שימוש אסור ברכב חברה לביצוע עבודה פרטית

הנתבעת 1 טענה, כי התובע ניהל פעילויות עסקיות פרטיות עניפות, מגוונות וחריגות כל זאת על חשבון זמן עבודתו בנתבעת ותוך שימוש אסור באמצעים שהועמדו לרשותו לצורך ביצוע עבודתו ללא ידיעת הנתבעת או הסכמתה.

הנתבעת העמידה את תביעתה בגין התקופה שמחודש 5/11 ועד לחודש 5/14 בסך כולל של 1,096,663.4 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית ממועד כל תשלום ותשלום ועד התשלום בפועל; לחייב את התובע למסור לנתבעת 1 כל רווח או טובת הנאה שהפיק בנגוד להתחייבויות להסכם עבודתו במהלך תקופת עבודתו מכל פעילות שלי לרבות פעילות פרטית בתחום הנדל"ן; להשיב רכוש וציוד השייך לה הכולל רכב חברה, מכשיר טלפון נייד; לחייב את התובע בפצוי עבור השמוש שעשה ברכב מהתקופה שממועד סיום יחסי העבודה ועד להשבת הרכב בפועל בסך של 3,000 ₪ בחודש וכן פיצוי בגין ירידת ערך ממועד סיום היחסים ועד להשבת הרכב בפועל ולחילופין שווי שוק של הרכב ביום סיום יחסי עבודה (50,000 ₪); פיצוי בגין מכשיר הטלפון הנייד וירידת ערך בסך של 4,230 ₪; פיצוי בגין שימוש שלא כדין לתשלום הוצאות דלק לרכב שאינו רכב החברה (50,000 ₪); כספים שקבל בגין ימים שבהם שהה בחופשה (10,181 ₪); פיצוי בגין הפרת חוזה עבודה והפרת חובות האמון, ההגינות ותום הלב (50,000 ₪); פיצוי בגין ההוצאות שנגרמו לנתבעת עקב היתנהלות התובע (200,000 ₪).

מטעם הנתבעות העיד מר חמודות, חוקר פרטי המועסק בחברה "ויצמן יער" מר חמודות שהצהיר כי הנתבעת 1 שכרה את שירותי חברת החקירות לבצע חקירה באמצעות שיחות טלפון עם גורמים שונים במטרה לקבל מידע לגבי הקף פעילות הנדל"ן שבה עסק התובע בתקופת עבודתו ובזמן עבודתו אצל הנתבעת 1 וכן לבירור טיב הקשר שהיה בין התובע לבין אותם גורמים לרבות השאלה האם הוא כלל חלופת דוא"ל ביניהם.

...

אחרית דבר על יסוד כל האמור, אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 70,000 ₪.

יתר תביעות התובע והתובעת שכנגד – נדחות.

התביעה כנגד הנתבעת 2 – נדחית.

הנתבעת 1 טענה, כי התובע ניהל פעילויות עסקיות פרטיות עניפות, מגוונות וחריגות כל זאת על חשבון זמן עבודתו בנתבעת ותוך שימוש אסור באמצעים שהועמדו לרשותו לצורך ביצוע עבודתו ללא ידיעת הנתבעת או הסכמתה.

הנתבעת העמידה את תביעתה בגין התקופה שמחודש 5/11 ועד לחודש 5/14 בסך כולל של 1,096,663.4 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית ממועד כל תשלום ותשלום ועד התשלום בפועל; לחייב את התובע למסור לנתבעת 1 כל רווח או טובת הנאה שהפיק בנגוד להתחייבויות להסכם עבודתו במהלך תקופת עבודתו מכל פעילות שלי לרבות פעילות פרטית בתחום הנדל"ן; להשיב רכוש וציוד השייך לה הכולל רכב חברה, מכשיר טלפון נייד; לחייב את התובע בפצוי עבור השמוש שעשה ברכב מהתקופה שממועד סיום יחסי העבודה ועד להשבת הרכב בפועל בסך של 3,000 ₪ בחודש וכן פיצוי בגין ירידת ערך ממועד סיום היחסים ועד להשבת הרכב בפועל ולחילופין שווי שוק של הרכב ביום סיום יחסי עבודה (50,000 ₪); פיצוי בגין מכשיר הטלפון הנייד וירידת ערך בסך של 4,230 ₪; פיצוי בגין שימוש שלא כדין לתשלום הוצאות דלק לרכב שאינו רכב החברה (50,000 ₪); כספים שקבל בגין ימים שבהם שהה בחופשה (10,181 ₪); פיצוי בגין הפרת חוזה עבודה והפרת חובות האמון, ההגינות ותום הלב (50,000 ₪); פיצוי בגין ההוצאות שנגרמו לנתבעת עקב היתנהלות התובע (200,000 ₪).

מטעם הנתבעות העיד מר חמודות, חוקר פרטי המועסק בחברה "ויצמן יער" מר חמודות שהצהיר כי הנתבעת 1 שכרה את שירותי חברת החקירות לבצע חקירה באמצעות שיחות טלפון עם גורמים שונים במטרה לקבל מידע לגבי הקף פעילות הנדל"ן שבה עסק התובע בתקופת עבודתו ובזמן עבודתו אצל הנתבעת 1 וכן לבירור טיב הקשר שהיה בין התובע לבין אותם גורמים לרבות השאלה האם הוא כלל חלופת דוא"ל ביניהם.

...

אחרית דבר על יסוד כל האמור, אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: א. פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 70,000 ₪.

יתר תביעות התובע והתובעת שכנגד – נדחות.

התביעה כנגד הנתבעת 2 – נדחית.

לטענת הבעלים, כפי שזו הובאה בתצהירו, הנהג ביצע עבודה בשטח עבודה פרטי וסגור, ובנסיבות אלה, לשיטתו, לא נשקפה מסוכנות מנהיגתו, ולא היה מקום להורות על הודעת איסור השמוש.

ברע"פ 5608/17 מצדר בע"מ נ' מדינת ישראל (17.7.17), שם דובר במשאית שחרגה ב-24%, מהמשקל המותר, עמד בית המשפט את על הקף אחריותה של החברה בכל הקשור להעמסת יתר על ידי נהגיה: "אין די במתן הנחייה כללית לנהגים העובדים בשירות החברה להמנע מהעמסת יתר או במינוי קצין בטיחות ויש צורך בפעולה ממשית שתביא למניעת מקרים שכאלו. לא בכדי נחקק כלל המטיל אחריות וחובה על בעל הרכב – בין שהוא אדם פרטי ובין שהוא חברה – למניעת שימוש שיש בו כדי לסכן אחרים בכלי רכב, אשר מעצם טיבו הנו מכשיר רב עוצמה ששימוש בלתי זהיר בו עלול להביא לפגיעה קשה בנהגים ובעוברי אורח. כבעלת הרכב החברה היא בעלת השליטה והיכולת לא רק להנחות את נהגיה אלא גם לוודא כי אלו אכן שועים להוראותיה ומקפידים לבצען." על פי ס' 57ב(ג), רשאי בית המשפט לבטל את הודעת איסור השמוש או לקצרה: "אם היתקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב...". הבעלים של המבקשת וסנגורה טענו שהשבתת הרכב גורמת לעיכובם של פרויקטים שנמצאים בעיצומם ולנזק כלכלי למבקשת, אולם דינן של טענות אלה להדחות.

...

זאת ועוד, על טענת המבקשת שמדובר במקום עבודה סגור, ולא נשקפה, אם כן, סכנה לכלי רכב אחרים, להידחות.

אף טענת המבקשת שבמקום העבודה לא היה מצוי משקל, כך שלא היה לה דרך לבדוק את משקל הרכב, דינה להידחות.

ברע"פ 5608/17 מצדר בע"מ נ' מדינת ישראל (17.7.17), שם דובר במשאית שחרגה ב-24%, מהמשקל המותר, עמד בית המשפט את על היקף אחריותה של החברה בכל הקשור להעמסת יתר על ידי נהגיה: "אין די במתן הנחייה כללית לנהגים העובדים בשירות החברה להימנע מהעמסת יתר או במינוי קצין בטיחות ויש צורך בפעולה ממשית שתביא למניעת מקרים שכאלו. לא בכדי נחקק כלל המטיל אחריות וחובה על בעל הרכב – בין שהוא אדם פרטי ובין שהוא חברה – למניעת שימוש שיש בו כדי לסכן אחרים בכלי רכב, אשר מעצם טיבו הינו מכשיר רב עוצמה ששימוש בלתי זהיר בו עלול להביא לפגיעה קשה בנהגים ובעוברי אורח. כבעלת הרכב החברה היא בעלת השליטה והיכולת לא רק להנחות את נהגיה אלא גם לוודא כי אלו אכן שועים להוראותיה ומקפידים לבצען." על פי ס' 57ב(ג), רשאי בית המשפט לבטל את הודעת איסור השימוש או לקצרה: "אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב...". הבעלים של המבקשת וסנגורה טענו שהשבתת הרכב גורמת לעיכובם של פרויקטים שנמצאים בעיצומם ולנזק כלכלי למבקשת, אולם דינן של טענות אלה להידחות.

לסיכום, לאחר ששקלתי את מכלול טענות הצדדים שוכנעתי שקיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירה, המסוכנות שניבטת מהעבירה רבה, ואין בפני נסיבות שמצדיקות ביטול או קיצור תקופת איסור השימוש.

ממכתב זה עולה כי עמדת הרשות, שנמסרה לחברה הייתה כי אין מקום למינוי יו"ר הדירקטוריון למנכ"ל בפועל, במקביל לכהונתו כיו"ר ואף במקביל לכהונה כדירקטור, ואף אם המינוי מותנה בהתפטרות, קיים במהלך זה קושי לא מבוטל, שכן דירקטוריון החברה נידרש להתוות את מדיניות החברה ולפקח על ביצועה, וכי בנסיבות אלה מעבר ישיר ומידי מכהונה כיו"ר לכהונה כמנכ"ל (ולהיפך) עלול להעלות חשש לניגוד עניינים בנוגע לאופן קבלת ההחלטות טרם המעבר.

במסמך פירוט הליך האיתור פורטו טענות שהועלו כנגד המשיב: אי הצהרה על קרבה לשר הכלכלה, מינוי של עובדת המועצה לתפקיד מזכירת החברה ומ"מ מנכ"ל המועצה בהיעדרו, וזאת אף בטרם אושר מינויו, שימוש אסור ברכב המנכ"ל ומינוי לא תקין של דוברת לחברה.

בקליפת אגוז יצוין כי הוכח שעו"ד מזרחי סרב לערוך חוו"ד משפטיות בעניינים שונים שבקש המשיב 2, כך בעיניין בקשת המשיב לאשר לו לעבוד בעבודה פרטית בשכר בעת שהייתו בחופשה בחו"ל ולאשר למשיב לקבל שכר כמנכ"ל עבור 3 חודשים שקדמו למינויו בפועל לתפקיד.

אי קבלת מרות המנכ"ל בפועל והפרת הוראותיו – בכך שהמבקשת סירבה לפניותיו לקיים עימה שיחות וערערה על סמכויות המנכ"ל. לשון שיחה לא ראויה למזכירת החברה – כמו השפלתה בביטויים "מי את שתתני לא את המכתב, את ענייה בואי ואתן לך שקל" או "תקווה לא נימצאת היום, אני מבקשת להתחיל לנקות את המשרד וכשתסיימי בואי אלי הביתה, אבל בבית אני לא יודעת אם הייתי מעסיקה אותך" – כשמזכירת החברה ביקשה מהמבקשת לתת מנעה במוקד הטלפוני, על פי הוראת המנכ"ל. היתנהגות זו מהוה הפרה חמורה של הקוד האתי של החברה האוסר על שימוש בשפה גסה, השמצות או פגיעה בכבוד העמיתים לעבודה.

...

על פי עילות הבקשה אכן אין עילה אישית נגדו ודין הבקשה נגד המשיב 2 להימחק.

סוף דבר נוכח טענות הצדדים והמסמכים שהוגשו, ריבוי הראיות שהוצגו לכאורה, העדויות שנשמעו, הסיכומים ולאחר ששקלנו מצאנו כי יש לקבל את בקשת המבקשת ולדחות את טענות המשיבים כולן.

לאחר ששקלנו בכובד ראש את עניין ההוצאות, ומששקלנו מה שהוכח לכאורה בפנינו, יש לחייב את המועצה בשכ"ט ב"כ המבקשת בסך 10,000 ש"ח אשר ישולמו תוך 30 יום.

וכן הוא הפנה להודעת איסור מיום 25.08.23 רשומים פרטי מנהל המבקשת כנהג.

בהקשר סעיף 57ב(ב)(2) לפקודה אפנה לרע"פ 1286/11 יעקב אמברם נ' מדינת ישראל שם נקבע: "נדמה כי דרישה מבעל רכב לעשות ככל שביכולתו על מנת למנוע את ביצוע עבירת הנהיגה בשיכרות היא דרישה ראויה ובעלת חשיבות. זהו צורך השעה. כאשר אדם נוהג ברכב כשהוא שיכור, כלי הרכב משמש כנשק מסוכן. מי שנותן לאחר לנהוג ביודעו שהוא עלול לשתות משקה אלכוהולי, עליו לעשות כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה ובכך להפחית את הסכנה הנשקפת לציבור. אין זה מובן מאליו שאב חייב באופן אוטומאטי להתרצות לבקשת בנו ולתת לו את מפתחות מכוניתו. לבקשת הבן להשתמש במכוניתו של אביו יש 'תג מחיר' חינוכי ומשפטי. גם סרוב הוא אופציה; גם הסכמה. אבל ההסכמה צריכה להיות מותנית בתנאים על מנת להפחית את המסוכנות." בנוסף, גם כאשר לא הוכחו העילות שפורטו לעיל, מוסמך בית המשפט מכוח הוראת סע' 57ב(ג) לפקודה לבטל את איסור השמוש ברכב או לקצר את התקופה שבה נאסר השמוש ברכב "אם היתקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב), המצדיקות זאת. ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין השאר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב". יפים לעניין זה דברי בית המשפט המחוזי בבאר שבע בע"ח 21380-09-18 מדינת ישראל נ' מסאעד עבודות צמרת ועפר בע"מ (14.09.18): "לטעמי- סעיף 57ב(ג) על רקע ההוראה הכללית ברישא של סע' 57ב(א) העוסקת בדיון ובהחלטה בבקשה המוגשת לביטול או לצימצום הודעת איסור שימוש, מכוון את בית המשפט לבדיקה "דה נובו" של המטריה, ולקביעה שיפוטית, האם מוצדק או לא מוצדק לאסור השמוש ולאיזו תקופה".

הודעת איסור שימוש ברכב בו בוצעה העבירה, הנה אחת הדרכים היעילות לשמירה על ציבור המשתמשים בדרך, ויש בה כדי להרתיע נהגים מבצוע עבירות דומות, וכן לחייב בעלי רכבים, גם כחברה, לפקח כנדרש על מי שעושה שימוש ברכבים.

...

בנסיבות המקרה שלפניי והתשתית הראייתית שפרסתי לעיל, ואף ללא צפייה בסרטון מצלמות הגוף, שוכנעתי כאמור לעיל, ולא מצאתי בהעדר הסרטון פגם, כשל והחלשה בתשתית, ולכל הפחות לשלב דיוני זה. הליך השימוע באשר להליך השימוע, מעיון בטופס השימוע עולה כי החלטת הקצין ניתנה לאחר שהבעלים התייצב בפניו והשמיע את טענותיו, לפיהן "מדובר ברכב חברה רשום על חברה", והקצין נימק את החלטתו בכך ש"מאחר ומדובר בעבירה חמורה על תוספת השביעית, הוחלט להשבית ל-30 יום בשל מסוכנות העבירה ונסיבות העבירה כך שהנהג נבדק ונמצא כי ישנו חשד שנהג תחת השפעת סם."

לאור כל האמור לעיל ובנסיבות המקרה שלפניי, הנני לקבוע כי המבקשת אינה עומדת בתנאי החלופה השנייה.

מכל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הקצין ואיני סבורה כי במקרה זה קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את ביטול האיסור לשימוש ברכב או קיצור התקופה.

על כן, אני מורה על דחיית הבקשה.