העובדות הצריכות לעניין:
ביום 23.3.18 נערכה כנגד הגברת מעין אסתר לוי (להלן: "הנאשמת") הודעת תשלום קנס שמספרה 38118009711 (להלן: "הדו"ח") בגין שימוש בטלפון נייד תוך כדי נהיגה בנגוד לתקנה 28(ב)(1)(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.
...
המאשימה טוענת כי דינה של הטענה להתיישנות להידחות.
אולם, אני סבורה כי אין במסמכים אלה כדי להשפיע על טענת ההתיישנות, ואסביר - אף אם נניח כי הודעה בדבר דחיית הבקשה לא נשלחה לנאשמת (וכאמור, איני קובעת מסמרות לעניין זה), הרי שבסופו של יום זכותה של הנאשמת להישפט על העבירה לא קופחה שכן בקשתה להארכת המועד להישפט התקבלה.
מכל האמור לעיל עולה כי הלכה למעשה המבקשת ביקשה להישפט באיחור ובקשתה התקבלה מכוח הוראת סעיף 230 לחוק הקובעת כי: "בית המשפט רשאי, לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור, ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים, או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו..." (ההדגשה אינה במקור, ה.א.א).
לאור כל האמור לעיל, הטענה המקדמית להתיישנות לפי סעיף 149(8) לחוק נדחית.