד איתן.

במסגרת הקוים המנחים לשימוש באותן אמות מידה נקבע כי התעריף המינימלי אינו משמש כאמת מידה אלא רק רף תחתון; יש להיתחשב בהתנהגות הצדדים ובדרך שבה ניהלו את ההליך; שיקול נוסף הוא הסעד המבוקש או הסכום השנוי במחלוקת; כמו כן יש להיתחשב במורכבות התיק והזמן שהושקע בהכנתו; השיקול האחרון המוזכר הוא חשיבות העניין עבור בעלי הדין.

...

סוף דבר לנוכח האמור, והתקיימות תנאי אמנת האג, אני מורה על קבלת התובענה ועל השבתו של איתן לאיטליה, כפי שיפורט להלן: התנאים לצורך החזרתו של איתן לאיטליה – לאחר שמצאתי כי התקיימו כל הקריטריונים הנדרשים באמנה להחזרתו של איתן לאיטליה יש מקום להורות על מספר תנאים לשם כך. ראו דברי :(17.7.2019) בית המשפט במסגרת עמ"ש (מחוזי ת"א) 2070-07-19 א' נ' ג' פס' "מעת שמורהֶ בית המשפט על החזרת קטינים למקום מגוריהם הרגיל

"( אני מורה בזאת על החזרתו של איתן לאיטליה בתוך 15 ימים מהיום (על פי הטיסות היוצאות בשל "ימי הקורונה").

לאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים כמפורט לעיל, מהות ההליך והיקפו, ואשר כללו שני דיוני קדם משפט ושלושה מועדי הוכחות, לנוכח היקפם של כתבי בי-דין והבקשות בתיק, התנהלות הנתבע והתוצאה אליה הגעתי, ובשים לב שאנו עוסקים בנושא רגיש מעין כמוהו, ומצווים לפעול לפי חוק אמנת האג, הכל במטרה להבטיח כי לא יצא חוטא נשכר וכי חוטף קטין יידע, שלמעט מקרים חריגים, יהיה חייב להשיב את הנחטף, ככל שחלות הוראות האמנה – נחה דעתי כי הסכום הסביר והמידתי שיש לפסוק בנסיבות העניין כשכר טרחה והוצאות עבור התובעת הוא בסך של 70,000 זאת בשים לב ששני הצדדים שלפניי לא התייחסו לסוגיה זו במסגרת סיכומיהם ולא צירפו אסמכתאות להוכחת שכר טרחה ראלי ששילמו או שהתחייבו לשלם.