שימוש בלתי מורשה בפרטי כרטיס אשראי לצרכים פרטיים

סוכן הביטוח הצהיר כי הנתבע שילם בכרטיס אשראי ורק כעבור מספר חודשים שילם בשיקים עבור הביטוח המקיף (סעיף 12 לתצהיר).

סוכן הביטוח העיד כי הוא והסוכנות בה הוא עובד אינם מורשים לבטח שימוש של הסעה בשכר.

הנתבע שהכחיש את הצורך בשיווי סיווג הרכב לאוטובוס זעיר צבורי, לא העיד כי ההליך של שינוי הסווג לא היה קשור לנושא הביטוח וטענה זו הועלתה רק במהלך הסיכומים.

הנתבע הפנה בסיכומיו לתקנה 385, הקובעת ש"לא יפעיל אדם שירות, לא ימשיך בהפעלתו ולא יסיע באוטובוס, למעט אוטובוס זעיר פרטי, אלא לפי רשיון מאת הרשות שניתן לפי חלק זה, ובהתאם לתנאי הרשיון", אולם לא ניתן ללמוד מתקנה זו כי מותר להסיע בשכר באוטובוס זעיר פרטי, אלא רק כי הפעלת אוטובוס זעיר פרטי, בדומה לכל רכב פרטי אחר, איננה טעונה רישיון מיוחד – קביעה שאיננה עומדת בסתירה לכך שנאסר לעשות ברכב מסוג זה שימוש של הסעה בשכר.

כפי שטוענת חברת הפניקס, אין מדובר במקרה של אי גילוי פרט מהותי ואין מקום להחיל את הכללים החלים על מקרה של אי גילוי.

...

אני מקבלת את ההודעה לצד שלישי ששלחה קרנית לנתבע.

אני דוחה את ההודעה לצדדים שלישיים וההודעה לצדדים רביעיים ששלח הנתבע לסוכן, לסוכנות ולחברת הפניקס.

הנתבע ישלם לחברת הפניקס הוצאות בסכום של 10,000 ₪ ולסוכן ולסוכנות הוצאות בסכום של 10,000 ₪.

התובעים טענו כי מר רוני גולן מינה את עצמו למורשה החתימה היחיד בחשבון הסיעה למרות שהגב' לאה סנדגרטן היתה קודם לכן גזברית העמותה וכי במסגרת טפסי הבקשה למימון הבחירות מינה את עצמו לבא-כוחה של הסיעה, בעוד שאת הגב' סיון חיים החתים על טפסי מינוי רק לממלאת מקומו ואת הגב' חגית קופלביץ' לנציגת הסיעה תוך החתמה בהולה שלהן ומבלי שאפשר להן לעיין במסמכים כדבעי ולדעת כי הן יכולות לקבל זכות גישה למערכת הדיווחים הממוחשבת של מימון הבחירות המקושרת למשרד מבקר המדינה.

החשבוניות בגין רכישות נטענות אלה לא גולו על ידי הנתבעים ולא הומצאו לתובעים, וממילא אף לא הוגשו כראיות במסגרת ההליך, כך שלא ניתן היה לבחון מה נכלל בכל אחת ואחת מהן, אולם במכתב האמור של משרד מבקר המדינה פורטו מספר דוגמאות המצביעות על רכישות שבוצעו באמצעות כרטיס האשראי של הסיעה לצרכים פרטיים, דוגמאות אשר הנתבעים לא חלקו על תוכנן, כשהסכום הכולל של רכישות כאלה על פי חישובם עמד על 10,203 ₪.

בחקירתם הנגדית נישאלו הנתבעים בנושא רכישות אלה, כאשר מר רוני גולן אישר כי ייתכן שרכש ברשת הריבוע הכחול באמצעות כרטיס האשראי של הסיעה אך לא זכר באיזה סניף שלה או פרטים נוספים לגבי הקניה, כאשר אין חולק כי בתל-מונד עצמה אין סניף כזה (עמ' 497 שורה 14 – עמ' 498 שורה 14).

במצב כזה נהיר כי לו היה מר רוני גולן, כמי שחשש לגורלו אם התעוד לא יהיה מדוייק, מאתר חשבונית שמסר לו מי מן הפעילים המעידה על רכישה שלא שימשה לצורך מסע הבחירות היה נזעק.

לסיכומו של נושא זה, כאשר נהיר כי כרטיס האשראי של הסיעה והשליטה המלאה על הוצאותיה היו בידי מר רוני גולן ולא ניתן על ידו כל הסבר לרכישות השונות עליהן הצביע מבקר המדינה ככאלה שאינן מיועדות למסע הבחירות, רכישות שלא היו במועדים הבודדים בהם היה הכרטיס בידי מי מן התובעים, ולאור היתנהלות הנתבעים בנושא החשבוניות, יש לקבוע כי ברמת השיכנוע הנדרשת בהליך אזרחי – אפילו להוכחת טענות בעלות אופי מסוג זה – הוכח כי מר רוני גולן עשה שימוש בכספי הסיעה לצרכיו אישיים שלא כדין.

...

הנתבעים הזכירו גם את העובדה שהתובעים הגישו נגדם תלונות למשטרת ישראל בגין אותם עניינים וכולן הסתיימו בסופו של דבר ללא הגשת כתבי אישום ואף עררים שהוגשו על כך נדחו.

סיכום הפועל הנובע ממכלול האמור לעיל הוא כי אמנם במישור העובדתי קבלתי את מרבית טענות התובעים וקבעתי כי הנתבע 1 הטעה אותם וכי הנתבעים השתמשו בכספי הסיעה לצרכים אישים, אך במישור הסעד הכספי התביעה מתקבלת בחלקה הקטן בלבד.

לאור האמור, אני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, להשיב לתובעים סכום כולל של 8,400 ₪, כדלקמן: למר אריה קדמי סך של 1,000 ₪.

יתר העתירות בכתב התביעה נדחות.

כסף עובר לשימוש הנאשם בעקבות הבטחות כאלו ואחרות מבלי שקיימת עסקה אמיתית או לקוח או עסק או מנגנון לקבלת תמורה ולאחר שהנאשם מקבל לידיו כסף הוא מדבר על "זכוי" בכרטיס האשראי ומשיג מקור נוסף לשימושיו הפרטיים.

בכתב האישום יוחסה לנאשם באישום זה גם עבירה של גניבה בידי מורשה אך בעת הסיכומים חזרה בה המאשימה מהוראת חיקוק זו. בגין העובדות שקבעתי באישום זה אני מרשיעה את הנאשם בעבירות קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות (49,228 ש"ח), והונאה בכרטיס חיוב (בסך 5,222 ₪).

המתלוננת עמדה על כך שפרט לטלפונים גם גנב שיקים, לא שילם שכר עבודתה וכן השתמש בכרטיס האשראי שלה ועל כן עדיין נותר חייב לה כסף.

חפוש באנטרנט גילה למתלוננת שהנאשם הוא בעל חברת אפדוקס אך המוצר של אותה חברה הוא אתר לא פעיל ובלתי ניתן לשימוש ולא מדובר בחברת השקעות (עמ' 121 ש' 26).

האישור לעשות שימוש בכרטיס האשראי - הנאשם היתייחס לסכומים הללו כחלק מן ההשקעה בפרויקט והסביר מדוע יש צורך באותם סכומים לניהול שוטף של האתר (ת/69 ש' 126 ש' 177).

...

סוף דבר - על יסוד מכלול הראיות אני מרשיעה את הנאשם בשבע עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות בסך כולל של 1,362,129 ₪, בשתי עבירות של ניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות בסכום כולל של 215,000 ₪, בשלוש עבירות של הונאה בכרטיסי חיוב בסך כולל של 293,474 ₪, בשתי עבירות איומים, בשתי עבירות זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר, בשתי עבירות של שימוש במסמך מזויף בכוונה לקבל באמצעותו דבר ובעבירת גניבה אחת.

הנאשם מורשע בעבירות לפי סעיפים 415 סיפא, 415 סיפא+ 25, 192, 418, 420 -384 לחוק העונשין תשל"ז-1977 וכן עבירה לפי סעיף 17 סיפא לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986.

כמו כן מורשע הנאשם בעבירה של שימוש בכל עורמה מרמה ותחבולה לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה בסך כולל של 1,655,603 ₪.

הנושה היא ניצולת שואה שבעלה נרצח מול עיניה והחייב ניצל את חולשתה ונכותה הנפשית על מנת לקבל ממנה במירמה למעלה מ-1,000 שיקים ולזייפם לצרכיו וכן עשה שימוש בלתי מורשה בכרטיסי אשראי של הנושה.

הנאמן מצטרף לעמדת החייב, מנימוקיו (פרט לעניין סעיף 35(י) לפקודה).

פסק הדין קבע כי החייב נטל שלא כדין מהנושה, ניצולת שואה שהחייב רכש את אמונה, שיקים בסך של כמיליון ₪ במירמה לצרכיו הפרטיים ומבלי שנתן עבורם תמורה.

...

וכלשון בית המשפט בפסקה 182 לפסק דינו: "לאור כל האמור לעיל, מתקבלת התביעה של רפפורט נגד חיות בגין שיקים שזויפו, שיקים שנעשו בהם שינויים (למעט השיק בו קיימת חתימה של התובעת ליד התיקון), ובגין החיוב בכרטיסי אשראי. כן מתקבלת תביעתה בגין סכומי ההוצאות שהיא נדרשה להם לצורך הגשת התביעה..." וראו גם הדברים שנכתבו בפסקה 172 לפסק הדין: "מכל אלה עולה תמיכה בטענת התובעת לפיה השיקים שבחתימת חיות נחתמו על ידו שלא על דעתה ושלא לצורך רכישת מוצרים, וכי מדובר בכספים שהנתבע הוציא מהתובעת שלא כדין (ההדגשה שלי – מ' ק')." הליך הפש"ר. נדון על ידי כב' השופטת ש' גלר.

על רקע השיקולים שנמנו בפסיקת בית המשפט העליון סבורני שאין אפשרות להפטיר את החייב פושט הרגל מחובהּ של הנושה.

מן המקובץ לעיל עולה כי יש לקבל את טענת הנושה שהחוב שחב לה החייב אינו בר הפטר.

בהינתן מסקנה זו נותרה השאלה כיצד יש לנהוג בהליך.

טענות התובע התובע טוען כי הנתבעים עשו יד אחת נגדו, סובבו אותו בכחש וגרמו לו להאמין כי עם השלמת התמורה יקבל מחצית מהזכויות בעסק ואז נשלו אותו מכל וכל, לא מסרו לו את העסק או חלק ממנו וגם לא החזירו לו את סכומי הכסף הגבוהים שהעביר; רישום העסק על שמה של אחותו, הגב' מיטל זוהר, כעוסק מורשה, נועדה לאפשר לנתי להמשיך ולהנות מקיצבת הנכות הגבוהה שהוא מקבל מביטוח לאומי, אולם הכל ידעו ויודעים כי מדובר בפיקציה וכי הבעלים האמתי של כל הציוד בחנות ומי שניהל אותה היה נתי בלבד.

לטענת התובע, נתי רימה אותו גם בעיניין זה. ראשית, נתי ביטל עיסקאות אלו וכך נוצרה מראית עין על השבת החוב בעוד הסכומים לא עברו בפועל ושנית, נתי השתמש בכרטיס האשראי שלו לצרכיו הפרטיים, וכך יום בהיר אחד, התקשרו אליו מחברת האשראי לבקש את אישורו לעסקה בגובה 5,000 ₪ ואז גילה כי נתי גנב את פרטי האשראי שלו ועשה בהם שימוש לעיסקאות פרטיות שלו.

לטענת התובע בפועל קרה הפוך, לא רק שנתי לא העביר לו שום תשלום, אלא לקח ממנו כספים כאשר עשה שימוש בפרטי כרטיס האשראי לתשלום עבור הוצאות אישיות שלו.

...

סוף דבר אני מורה כי הנתבע 1 ישלם לתובע סך של 153,750 ₪.

אני מורה כי הנתבע 2 ישיב לתובע סכום של 5,000 ₪ בגין חובו כלפיו, חוב שהודה בו שוב ושוב, וגם לסכום זה יש לצרף ריבית והצמדה מיום 18.10.2016 ועד למועד פסק הדין.

אני קובעת כי הנתבע 2 ערב לחיוב הנתבע 1 בסך של 153,750 ₪ (בצירוף הריבית וההצמדה) הקבוע בסעיף 56 לעיל.