שימוע עובדים חובת המעסיק לציין דוגמאות ספציפיות

בין היתר ציין התובע כי הזימון היתקבל בידיו בהפתעה גמורה, כי מעולם לא קיבל הערות הנוגעות לאופי עבודתו כראש צוות ואף להיפך, כי הוא אוהב לעבוד בחברה וכי הסיבה אשר פורטה במכתב הזימון, הנה כללית, ללא דוגמאות ספציפיות, ואין ביכולתו להגיב עליה.

אפילו אם היה מקום להטיל חובה מעין זו על המעסיק, כיוון שהתובע נועץ בעו"ד, באופן מעשי, התובע לא נפגע ממחדל זה של הנתבעת.

לטעמנו, היה מקום לציין ביתר פירוט את הנימוק להזמנה לשימוע ולא להסתפק בטענה כללית לפיה "אינך עובד כפי שמצופה מראש צוות בחברה", למשל במתן דוגמאות לטענה.

...

לסיכום האמור עד כה, לא נפל בפיטורי התובע פגם המצדיק פסיקת פיצויים.

לאור הדברים לעיל, אנו סבורים כי המחלוקת העובדתית בשאלה מה בדיוק אירע באירוע כיבוי האורות, היא שולית.

לסיכום האמור לעיל, לא נפל פגם בפיטורי התובע המצדיק פסיקת פיצויים בגין פיטורים שלא כדין.

אשר על כן, התביעה נדחית.

לשאלה כמה זמן זה לוקח לי ביום, כל ההתעסקות הזאת, כולל הבקשות של מנהלים להכנס ליפעת ולחפש מכרזים ספציפיים, זה לוקח כשעתיים ביום.

וכן- "עד כאן הזכות וממנה נובעת החובה המוטלת על המעביד – להציג בפני העובד את הטענות המופנות כלפיו, את השאלות שעלו בעיניינו אשר יש בהן כדי להשפיע על מקבל ההחלטה. כל זאת בפתיחות, בהגינות ובתום-לב מבלי לכחד דבר מן העובד. דרכי קיומו של השימוע נקבעו זה מכבר. יכול שייעשה בכתובים ויכול שיתקיים בפני מי שהוסמך לכך. עיקרו של דבר בחובתו של המעביד ליתן דעתו לטיעוניו של העובד ולשמוע אותם בלא פניות, בלב נקי ובנפש חפצה, קודם שתיפול ההחלטה הסופית העשויה, לא אחת, להיות בלתי הדירה ומכרעת לגביו". ע"ע (ארצי) 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק יזרעאל (7.1.2003).

לתובעת ניתנה שהות מספקת על מנת להערך לשימוע ולהציג בפני הנתבעת את עמדתה ביחס לכל אחד מהנושאים שהועלו במכתב הזימון, לרבות דוגמאות שמעידות אחרת מהנטען.

לא למותר לציין, כי גם אם הייתה שוטחת את טענותיה בפירוט, הרי שמתן זכות שימוע לעובד אינה מחייבת קבלת עמדתה, אלא רק שקילתה במסגרת כלל השיקולים המונחים בפני המעסיק, אך משבחרה שלא לעשות כן, אין בידיה להלין על הנתבעת בטענה לכשל בשימוע.

...

משנזנחה הטענה, איני נדרשת לה. לאור כלל האמור לעיל, מאליה עולה המסקנה כי התובעת אינה זכאית לכל פיצוי בגין עוגמת נפש, במיוחד מקום בו פיצוי מעין זה ניתן במקרים קיצוניים ויוצאי דופן [ע"ע (ארצי) 360/99 אהרון כהן נ' מדינת ישראל, (24.6.02); דב"ע (ארצי) נג/3-99 משרד החינוך נ' מצגר (19.4.94); ע"ע (ארצי) 480/05 אלי בן עמי נ' פלונית (8.7.2008)].

סוף דבר על יסוד האמור לעיל, נקבע בזאת כי על הנתבעת לשלם לתובעת השלמה לשכר מינימום בסך 4,200 ₪, בתוספת הפרשות בשיעור 12.33%, בהתאם לסע' 8.1 להסכם ובסה"כ 4,718 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.1.09 (אמצע תקופה) ועד התשלום בפועל.

פרט לאמור בסע' 97 לעיל – התביעה נדחית.

ראה: ע"ע (ארצי) 23402-09-15‏ ‏ אוריאל ברד - קנסטו בע"מ (מיום 28.2.17) וההפניות שם. לדעתנו, נוכח מיהותם של הנושאים, הפרוט שנימסר לתובע בזימון, וליתר דיוק ראשי הפרקים המופיעים בו לגבי עילות פיטוריו הוא פירוט מספק ואיננו סבורים כי היה חובה לציין דוגמאות ואירועים קונקריטיים מעבר לכך; זאת למעט העילה בדבר אי רישום מדויק של שעות העבודה אשר אינה ברורה, ולפיכך היה על הנתבעת לציין דוגמאות קונקרטיות, תוך הפנייה למסמכים רלוואנטיים בעיניין.

אמרנו בעיקר, כי נדמה שאף ב"כ הנתבעת "תרמה" בדרכה לשיח זה. מכל מקום, הנימוק של עודד שלפיו "במקרה הספציפי של אורי החלטנו לעשות את זה עם דורית מכיוון שהיתה לי תחושה או יצר נקמנות לא יעבוד טוב. רציתי להיות מכוסה מהרגע הראשון" (ע' 19 ש' 20-22), מעלה, למצער, תמיהה, שכן אפילו ביקש עודד עורך דין לצדו, התבלבלו היוצרות ואף קולו נדם במהלך שימוע.

חמישית והעיקר, התרשמנו לאחר קריאת התימלול, כי מטרת השימוע הוחמצה, שמא נוכח האופן בו היתנהל השימוע, בעיקר עקב הטונים הגבוהים של אמו של התובע (אשר הצרה על כך במהלך השימוע), שמא בשל העובדה כי האחרונה הקפידה לציין, כבר בתחילת השימוע ולאורכו: "...היות והחלטתם לפטר, אז אנחנו, בואו...נסיים בצורה יפה...ונפרד בצורה יפה...ונסיים בצורה יפה וכל אחד ילך לדרכו...ואנחנו מוכנים לגמור בצורה יפה...אנחנו לא מעוניינים לשמוע, רוצים לגמור בצורה יפה ותסגרי את העניין...את כתבת את מה שיש לך, אנחנו כופרים בהכל, זו הסיבה שהוזמנו ובזה אנחנו מסיימים את הכל... אני רק שאלה, אתם רוצים לסיים את זה בצורה יפה או לא? הרי אנחנו מוכנים לקבל את הפיטורים, אני לא מבינה...". בהמשך, על רקע פנייתה בסוף השימוע של עו"ד שרי "אז אולי כדאי שאם נחליט לפטר אותו הוא ירים אלי טלפון", השיבה אמו של התובע כי "תשלמו כל מה שמגיע, אנחנו רוצים לגמור. אם, אם תחליטו לגמור, אנחנו רוצים לגמור בצורה יפה. לא רוצים, שכל אחד ילך לדרכו....לא משנה מה שתחליטו, לכאן או לכאן אנחנו בעד." הדברים עולים בקנה אחד גם עם עדותה בפנינו, "כשפתחתי את השיחה בשימוע אמרתי שקיבלנו את המכתב שימוע לפיטורים, כפי שהבוס מסר לו, אין לנו שום היתנגדות לפטר, מקבלים את הפיטורים, בתנאי שהכול יעשה על פי דין וישולם לו כל מה שמגיע לו על פי דין. עבור זכויות סוציאליות, פיצויים, שעות נוספות. הכול כמו שצריך וכל אחד ילך לדרכו" (ע' 16 ש' 3-6).

...

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שבפנינו, הגענו לכלל מסקנה, כי השכר הקובע הוא כפי שטוענת הנתבעת כאמור.

כך גם לא מצאנו ממש בטענות התובע כי בעצם העובדה שהשימוע נעשה בנוכחות אמו ובנוכחות באת כוחה של הנתבעת (ע' 17 ש' 26-30) הדבר שעולה כדי פרסום לשון הרע.

נוכח האמור לעיל, מצאנו כי דין התביעה ברכיב זה להידחות.

סוף דבר אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה, כך שהנתבעת תשלם לתובע, תוך שלושים יום, את הסכומים כדלקמן: פיצויים בגין פיטורין שלא כדין בסך 20,000 ₪.

מזכות זו נגזרת חובתו של המעסיק לקיים שימוע לעובד טרם קבלת החלטה על סיום העסקתו.

מן הראוי היה לפרט ולתעד בפני התובעת דוגמאות ספציפיות לטענות הנתבעת באשר להתנהלות והתנהגות לא נאותה הן במסגרת תיקה האישי ולכל הפחות במסגרת המכתב זימון לשימוע על מנת שתוכל להיתגונן כראוי.

" בנוסף, לתובעת לא ניתן זמן ראוי להתכונן לשימוע, שכן היא נדרשה להתייצב אליו "מהיום למחר", ודוקא לאור חומרת הטענות שהעלתה הנתבעת במסגרת הליך זה אין זה סביר כי יינתנו לה 24 שעות להערך כראוי, שעה שהטענות שצוינו במכתב הזימון לשימוע כלליות ובלתי מפורטות.

...

לסיכום : הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בגין היעדר שימוע בסך של 8,000 ש"ח. הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בגין שווי עלות כרטיס טיסה לתאילנד בסך של 3,766 ₪.

הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בגין יתרת חצי יום חופש בסך של 250 ₪.

התביעות בגין ימי שכר נדחה - בונוס שימור, ופיצוי בעד שימוש בטלפון סלולרי - נדחות.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב סע"ש 60322-09-17 לפני: כב' הנשיאה הדס יהלום נציגת ציבור (מעסיקים) גב' שושנה גולנד התובע ניר קלינגר ע"י ב"כ: עו"ד גיל אגמון הנתבעים 1. היתאחדות המלאכה והתעשיה, תל אביב 2. היתאחדות המלאכה והתעשיה, ארצי (עמותה עותמנית) ע"י ב"כ: עו"ד נעה ברזילי פסק דין

בתצהיר מר אלקובי נכתב: "... כך גם ניר לא עמד על השבת ההלוואה במועד נקוב, לא ביקש ממני ריבית כלשהי וציין כי אני יכול להשיב את ההלוואה לכשיתאפשר לי. שנים ספורות לאחר מכן לאחר שקרן ההשתלמות שלי הפכה לנזילה השבתי את סכום ההלוואה לניר, וכאמור מבלי שיקדים כלל דרישה לכך..." לדברי התובע: "מועד ההחזרה? יוסי אמר לי "צריכה להשתחרר לי קרן הישתלמות, ברגע שהיא תישתחרר אני אחזיר לך, זה אמור לקרות בתקופה הקרובה"."

במהלך ישיבת השימוע, טען אחד המשתתפים - מר בני כהן, כי ההחלטה על פיטוריו של התובע, כבר התקבלה: "חברים אנחנו בסרט הזה היינו. ניר מבחינתנו, בתהליך שהוא נמצא כרגע הוא סיים, ברור לכולנו שהוא סיים את תפקידו כאן. זה כבר החלטנו בלי שימוע כן שימוע, זה כבר הוחלט, זו משרת אמון." באותה ישיבה אמר מר אלחדיף: "ניר הולך הביתה. אם אתם רוצים או לא רוצים, היתה החלטה לפטר את ניר. ניר הולך הביתה". סיכום האמור מעלה כי התובע הוכיח שההחלטה על פיטוריו, התקבלה בהתאחדות עוד לפני השימוע וכי השימוע לא נעשה אלא למראית עין, בבחינת "טקס" שיש לבצע אותו כדי לצאת ידי חובה.

התובע טען בעדותו כי לא פעם נאלץ לותר על יציאה לחופשה נוכח מורת רוחה של ההתאחדות – "אני גם מודע לזה שכל פעם שיצאתי לחופש אז לא רצו שאני אצא לחופש או שלא אישרו לי את החופש... כי כל פעם שאני יצאתי לחופש או רציתי חופש היה מי שהרים גבה ולא רצה לתת לי לצאת לחופש." התובע לא מסר דוגמאות ספציפיות למועדים שבהם ביקש לצאת לחופשה ונענה בסרוב.

...

לאור כל הטעמים לעיל, התביעה לפיצוי ברכיב זה, נדחית.

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

התביעה שכנגד נדחית במלואה.