שימוש אסור בכרטיס אשראי באמצעות חשבון בפייסבוק

לטענתו, הועסק על ידי הנתבעת, חב' סקומי בע"מ, שנמצאת בבעלותו ובשליטתו הבלעדית של הנתבע, מר טל פטליז'אן , לטענתו הנתבע היה הבעלים היחידי והמנהל של הנתבעת שניהל את כל עסקיה בארץ ובחו"ל והנתבעת עוסקת "בקניית שטחים באנטרנט" והבאת משתמשים חדשים.

התובע הצהיר שלצורך תפעול החברה התבקש על ידי הנתבע לטפל בכל הנושאים הכספיים, ובין היתר לשלם לעובדים אחרים, לחתום ולקבל כרטיסי אשראי לצורך ביצוע עיסקאות, לאחר שבכל חשבון פירסום בפייסבוק נידרש כרטיס אשראי נפרד, והכרטיסים עצמם עדין נמצאים ברשותו.

כפי שנקבע על ידי בית המשפט העליון בע"א 6799/02 יוליזרי נ' בנק המזרחי, פ"ד נ"ח (2) 145, 151 וההלכה אומצה על ידי בית הדין הארצי לעבודה, כך למשל בע"ע 593/08, מרכז סיעודי נאות השרון בע"מ נ' עיסא וולא, מיום 7.9.10:" האיסור "לשנות חזית" עיקרו בכך שבעל-דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת, כפי שהוצבה בכתבי-הטענות, אלא אם כן נענה בית-המשפט לבקשתו לתקן את כתבי-טענותיו, או אם הצד שכנגד נתן לכך את הסכמתו, במפורש או מכללא" (ההדגשה אינה במקור – צ"פ).

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה שהתובע היה עובד ולא עצמאי.

אין טענה בכתב התביעה שהתובע היה עובד של הנתבע עצמו אלא הטענה הייתה שהוא היה עובד של הנתבעת, לכן טענות התובע בסיכומיו שיש לראות בנתבעים כמעסיקיו (סעיף 14 א' לסיכומים) הם הרחבת חזית לעומת האמור בכתב התביעה ולכן יש לדחות את התביעה כפי שהוגשה.

סופו של דבר – התביעה כפי שהוגשה, נדחית.

לעמדת הנאמן יש להורות על ביטול ההליך מאחר והחייבת לא הצליחה להוכיח כי התשלומים שבוצעו על חשבון תוכנית הפירעון בוצעו בהסכמת בעלי כרטיסי החיוב האמורים ומאחר והחייבת עשתה שימוש אסור בכרטיסי חיוב שאינם בבעלותה או ביקשה מאחר לעשות בשבילה ובכך התנהגה בחוסר תום לב המצדיק את ביטול ההליך.

" יש לציין כי פסק הדין ב"עניין פסיסי" ניתן בהליך פשיטת הרגל שהתנהל לפני בעיניינה של אם החייבת ואשר אף היא פנתה לאותו בחור בשם סאמח טאהא, בעקבות ההודעה שפרסם בפייסבוק, ושילמה לו תשלומים שונים על מנת שהוא ישלם את חובה לקופת הכנוס בהתאם לתוכנית הפירעון שאושרה בעיניינה וגם באותו מקרה שולם חובה לקופת הכנוס באמצעות כרטיסי חיוב גנובים שאינם שייכים לאנשים הקשורים לאמה של החייבת והתשלומים לא אושרו.

אציין כי קיימת סתירה מסויימת בגירסאות החייבת אשר צרפה בהתחלה להודעתה מיום 7.11.19 תצהיר מטעמה בו הצהירה כי שילמה את כל התשלומים לקופת הכנוס לאחר שקבלה סיוע כספי מאחיה ששילם את התשלומים באמצעות כרטיס האשראי שלו ואילו בשלב מאוחר יותר ציינה בחקירתה כי אמה היא זו ששילמה את התשלומים, ואולם איני סבור כי סתירה זו צריכה לפעול לרעת החייבת משהגרסה הבסיסית לפיה היא לא ידעה אודות האמצעים ששמשו את אמה ו/או את אחיה לצורך תשלום סכום תוכנית הפירעון לא נסתרה.

...

מכל מקום, לאחר שעיינתי במסמכים הרפואיים שצורפו ולאחר ששמעתי את ב"כ החייבת בדיון שהתקיים בבקשה שבכותרת ביום 4.1.21 , אליו לא התייצבה החייבת בהעדר כל אסמכתא המצדיקה אי התייצבותה, אני סבור כי דין בקשת החייבת למתן צו הפטר לאלתר להידחות; החייבת לא הצביעה על שינוי בנסיבות ביחס לנסיבות שעל בסיסן נקבעה תוכנית הפרעון ואשר מצדיקה שינוי תנאי תוכנית הפרעון או מתן הפטר לחייבת מבלי לחייב אותה בתשלום סכום תוכנית הפרעון ואין במסמכים הרפואיים שצורפו כדי לתמוך בטענה כי החייבת נעדרת כושר השתכרות בשל מצבה הנפשי.

לאור המפורט לעיל, אני מורה על דחיית הבקשה למתן צו הפטר לאלתר.

סוף דבר –אמנע בשלב זה מביטול ההליך ואני מורה כי החייבת תישאר בהליך וזאת בכפוף לסילוק חוב הפיגורים אותו צברה החייבת בתשלומי תוכנית הפרעון, לרבות חוב הפיגורים שנוצר למעשה לאחר דחיית התשלומים שבוצעו באמצעות כרטיסי האשראי הגנובים, ולצורך כך החייבת נדרשת להגיש לתיק לא יאוחר מיום 18.5.21 הודעה על מתווה מוסכם לסילוק חוב הפיגורים או בקשה לפריסת חוב הפיגורים שתנאי להגשתה הוא צירוף אישור בדבר הפקדת סך של 3,000 ₪ ע"ח חוב הפיגורים.

לאור המפורט בבקשה, הנאמן עתר לביטול ההליך על אתר שכן לפי הנתונים שהוצגו בפניו נראה כי החייבת עשתה לכאורה שימוש אסור בכרטיס חיוב שאינו בבעלותה או ביקשה מאחר לעשות כן בשבילה ובכך, לעמדת הנאמן, החייבת נהגה בחוסר תום לב מובהק בהליך.

החייבת בתגובתה לבקשה טענה כי רק במהלך החקירה מיום 8.1.20 ידעה כי התשלומים ששולמו לקופת הכנוס בוצעו מכרטיס אשראי שלכאורה גנוב ואז הבינה כי נפלה קורבן למקרה "עוקץ" על ידי צד ג' הנ"ל. עוד טענה החייבת כי שודלה על ידי אנשים שעודדו אותה לפנות לצד ג' ומתוך תמימות רבה סברה כי לאור נסיבותיה האישיות ייתכן שזו הדרך להיפטר מחובותיה בדרך מהירה יותר מבלי למשוך את ההליך ל- 47 חודשים כאשר לטענתה היא ציינה זאת בחקירתה ואולם הנאמן לא היתייחס לטענותיה בבקשה.

בדיון שהתקיים לפני בבקשת הנאמן חזרה ב"כ החייבת על הטענה כי החייבת נפלה למקרה עוקץ על ידי צד ג' לאחר שראתה הודעה שפרסם באתר "פייסבוק" וכי מדובר באדם ש"עקץ" אנשים אחרים באותה שיטה, לרבות הבן של החייבת.

לטענת החייבת היא הפקידה לחשבונו של צד ג' את הכסף ולא שילמה באמצעות כרטיס החיוב הגנוב וכי היא למעשה לא זכתה ל"הנחה" כפי שנטען.

...

אני מסכים עם עמדתם של בעלי התפקיד ואני סבור כי מבחינה עקרונית, וללא קשר לשאלת היקף חוב הפיגורים שנצבר, חייב בהליך פשיטת רגל הפונה לצד ג' שאינו קשור באופן פורמאלי להליך הפש"ר על מנת לקבל הנחה של 50% מהתשלומים שהוטלו עליו במסגרת תוכנית פירעון, אינו יכול לטעון לתום לב ואינו ראוי להמשך הגנתו של הליך הפש"ר. בהקשר זה אציין כי ב"כ החייבת החייבת טענה כי החייבת שילמה סכומים שונים "כך שלא קיבלה את ההנחה בפועל", אך אינני מקבל טענה זו. כפי שציינה החייבת בחקירתה בפני הנאמן, היא פנתה לצד ג' בעקבות הודעה שפירסם שלפיה הוא מציע לשלם תשלומים לפשיטות רגל או להוצאה לפועל בתמורה לתשלום 50% מהתשלום שישולם לו על ידי החייב עצמו זאת כעולה מההודעה אשר הוצגה על ידה לנאמן.

לאור כל המפורט לעיל, אני מורה על מחיקת הבקשה העיקרית בתיק להכרזת החייבת כפושטת רגל ועל ביטול פסק ההכרזה שניתן ביום 31.10.18 .

כספים שייוותרו אם ייוותרו בקופת הכינוס ישמשו תחילה לכיסוי הוצאות ההליך על פי התקנות, ועל היתרה יחולו הוראות סעיף ג' לפסק הדין מיום 31.10.18 ובהתאם אני מורה כי יתרת הכספים בקופת הכינוס לאחר ניכוי הוצאות ההליך תחולק בין נושי החייבת שתביעות החוב שלהם אושרו בהתאם לחלקם היחסי במצבת הנשייה המאושרת.

ככל שהחייבת תבקש להגיש בקשה לצו פתיחת הליכים לפי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018, אני מורה כי היא לא תהיה רשאית לעשות כן אלא בחלוף 18 חודשים ממועד פסק דין זה, וזאת לאור היקף מחדליה של החייבת והתקופה הממושכת שבה נמשכו למעשה מחדלי החייבת, ובהתאם להלכת בית המשפט העליון בע"א 8673/13 גמיל אלקצאצי נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו 2.4.14) והחייבת תצרף פסק דין זה לכל בקשה חדשה שתוגש אם תוגש על ידה.

לאחר בירור שנעשה עם הבנק ועם הנתבעת התברר, כי חשבונה של התובעת חויב בחודש ספטמבר 2011 בחיובים במטבע זר כתוצאה משימוש אסור שנעשה בכרטיס האשראי של התובעת באמצעות חשבון הפייסבוק שלה.

...

סיכום וסוף דבר : על האירוע נשוא התביעה חלים סע' 5 ו-9 לחוק.

נוכח כל האמור, אני קובעת כי על התובעת להשיב לתובעת הסכומים אשר חויבו בחשבונה בגין עסקאות המרמה.

נוכח האמור, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך 11,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה וכן הוצאות משפט בסך 250 ₪.

לטענת התובע עולה, כי הנתבע החזיק בכרטיסי אשראי אשר אפשרו לו גם לקנות במכולת וגם לפרסם באנטרנט וכי די בעיון בדפי החשבון על מנת לראות כי הנתבע ביצע רכישות בסופרמרקט וכן עיסקאות עם גוגל ופייסבוק וכן רכישת מוצרים מחו"ל. בהתייחס לטענת הנתבע לגבי חיובי ריבית בחשבון, טען התובע כי תחשיביו של הנתבע אינם נכונים ואין להם כל בסיס, וכי היה עליו לפרטם במסגרת תחשיביו בתצהירו וראיותיו ואין די בהפניה לכתב ההגנה.

לטענתו תוצאה של הליכים אלו היא הגבלת חשבונותיו בבנקים, איסור של שימוש בכרטיסי אשראי, ביטול רשיון נהיגה ועוד.

לטענת התובע, בנגוד לטענות הנתבע, הוכח בעדותו כי הנתבע החזיק בשני חשבונות בנק נוספים – לאומי ודיסקונט, כאשר החשבון אצל התובע היה חשבון פרטי והחשבון בדיסקונט היה חשבון עסקי, הנתבע החזיק מספר רב של כרטיסי אשראי בנלאומיים נוספים בחשבונות אלה ואף המשיך לפרסם את עסקו באנטרנט חודשים רבים לאחר ביטול כרטיסי האשראי על ידי התובע.

על מנת לקבל את טענת הקזוז על הנתבע להוכיח כי נגרמו לו נזקים כתוצאה מהתנהלות הבנק, מהם הנזקים שנגרמו לו, כיצד כימת אותם, ומהי התקופה אליה מתייחסים הנזקים שנגרמו לו. לדעתי, הנתבע לא עמד בנטל זה. טענתו העיקרית של הנתבע היא כי בעקבות ביטול כרטיסי האשראי נבצר ממנו להמשיך ולפרסם בגוגל ובפייסבוק, המחייבים לשם הפירסום כרטיס אשראי בנלאומי, ועל כן חלה ירידה משמעותית בהכנסותיו.

...

עוד אציין כי טענתו של הנתבע כי החליף חשבון בגוגל ועל כן צירף לתצהירו שני חשבונות שונים היא טענה אשר לא נסתרה על ידי התובע, ועל כן אף בהעדר המסמכים הנוספים אותם ביקש הנתבע להגיש לסיכומיו, וזאת על מנת לסתור טענתו של התובע בסיכומיו לפיו הנתבע הסתיר את המידע המלא לגבי חשבונו, אני מקבלת את טענת הנתבע בעניין זה. על אף האמור, הרי שמעדותו של הנתבע בבית המשפט עלה כי לנתבע היו כרטיסי אשראי בינלאומיים נוספים בבנקים אחרים ולא ברור מדוע הנתבע לא פרסם את עסקו באמצעות כרטיסי אשראי אלו וזאת על מנת להקטין את נזקו.

סוף דבר התביעה מתקבלת ברובה.

הנתבע ישלם לתובע את סכום התביעה בניכוי הסכומים העודפים בגין חיובי ריבית ועמלות כמפורט בתצהירו של הנתבע.