לאור כל האמור קבע בית משפט קמא כי נעשה שימוש אסור על ידי צדדים זרים זה לזה והרשיע את המערערת בעבירת שימוש ללא היתר.
עקרי גזר הדין:
המשיבה עתרה לעונשים הבאים: קנס הולם הנע בין 20,000 ₪ ל- 40,000 ₪ כשנכון למקמו ברף הבינוני של המיתחם; התחייבות למשך שנתיים; צו הפסקת שימוש שייכנס לתוקפו באופן מידי, צו התאמה להיתר, הסמכת הועדה לבצוע הצוו ורישום הערת אזהרה בטבו;
בא כוח המערערת הדגיש, בין השאר, את מצבה הכלכלי הקשה של מרשתו, נתן הסכמתו לצוו איסור שימוש מידי ובקש פרק זמן לצורך התאמה להיתר על מנת לפרק את הבנייה האסורה ולהחזיר את המצב לקדמותו.
הש' קמא קבע מיתחם עונשי סביר ומקובל, תוך שנתן דעתו על התקופה הקצרה במהלכה התבצעה העבירה ועל הכנסת המערערת ממנה.
...
לאחר ניהול הוכחות הורשעה המערערת וביום 17.7.22 נגזר עליה קנס כספי בסך 12,000 ₪, שישולם ב-24 תשלומים חודשיים או ארבעה חודשי מאסר תמורתו; בקשת המערערת להמיר את תשלום הקנס בעבודות שירות- נדחתה בנימוק שאין מקום לאפשר נשיאת עבודות שירות חלף קנס, כאשר מדובר בעבירות בעלות אופי כלכלי; ניתן צו התאמה להיתר הבנייה; צו איסור שימוש אשר ייכנס לתוקפו בהסכמת הצדדים באופן מידי; התחייבות על סך 24,000 ₪;
עיקרי הכרעת הדין, הנוגעים לטיעוני המערערת בערעורה:
בית משפט קמא קבע כי בהתאם למבחנים שנקבעו ברע"פ 11191/07 אלפונסו ברדה נ' מ"י – הוועדה המקומית לתו"ב חולון (2008), מתבקשת במקרה דנן המסקנה שהמשיבה הוכיחה מעבר לספק סביר את קיום המאפיינים הבאים, המלמדים על פיצול הדירה לשתי יחידות דיור:
מאפיין ראשון - לכל אחת מהיחידות דלת כניסה נפרדת
מחומר הראיות, לרבות מתמונות היחידה המשנית (ת/13), ועדויותיהן של המערערת ושל ג'ני, הוכח כי לכל אחת מיחידות הדיור דלת כניסה נפרדת הניתנת לנעילה.
נוכח כל האמור לעיל, ובהתחשב הן בעובדה כי על אף חלוף הזמן לא בוצעה התאמה להיתר, והן בנסיבותיה האישיות והרפואיות של המערערת, נגזרו על המערערת העונשים שפורטו לעיל.
אבהיר, בניגוד למשתמע מדברי הש' קמא, כי אם לא תשלם המערערת את הקנס וייקבע כי עליה לרצות את עונש המאסר שנקבע תמורתו – תוכל המערערת לבקש לרצות את עונשה בעבודות שירות, וההחלטה תהא מסורה לבית המשפט.
סוף-דבר:
הערעור נדחה, על שני חלקיו.
