שיכרות כטענת הגנה בעבירת חבלה בכוונה מחמירה

בסופו של יום קבעתי בהכרעת הדין כי נזק הגוף שניגרם למתלוננת בשל מעשי הנאשם הוא "פצע" כהגדרתו בחוק העונשין ולא חבלה של ממש כטענת ההגנה ומשכך הרשעתי אותו בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן.

ביחס לכך שהנאשם היה תחת השפעת אלכוהול בעת ביצוע העבירה ציין הסניגור כי לאור העובדה שהאלכוהול משפיע על הנאשם לרעה בשל התרופות שהוא נוטל, יש לראות מצב זה כקרבה לסייג ולא כנסיבה מחמירה.

לעניין זה יפים הדברים שצוינו (בדעת רוב) ברע"פ 7701/14 טייב נ' מדינת ישראל (16.5.16): "מן האמור מתחייב כי עובדת היותו של אדם תחת השפעה של אלכוהול בעת ביצוע עבירה, שעה שניכנס במודעות למצב השכרות, אינה מהוה קרבה לסייג, לאחריות פלילית כאמור בסעיף 40 ט'(א)(9) לחוק העונשין, וגם לא נסיבה מקילה אחרת. שאם לא נומר כן, נמצאנו מעודדים שימוש מופרז באלכוהול, בידי מתן הקלות למעשים אסורים שבוצעו בחסותו של משקה זה. לא זו הייתה כוונתו של המחוקק". מדיניות הענישה – בתי המשפט ציינו לא אחת את ממדיה המדאיגים של תופעת האלימות בתוך המשפחה ובמיוחד כלפי נשים על ידי בני זוגן.

...

לעניין זה יפים הדברים שצוינו (בדעת רוב) ברע"פ 7701/14 טייב נ' מדינת ישראל (16.5.16): "מן האמור מתחייב כי עובדת היותו של אדם תחת השפעה של אלכוהול בעת ביצוע עבירה, שעה שנכנס במודעות למצב השכרות, אינה מהווה קרבה לסייג, לאחריות פלילית כאמור בסעיף 40 ט'(א)(9) לחוק העונשין, וגם לא נסיבה מקלה אחרת. שאם לא נומר כן, נמצאנו מעודדים שימוש מופרז באלכוהול, בידי מתן הקלות למעשים אסורים שבוצעו בחסותו של משקה זה. לא זו הייתה כוונתו של המחוקק". מדיניות הענישה – בתי המשפט ציינו לא אחת את ממדיה המדאיגים של תופעת האלימות בתוך המשפחה ובמיוחד כלפי נשים על ידי בני זוגן.

נדון ל- 9 חודשי מאסר בפועל; עפ"ג (מח' מרכז-לוד) 22007-03-14 זלאן נ' מדינת ישראל (20.5.14) בו נדחה ערעורו של נאשם שהורשע בעבירות רבות של תקיפת בת זוג ואיומים.

לאור כל האמור לעיל, אני בדעה כי מתחם הענישה ההולם את האירוע מושא כתב האישום הוא מאסר בפועל בין 10 חודשים ועד 30 חודשי מאסר.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה ותקיפה סתם.

המשיב כאמור טען כי התיז גז פלפל לעבר המתלונן ועמיר לצורך הגנה עצמית והגנה על אחיו, שהתווכח עם המתלונן, משהם היו שתויים ואחזו בסכינים.

שלישית, קיים קושי לקבל טענת המשיב להגנה עצמית או הגנה על אחיו גם לאור העובדה כי המשיב יכול היה להשאר ברכבו, או שדי היה בהתזת גז פלפל על מנת לנטרל המתלונן או עמיר, ככל שאכן אחזו בסכינים והיוו סכנה כלשהיא כטענת המשיב.

...

ראיות לכאורה – לאחר שקראתי הודעות העדים והמעורבים באירוע וצפיתי בסרטוני האבטחה, הגעתי לכלל מסקנה כי גרסת המשיב אינה מתיישבת עם חומר החקירה, וקיימות ראיות לכאורה להוכחת האישום; אין כרסום ראייתי כנטען על ידו, וגם אם למתלוננים חלק מהותי לכאורה בהתפתחות האירוע, אין בכך הגנה.

מהמקובץ לעיל עולה קיומה של תשתית ראייתית לכאורית לביצוע העבירות המיוחסות למשיב.

שוכנעתי לאחר עיון בחומר הראיות, כי לא הורם הנטל להוכיח "כרסום" בתשתית הראייתית (טענות ההגנה ולא כרסום כמשמעו בבקשה לעיון חוזר) שיש בה כדי להפחית מעוצמתה.

בשפ 4786/15 ‏‏ ויליאם סליביא נ' מדינת ישראל (16.7.2015): "ככלל, הנטייה בעבירות של שימוש בסכין, במיוחד מקום בו נגרמה חבלה חמורה עקב כך, היא להורות על מעצר עד תום ההליכים". עם זאת בנסיבות מקרה דנן- עסקינן במשיב בעל אורח חיים נורמטיבי לכאורה, ללא עבר פלילי; בנסיבות אלו, סבורני כי ראוי לשקול חלופה, על מנת לבחון מאפייני המשיב, ובין היתר ע"י הפניית המשיב לתסקיר שירות המבחן.

אין בהילכת רע"פ 6382/11 קאדריה נגד מדינת ישראל – 9.6.13 בכדי להוביל למסקנה, כי הנאשם לא יכול היה לגבש את אותו יסוד נפשי הנידרש לעבירה של תקיפת שוטרים, את אותה כוונה מיוחדת, נוכח הטענה כי היה שיכור.

לא כל מי שנוהג בשיכרות הנו אדם הזכאי לפטור מבצוע עבירה לפי סעיף 34ט. הנאשם לא עורר את הטענה במסגרת פרשת ההגנה, כטענה עובדתית, מפני הרשעה ביתרת העבירות.

תוצאה: אני מרשיע את הנאשם בעבירות ובאישומים שיוחסו לו, וחלף עבירת הפציעה ממנה אני מזכה אותו, אני מרשיע אותו בעבירה של תקיפה, כלומר: באישום הראשון: עבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274 (1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, היתחזות כאדם אחר, לפי סעיף 443 לחוק הנ"ל, נהיגה ברכב ללא רישיון נהיגה, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א - 1961 ונהיגה בשיכרות, לפי סעיף 62 (3) לפקודה הנ"ל. באישום השני: עבירות של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287 (א) לחוק הנ"ל, תקיפה לפי סעיף 379 לחוק הנ"ל, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק הנ"ל והתחזות כאדם אחר, לפי סעיף 441 לחוק הנ"ל. ניתנה היום, ג' אדר ב' תשע"ו, 13 מרץ 2016, במעמד הצדדים 16 מתוך 21

...

אין בהלכת רע"פ 6382/11 קאדריה נגד מדינת ישראל – 9.6.13 בכדי להוביל למסקנה, כי הנאשם לא יכול היה לגבש את אותו יסוד נפשי הנדרש לעבירה של תקיפת שוטרים, את אותה כוונה מיוחדת, נוכח הטענה כי היה שיכור.

אני קובע, כי המאשימה הוכיחה כנדרש במשפט פלילי את יסודות העבירות בהם הואשם הנאשם, למעט את הטענה כי דקר את המתלונן בנסיבות האישום השני, שביחס אליה נותר הספק.

תוצאה: אני מרשיע את הנאשם בעבירות ובאישומים שיוחסו לו, וחלף עבירת הפציעה ממנה אני מזכה אותו, אני מרשיע אותו בעבירה של תקיפה, כלומר: באישום הראשון: עבירות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274 (1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, התחזות כאדם אחר, לפי סעיף 443 לחוק הנ"ל, נהיגה ברכב ללא רישיון נהיגה, לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א - 1961 ונהיגה בשכרות, לפי סעיף 62 (3) לפקודה הנ"ל. באישום השני: עבירות של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287 (א) לחוק הנ"ל, תקיפה לפי סעיף 379 לחוק הנ"ל, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק הנ"ל והתחזות כאדם אחר, לפי סעיף 441 לחוק הנ"ל. ניתנה היום, ג' אדר ב' תשע"ו, 13 מרץ 2016, במעמד הצדדים 16 מתוך 21

אתייחס להלן לפסיקה שאליה הפניתה ב"כ המאשימה, בתמיכה לעתירתה לקביעת מיתחם העונש ההולם – ע"פ 6112/04 עבודי נ' מדינת ישראל (26.1.05) – המערערים הורשעו, על יסוד הודאתם ובמסגרת הסדר בין הצדדים, בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, בכך שתקפו את המתלונן במועדון, על רקע ויכוח ביניהם, וכתוצאה מהתקיפה הובהל המתלונן לבית חולים כשהוא מחוסר הכרה, ונותר מחוסר הכרה במשך מספר ימים עם תסמינים של פגיעה מוחית.

להלן מספר פסקי דין נוספים שניתנו בעבירה של חבלה חמורה – ע"פ (מחוזי-חי') 17050-12-09 מדינת ישראל נ' איסייביץ (4.3.10) – המשיב הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירה של חבלה חמורה, בכך שבתגובה להוצאת חברו של המשיב מהמועדון, תקף מאבטח מועדון עת היה שתוי, הלם בפניו עם לבנה וגרם לו לשבר ולחתכים בפנים אשר בגינם נזקק המאבטח לטפול רפואי בבית החולים.

לא נטען על ידי מי מהצדדים, ולא מצאתי כי בנסיבות העניין יש מקום לחרוג ממיתחם העונש ההולם לקולא מטעמי שקום או לחומרא מטעמי הגנה על שלום הציבור, אלא יש לגזור את דינו של הנאשם בתוך מיתחם הענישה.

כמובן שזוהי זכותו של כל נאשם לעמוד על חפותו, אך הוא אינו יכול לצפות להקלה בעונשו, ואף לטעון כטענה לקולא לחזית מחלוקת מצומצמת.

...

לאור כל האמור, עתר ב"כ הנאשם לגזור על הנאשם מאסר לתקופה שבין 3 ל-6 חודשים, שיכול שירוצה בעבודות שירות.

בחינת מידת הפגיעה בערכים המוגנים בנסיבות המקרה שבפני מובילה למסקנה כי מדובר בפגיעה משמעותית ומוחשית.

נוכח כל המפורט, ובשים לב לפסיקה הנוהגת, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם את עבירות האיומים והחבלה החמורה בנסיבותיהן נע בין 9 חודשי מאסר לבין 24 חודשי מאסר בפועל, וכן, ענישה נלווית הכוללת מאסר מותנה, קנס ופיצוי.

סוף דבר לאור כל האמור, אני גוזרת על הנאשם את העונשים שלהלן: מאסר בפועל לתקופה של 15 חודשים, בקיזוז ימי מעצר - 12.10.14 – 22.10.14.

כן נקבע, כי בימים שקדמו לארוע מושא כתב האישום, היתדרדר מצבו הנפשי של הנאשם, והוא צרך כמות הולכת וגדלה של תרופות נרקוטיות שסופקו לו. עוד נדונו, במסגרת הכרעת הדין, הסוגיות הבאות: קיומו של היסוד הנפשי הנידרש של כוונה מיוחדת; השאלה אם היה הנאשם שרוי בשיכרות חלקית בעת ביצוע המעשה, בשל צריכה מוגברת של ריטלין ותרופות נרקוטיות נוספות; וכן טענות בדבר אחריות המערכת הרפואית להתמכרותו של הנאשם, בכך שספקה לו ריטלין ותרופות נרקוטיות רבות קודם לארוע, בנגוד להתוויה הרפואית, ולא דאגה לגמילתו.

ההגנה, לעומת זאת, הפניתה לפסיקה המתייחסת לאירועים בהם בוצעה עבירה של חבלה בכוונה מחמירה בזמן עימות בין הצדדים, בו גם המתלונן נטל חלק, ומכאן שאינה מתאימה לקביעת המיתחם במקרה הנידון (ראו: ע"פ 4454/19 פלוני נ' מדינת ישראל (30.7.20); ת"פ (מחוזי – חי') 35196-11-20 מדינת ישראל נ' א.מ (14.7.21)).

מצבו ההתמכרותי של הנאשם – סיבה שהביאה לבצוע העבירה והשפעתה על מיתחם העונש האם יש ליתן משקל, כטענת ההגנה, לרקע שהוביל את הנאשם לבצוע העבירה – משמע, להתמכרותו לריטלין, קבלת מרשמים מקופות חולים והעדר קבלת טפול הולם להתמכרותו – בקביעת מיתחם העונש? כידוע, היתמכרות לסמים או לאלכוהול אינה מפחיתה ממידת האחריות של נאשם למעשיו, גם אם העבירות בוצעו על רקע היתמכרות זו, והיא לעיתים אף משמשת כנסיבה לחומרה בגזר הדין (ע"פ 5760/14 פלוני נ' מדינת ישראל בפיסקה 21 (3.6.15); ע"פ 5909/11 ג'באלי נ' מדינת ישראל, בפיסקה 8 (25.2.13)).

...

הנאשם נשא בתיקו גם סכין, וברי כי שימוש בה יכול היה לגרום לנזק חמור עוד יותר, אולם הוא לא עשה בו שימוש בסופו של דבר, והסכין נותר בתוך התיק.

לאור כל האמור, באיזון בין מכלול הנסיבות – שיתוף הפעולה של הנאשם עם ההליך המשפטי, נסיבות חייו הלא פשוטות בעקבות התמכרותו ומצבו הנפשי הנוכחי, לצד עברו הפלילי של הנאשם שאינו מכביד והיעדר לקיחת אחריות – יש למקם את עונשו של הנאשם מעט מתחת למחצית מתחם העונש ההולם, ולצד זאת, להטיל עליו גם מאסר על תנאי ופיצוי הולם, שישקף מקצת מנזקיה של ד"ר וייסבוך.

סיכום לפיכך, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר לתקופה של 6 שנים, בניכוי ימי מעצרו מיום 14.6.22; יופעל המאסר על תנאי מת"פ (רמ') 31634-06-21 לתקופה של 3 חודשים במצטבר, כך שסך הכל יוטל על הנאשם מאסר לתקופה של 6 שנים ושלושה חודשים, בניכוי ימי מעצרו; מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים, והתנאי הוא שלא יעבור כל עבירת אלימות מסוג פשע, בתוך תקופה של 3 שנים מיום שחרורו; מאסר על תנאי לתקופה של 6 חודשים, והתנאי הוא שלא יעבור כל עבירת אלימות מסוג עוון, בתוך תקופה של 3 שנים מיום שחרורו; פיצוי למתלוננת בסכום של 50,000 ₪.