שילוח בינלאומי של מטענים: ביטוח

התביעה הנתבעת הנה חברה המספקת שירותי שילוח בנלאומיים, באמצעותה ביקשה התובעת להעביר מטען מקנדה למקום מגוריה בקרית ביאליק.

בשלושה מסמכים שהופקו ע"י הנתבעת, סמוך מאוד לאחר הגעתו של המטען לארץ, נרשם באופן ברור כי נפח המטען הוא 8.8 מ"ק ולא 10.6 כפי שחויבה התובעת בפועל.

עניין הביטוח נכלל בהצעת המחיר מיום 26.4.06 ולכתב ההגנה צורפה תעודת ביטוח שהופקה על שם התובעת ובעלה ביום 25.7.2006 ודי בדברים כדי להביא לדחיית התביעה ברכיב זה. לעניין החיוב עבור עישון המטען – בעדותו הסביר נציג הנתבעת כי זה נעשה כדי למנוע ממזיקים מלעבור ממדינה לאחרת ועפ"י הנטען בכתב ההגנה, כל הארגזים בחו"ל עוברים "עישון" ולכן החיוב הוא אוטומאטי ומופיע ככזה בהצעת המחיר.

...

אקדים ואומר כי דין טענת ההתיישנות להידחות, הואיל והמטען נשוא התביעה התקבל אצל התובעת ביום 21.9.06, כפי שעולה משטר המטען שצורף והתשלום, אשר התובעת עותרת להשבת חלק ממנו, בוצע באמצעות שיק המשוך על חשבונה של התובעת, זמן פרועונו, 5.9.06.

הסבריה לעניין השיהוי לא היו מניחים את הדעת וכפסע היה ביני לבין המסקנה כי היא ויתרה או זנחה את תביעתה.

עם זאת, יש לומר כי בחולייה היחידה בה מצאתי לקבל את התביעה, שוכנעתי כי הגשת התביעה במועד מוקדם למועד הגשתה בפועל לא היה בו כדי להטיב עם הנתבעת או לאפשר לה להתגונן בצורה אחרת, ובמלים אחרות לא שוכנעתי כי הגשת התביעה במועד בו הוגשה, גרמה לשינוי מצבה של הנתבעת לרעה, הכל כפי שיובהר בהמשך פסה"ד. וכעת לטענות לגופן; נפח המטען בכתב התביעה נטען כי נפח המטען שנתקבל הוא 5 מ"ק בלבד ומנגד נטען בכתב ההגנה כי מדובר במטען בנפח 8.82 מ"ק. סבורתני כי התובעת לא הצליחה להוכיח את טענתה לגבי נפח המטען שקיבלה ואף גרסתה בעניין זה נסתרה, שכן בהתכתבויות עם הנתבעת, בזמנים הרלוונטיים לתביעה, הציגה התובעת 3 גרסאות שונות לגבי הנפח, כך במכתבה הראשון מיום 28.8.2006 טענה שעפ"י מדידה שביצעה מדובר ב 7 מ"ק; במייל שנשלח לנציג החברה ביום 12.9.2006 הוצג חישוב מפרוט עבור כל פריט וצוין כי נפח המטען הוא 5.6 מ"ק (תוך שנרשם כי החישוב לא מביא בחשבון 3 אופניים הכלולים במטען) ובמכתבה מיום 21.9.2006, שנשלח לאחר קבלת המטען, נרשם שגודל המטען הוא בסה"כ 4.986 מ"ק (שוב ללא 3 זוגות אופניים).

לאור כל האמור, עדיפה בעניין זה גרסתה של הנתבעת כי התובעת קיבלה מטען בגודל 8.82 מ"ק ולא 5 מ"ק כפי שטענה.

בדיון נראה כי התובעת קיבלה את הסבריו של נציג הנתבעת וזנחה את דרישתה בעניין זה, ולאור כך תביעתה נדחית גם בנוגע לרכיב זה. לאור המקובץ, אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סכום כולל של 2,285 ₪ בלבד.

המדובר בתביעת שבוב שהוגשה על ידי התובעת, בגין נזק שניגרם למטען של מבוטחת התובעת, מכונת אנליזה רפואית, במהלך העברתה בידי הנתבעת, כחברה לשילוח בנלאומי, משבדיה לישראל.

...

לא נמסרה הודעה בדבר הנזק לנתבעת או למי מטעמה בתוך התקופה הקבועה בדין, ומכאן שדין התביעה להידחות על הסף.

לפיכך, המסקנה היא כי עומדת לתובעת הזכות לברר את תביעתה כנגד הנתבעת באשר לטענת התרמית, אף ללא שזו הגישה תלונה במועד כנגד המוביל האווירי.

סוף דבר אשר על כן, ומהטעמים שפורטו לעיל, מצאתי לדחות את בקשתה של הנתבעת לסילוק התובענה על הסף.

מר דרוקמן, שהינו ראש מחלקת רכש ומשלוחי ייצוא אצל המבוטחת העיד כי יודע את ההבדל בין שטר מטען HOUSE BILL OF LADING לבין MASTER BILL OF LADING וראו חקירתו: בתצהירך אתה אומר בסעיף 5, פניתם למספר משלחים בין לאומיים לקבלת הצעת מחיר, לאיזה משלחים פניתם? אני לא זוכר כרגע, זה סיפור של 7 שנים, אבל פנינו ליותר מאחד, זה הנוהל.

שטר המטען בעניינינו הוא שטר מטען של המוביל הימי MAE מאשדוד לוולנסיה בו השוגר הוא רפא"ל (ושטר נוסף בין ספרד לוורה קרוז- גם בו, הצד המופיע כמוביל הוא המוביל הימי/האנייה ולא דינמיק) ללמדך שרפא"ל שמכירה את האפשרות של שילוח בנלאומי, ויכלה לבקש שטר מסוג האוס בו תיקח דינמיק אחריות.

...

אני סבורה כי ככל שהנזק ארע במסע הימי מאשדוד לוולנסיה (מה שלא הוכח) נוצר חוסר איזון במסגרתו מבקשת התובעת לזכות ביתרון על חשבון דינמיק.

אני סבורה כי אם התובעת מבקשת לראות בדינמיק מוביל חרף אי הוצאת שטר מטען, ואם התובעת טוענת שהנזק ארע בהובלה הימית, אך הוגן להחיל על דינמיק לצד החובות, את ההקלות והפטורים העומדים לזכות המוביל הימי שאחרת היא מופלית ביחס למוביל הימי בעל השליטה האמתית במסע הימי.

מכל הטעמים לעיל כשלעצמם ובאופן מצטבר, דין התביעה להידחות אשר על כן אני דוחה את התביעה.

בעובדות כתב האישום המתוקן נטען, כי בתקופה הרלוואנטית לכתב האישום, היה הנאשם בעליה של חברת "סמארט מוב", המספקת שירותי שילוח בנלאומי (להלן: "החברה") ועובר ליום 12.6.13 טיפל הנאשם בשליחת מטען לאוסטרליה (להלן: "המטען") עבור גברת אביבית נתן ברייס (להלן: "המתלוננת").

כן אין מחלוקת, כי טופס ההצעה לביטוח המטען אשר חתום על ידי המתלוננת ואשר הועבר על ידי הנאשם לאטלס (ת/11) כ-3 חודשים לאחר שהמתלוננת העבירה לו טופס הצעה לביטוח הנו מיסמך מזויף, כאשר עולה מחוות דעת של מומחה מז"פ (ת/10), שבטופס (ת/11) הסימון X המקורי שמשמאל למילים All risks נמחק בטיפקס ובמשבצת הריקה שמשמאל למילים Limited cover הוסף סימון X. עוד אין מחלוקת, כי ת/12 שהנו טופס הצעה לביטוח המטען של המתלוננת ששלח הנאשם לאטלס והתקבל באטלס זהה ל-ת/11.

בחקירה נגדית השיב, כי על פי תנאי הפוליסה של ביטוח "כל הסיכונים", על המטען להיות ארוז בצורה מקצועית ולהופיע ברשימה של המשלח, ומטען שנארז על ידי המבוטח בעצמו ולא ע"י המשלח לא ניתן לבטחו בביטוח כל הסיכונים, וגם אם המבוטח בהצעה לביטוח יסמן "כל הסיכונים" הרי שבפועל הביטוח יהיה ביטוח מצומצם.

...

ב"כ המאשימה עתר בסיכומיו להרשיע את הנאשם בכל המיוחס לו בכתב האישום וטען, כי הראיות הנסיבתיות מובילות למסקנה חד משמעית לפיה, הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

לאור העובדה כי הנאשם הוא זה ששלח את המסמך המזויף ת/11 לאטלס ולאור גרסאות סותרות של הנאשם האם ידע בעת ששלח את ת/11 על הנזק שנגרם למטען ושהמטען הגיע לנמל סידני, מצאתי כי על הנאשם רובצת עננה כי ביצע את המיוחס לו בכתב האישום, אולם לטעמי אין די בכך כדי להסיק מסקנה הגיונית יחידה, שהנאשם ולא אחר זייף את ת/11.

אני סבורה, כי קיים ספק אם הוסכם בין הצדדים כי המטען יבוטח בביטוח כל הסיכונים, שכן מעדות רונן ומהנספחים של ת/2 עולה, כי ניתן לבטח בביטוח כל הסיכונים מטען אשר ארוז באריזה מקצועית, ואילו מטען שנארז על ידי המבוטח בעצמו, לא ניתן לבטחו בביטוח כל הסיכונים.

לסיכום, מכלול הראיות אינו מצביע, בהכרח, על תרחיש אחד ויחיד שהנאשם הוא זה אשר זייף את ת/11 וביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, שכן לא ניתן לשלול תרחישים אחרים שיכולים להתיישב עם חפותו של הנאשם.

בפני תביעה כספית שהוגשה כנגד הנתבעת לפצוי התובעת בגין נזקים שלטענתה נגרמו לה עקב אבדן מעטפה הכוללת מיסמך, אשר נשלחה על ידי התובעת בשילוח בנלאומי, במסגרת עסקה לקבלת שירות שילוח בנלאומי, שניתן על ידי הנתבעת.

במהלך הדיון הסבירה התובעת כי סכום התביעה חושב על ידה לפי עלות אישור המסמך בפני נוטריון; עלות עסקת השילוח מושא התביעה שנעשתה עם הנתבעת; שווי כרטיס טיסה וביטוח; "מחיה בארה"ב"; ימי עבודה; ועגמת נפש (עמ' 1 ש' 29-31 לפרוט').

חוק התובלה האוירית קובע בסעיף 10 כלל של ייחוד עילה, לפיו צד התובע במדינה שהוראות האמנה חלות עליה, בגין אובדן של מטען שהועבר ממדינה אחרת, שגם היא צד לאמנה, עילת תביעתו תהא כפופה להוראות האמנה בלבד, כדלקמן: "אחריותו של המוביל, עובדיו וסוכניו לפי חוק זה לנזק.. תבוא במקום אחריותו לכל דין אחר, ולא תישמע כל תביעה לפצוי על אותו נזק שלא על פי חוק זה, תהא עילתה הסכם, עוולה אזרחית או כל עילה אחרת ויהיו התובעים אשר יהיו". (ראו גם, עניין איבריה, פס' 7).

...

פרשנות תכליתית של האמנה ומטרותיה מביאה למסקנה לפיה במקרה שכזה, בו מדובר באבדן מסמך בעל משקל מזערי ובהיעדר קורלציה בין משקלו הנמוך של המטען לבין הנזק הלא ממוני שנגרם ללקוח שמטענו אבד, אין לחשב את שיעור הנזק הבלתי ממוני לפי משקלו של המטען בלבד.

מכאן שפרשנות כזו מביאה אותי למסקנה כי ניתן לפסוק לתובעת פיצוי בגין נזק לא ממוני אף מעבר לגובה המגבלה הנקובה באמנה, כפי החישוב שהציגה הנתבעת, הנסמך על משקל המטען בלבד.

סוף דבר לאור האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: פיצוי בסך של 30 דולר ארה"ב, לפי שער הדולר נכון ליום מתן פסק הדין.