שימוע לאחר קבלת הודעת פיטורים

בנסיבות אלה, לטענת התובע, ובפרט לנוכח קבלת הודעת הפיטורים שעות ספורות לאחר השימוע, פעלה הנתבעת בחוסר תום לב, בניסיון לתת נפח למעשיו של התובע על מנת לבסס את פיטוריו תוך השחרת פניו על לא עוול בכפו, ומשכך הרי שנפלו פגמים מהותיים בהליך השימוע שנערך למראית עין בלבד.

...

אין בידינו לקבל את טענת העובד כי כדי להקים את יסודות העוולה נדרש התובע לפרט רק את האמירות שנאמרו בפועל, והוא אינו נדרש לפרט את נסיבות הפרסום ועובדות נוספות - מועד הפרסום, מקום בו בוצע, המסגרת בה נאמרו האמירות, זהות המפרסם וכו'.

התוצאה אפוא כי לא שוכנענו שהתובע הפר את חוק איסור לשון הרע.

סוף דבר התביעה שכנגד נדחית.

לאחר קבלת הודעת הפיטורין, הגיש המבקש בקשה לבית הדין למתן צו מניעה (בקשה ראשונה) ויחד עם זאת גם פנה בערר לנציב שירות המדינה.

במהלך השנים נערכו, איפוא, למבקש בסה"כ שלושה שימועים (אחד בטרם קבלת המינוי ושניים לאחריו), וניתנו לו מספר הזדמנויות , עד שבסופו של דבר הוחלט שלא עמד בהם וניתנה החלטה על פיטוריו.

...

לפיכך, משלא מצאנו כל פגם בישמוע, ומשניתנו למבקש מס' הזדמנויות ולא עמד בהם – לא ניתן לקבל את עמדת המבקש ולבטל את ההחלטה על פיטורין.

למעלה מן הצורך נציין כי גם בהחלטת הנציב – לאחר הגשת הערר מטעם המבקש כתב הנציב כי: "...לאחר עיון בכל החומר הנלווה להחלטת הפיטורים, עולה כי ישנן עילות מבוססות וענייניות לסיום העסקתך בהליך מנהלי, לאחר שניתנו לך הזדמנויות חוזרות ונשנות לשיפור תפקודך אשר לא צלחו. אף לא נמצא בסיס לטענותיך להתנכלות ולליקויים בהליך השימוע. על כן לא נמצא פגם משמעותי בהליך היורד לשורשו של עניין באופן המצדיק ביטול החלטת הפיטורים של מנהל בית החולים". כאמור, גם אנו, לאחר ששמענו את העדויות בתיק, ולאחר עיון במלוא החומר שבתיק, לא מצאנו פגם בהליך, כולל באופן עריכת השימוע, ולפיכך אין מקום בהתערבותנו ובמתן הצו המבוקש.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

לדבריו ברכו הלה בברכת "ברוך הבא". (כאמור, למעשה הוארכה בסמוך לכך תקופת האי כושר בחצי שנה) ביום 16.2.17 קיבל התובע הודעה על פיטוריו, בצרוף סיכום דיון השימוע ואישור על תקופת העסקה (נספח ד' לתיק מוצגי הנתבעת), סיפת סיכום דיון השימוע מובאת להלן: [.

כך , במכתב התשובה של ב"כ התובע למר מרכוס לאחר הודעת הפיטורין מה 17.2.17 המובא בגוף תצהירו של התובע, אין כל הבעת עמדה לפיה בנסיבות הענין מוכן התובע לחזור למתכונת האמורה, אלא שוב קריאה למו"מ על יסוד הטיוטא (ס'13 להסכם זה) אמנם נכון, הנתבעת לא הציגה את הקלטת שיחתו של התובע עם הרב מייזליש בהמשך לשימוע אך מתוך סיכומה במכתב מר מרכוס מיום 28.2.17 שלאחר מכן, עולה כי לא היתה הצעה שכזו מטעם התובע.

...

על התביעה נדחית.

סיכום הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצויים בגין עגמת נפש בשל נסיבות פיטוריו של התובע בסך של 58,000 ₪.

סכום זה ישא הפרשי הצמדה ורבית כדין החל מיום 1.3.2017 (יום הזכאות לפיצויי פיטורין) ועד תשלום בפועל יתר התביעה נדחית.

הצדדים חלוקים אודות זהות מעסיקתה של התובעת, באופן המשליך על זכאותה לפצוי בגין נסיבות סיום העסקתה והאופן בו התנהלו הצדדים לאחר שקבלה הודעת פיטורים ממר שטרן, ללא שקדם לזו הליך שימוע.

...

שונה המסקנה בכל הנוגע לתשלום עבור ימי המחלה.

באפשרות הנתבעת היה לערוך גמר חשבון לתובעת על פי החישובים שסברה כי הם הנכונים לעניין הזכויות המגיעות לה ומקום בו היו מתגלעות מחלוקות חישוביות בין הצדדים, היה ניתן ליישב אותן במסגרת הליך משפטי כדוגמת הליך זה. נוכח האמור, מצאנו לפסוק לתובעת פיצויי הלנת שכר בסך 400 ₪.

סוף דבר תביעת התובעת מתקבלת בחלקה, כמפורט לעיל.

בהקשר זה נוסיף, כי אין חולק שהתובעת קיבלה מכתב פיטורים שעות ספורות בלבד לאחר השימוע, באמצעות הודעת "ווטספ". אלא שבהתחשב בכך שחובת השימוע החלה על מעסיק פרטי בעת שמדובר בפיטורי צימצום היא צרה ובהיתחשב בכך שהתובעת בחרה שלא להעלות כל טענה לגוף העניין במהלך השימוע – לא מצאנו בכך חוסר סבירות.

...

הפגיעה הגלומה בכבודה של התובעת כאדם וכעובדת כפועל יוצא מההתנהלות המתוארת, לאחר שקילת מכלול הנסיבות המתוארות לעיל, מצדיקה לטעמנו פיצוי בסך 30,000 ₪.

סוף דבר מהטעמים שפורטו לעיל, תביעת התובעת מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: 5,000 ₪ פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד על תנאי העסקה; 1,318 ₪ בגין עמלות אישיות לחודש אוגוסט 2020; 3,832 ₪ בגין בונוס לחודש אוגוסט 2020; 5,288 ₪ בגין הפרש פיצויי פיטורים; 4,799 ₪ בגין יתרת דמי הודעה מוקדמת; 5,000 ₪ בגין פיצוי מכוח חוק הגנת השכר; 30,000 ₪ בגין פיצויי פיטורים שלא כדין.