שיטת חישוב פיצויי פיטורים לעובדים בשכר לא קבוע

ובלשונה של כב' השופטת חני גנדלר אופק: "תשלום שעות נוספות גלובאלי נעשה בדרך של תוספת קבועה, הנפרדת מהשכר, כשתוספת זו מגלמת ממוצע שעות נוספות חודשי אשר כמכלול שקול לסכום שהיה מתקבל לכל הפחות מתחשיב אריתמטי של הקף השעות הנוספות. ההכרה הפסיקתית בצורת תשלום זו כלגיטימית הותנתה על ידי בתי הדין בהתקיימות מספר תנאים המיועדים להבטיח שאין הוא כסות לקפוח העובד תוך פגיעה בהסדר הקוגנטי הגלום בחוק שעות עבודה ומנוחה. מבלי להתיימר למצות נציין כי התנאים המרכזיים הם: ראשית, צורת תשלום זו – ובעיקר ההנחות לגבי ממוצע השעות הנוספות שהיא מהוה תמורה להן – צריכה לבוא לידי ביטוי בהסכמה ברורה ומדעת, כך שהסכמת העובד לצורת תשלום זו על הנחותיה תהא מושכלת ומדעת. שנית, שיעור הגמול צריך להיות הוגן וסביר במובן זה שנידרש כי "בממוצע, וכמכלול – מקבל העובד לכל הפחות תמורה שוות ערך לזו המגיעה לו מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה" (מתוך דברי השופטת דוידוב בע"ע (ארצי) 184-09 פיודור קרבצ'נקו נ' חברת השמירה בע"מ [פורסם בנבו] (18.12.11) (להלן: ענין פיודור).

את חישוב פצויי הפיטורים ערך התובע על פי שכר חודשי ממוצע שעמד, לטענתו, על 9,512 ש"ח, כאשר התחשיב נעשה לפי השכר הממוצע בחודשים בהם הועסק בשנים 2015-2014 למעט יולי ונובמבר 2015 בהם היקף העסקתו היה זניח (ר' סעיף 70 לסיכומי התובע וה"ש 121).

בנתבעת יש שיטה, השיטה היא שבן אדם מגיע אחרי כמה שנים לגיל מסויים הוא נבעט החוצה.

...

הנתבעת טענה, כי יש לדחות את תביעת התובע לקבלת גמול שעות נוספות אף בשל התנהגותו חסרת תום הלב של התובע (ר' סעיפים 90-86 לכתב ההגנה).

אלא, משפסקנו לזכות התובע פיצויי פיטורים, לא זכאי התובע לכפל פיצוי ועל כן תביעתו ברכיב זה – הפקדות למרכיב הפיצויים – נדחית ויתרת חובה של הנתבעת כלפי התובע תעמוד על מלוא ההפקדות ברכיב התגמולים בהתאם לשיעורים שפורטו לעיל.

לא מצאנו, כי נגרם לתובע נזק עקב אי מתן טופס ההודעה לעובד ועל כן סברנו כי אין לחייב את הנתבעת בפיצוי ברכיב זה. נציין עוד, כי התובע כלל לא התעניין, על פי הודאתו, בתנאי העבודה ועל כן מה לו להלין על אי הנפקת טופס הודעה לעובד.

האפשרות שמעניק בית הדין לתובע זכויות נוספות בדיעבד ללא גורם מאזן וללא שהתובע ישלם מחיר על אחריותו להסכמותיו עם הנתבעת ומצד שני מאלץ את המעסיק לשלם עכשיו, בגין העבר, סכום שלא נערך לו ואשר אילולא היה תיאום ציפיות כוזב מצד התובע (שגילה את דעתו כי שכרו משולם לו כדין) והיה יודע שהתובע דורש סכום גבוה יותר יכול היה לשקול את המשך העסקתו של התובע, מבעוד מועד.

לגישת הנתבעת, רכיבי העמלות לא היו חלק בלתי נפרד משכר התובע, אלא מדובר ברכיב משתנה, לא קבוע אשר שולם לתובע רק כאשר עמד ביעדים שנקבעו מראש, מדי חודש בחודשו.

שכר העבודה של התובע – האם יש לכלול את ה"עמלות" בתוך השכר הרגיל של התובע התובע טען כי שכרו הרגיל הממוצע, שהוא השכר הקובע לחישוב של פצויי פיטורים, כולל עמלות והוא בסך 12,930 ₪.

התובע קיבל על כך הודעה במהלך שהותו בחל"ת בחו"ל. הטעות נבעה מכך שבאותה תקופה שונתה שיטת התגמול של עובדי המוקד הטלפוני, להבדיל מהעובדים במוקד האינטרנטי, מוקד האון ליין (תפקיד של התובע).

התובע לא היה מוכן לקבל את האופן ה"בריוני" שבו הנתבעת נהגה כלפיו וכלפי יתר העובדים, "להרכין את ראשו ולקבל את הנכויים משכרו ללא הנד עפעף". לכן, לגישת התובע, מדובר בפיטורים שלא כדין ובחוסר תום לב. מנגד, טענה הנתבעת כי פיטורי התובע לא נבעו מהתנהגותו בנוגע לנושא החזר הסכום ששולם לו ביתר, אלא מאזהרות חוזרות על טעויות ואי קבלת מרות מצד התובע, שלא הועילו.

...

גב' הזמי השיבה, לאחר שהתייעצה, כי אין אפשרות להוציא את הדוחות מחוץ לנתבעת, מאחר שהם כוללים "סודות מסחריים". ראשית, נראה לנו כי לתובע היתה זכות לגיטימית לקבל ייעוץ בטרם יסכים להחזיר שכר שהוא קיבל, בשל טעות נטענת של הנתבעת.

לכן, אנו סבורות שאין להיעתר לה. הדרישה בכתב התביעה היא להפרשי פיצויי פיטורים בסך 23,264 ₪ (ההבדלים המינוריים בסכומים נובעים ככל הנראה משער הדולר שנלקח בחשבון, מאחר שהקיזוז היה בדולרים - 6,902$).

לסיכום לאור כל האמור לעיל, אנו מחייבות את הנתבעת לשלם לתובע סכומים כדלקמן: סך של 1,728 ₪ בגין דמי חגים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.3.16 ועד ליום התשלום בפועל.

. תלוש הזה לא נכון אפילו רשום פה נסיעות והרבה דברים זה לא נכון" (עמ' 20 ש' 22-32) מנגד, הנתבעת לא העידה מה היה גובה שכרו השעתי של התובע בתקופה הראשונה או השנייה; לא סתרה את עדותו של התובע אודות הסיכום בין הצדדים לרבות החישוב שהציג התובע בעדותו (מכפלת שעות עבודתו בערך של 30 ₪ לשעה בערכי נטו); ואף לא הבהירה מה פשר רכיב ה"בונוס" שצוין בתלושי השכר ללא הגיון סדור בנוגע לשיעורו המשתנה, ומבלי שהוצגה הסיבה לתשלום רכיב זה. לאור האמור, מקובלת עלי טענת התובע בדבר גובה שכרו השעתי בתקופות עבודתו בנתבעת, כמו גם החישובים שערך בהסתמך על תעריפים שעתיים אלה, מה גם שמרבית הסכומים הנתבעים הופחתו בשל כימות רכיבי התביעה.

אשר לזכאות התובע לגמול שעות נוספות (לרבות שעות עבודה בעת המנוחה השבועית), הוצג תחשיב המבוסס על מתכונת עבודה קבועה בהקף של 350 שעות עבודה בחודש (מתוכן 50 שעות שבת), בהתבסס על דוחות הנוכחות שהוגשו, ולמעט חודשים שבהם עולה מדוחות הנוכחות כי התובע עבד בהקף שעות נמוך משמעותית מן ההקף האמור.

סכום זה תואם שיטת חישוב דומה על פי החזקה שבדין (60 שעות חודשיות לפי סעיף 26ב(ב) לחוק הגנת השכר), וכאמור אף לא נסתר על ידי הנתבעת, ועל כן זכאי התובע לקבלו.

סוף דבר כמפורט לעיל, מרבית התביעה מתקבלת, ועל הנתבעת לשלם לתובע, בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק דין זה לידיה, את הסכומים הבאים: פדיון חופשה בסך של 3,600 ₪, בערכי נטו; דמי הבראה בסך של 2,000 ₪; דמי חגים בסך של 1,800 ₪, בערכי נטו; פיצוי בגין העדר הפרשות לפנסיה בסך של 2,092 ₪, בערכי נטו; פיצוי בגין הפרת הוראות חוק הגנת השכר בסך של 5,208 ₪; גמול עבודה בשעות נוספות ובשעות המנוחה השבועית בסך של 30,000 ₪, בערכי נטו; פיצוי בגין העדר הפרשות לפצויי פיטורים בסך של 3,269 ₪.

...

אני מקבל לשעה 30 ₪.

. תלוש הזה לא נכון אפילו רשום פה נסיעות והרבה דברים זה לא נכון" (עמ' 20 ש' 22-32) מנגד, הנתבעת לא העידה מה היה גובה שכרו השעתי של התובע בתקופה הראשונה או השנייה; לא סתרה את עדותו של התובע אודות הסיכום בין הצדדים לרבות החישוב שהציג התובע בעדותו (מכפלת שעות עבודתו בערך של 30 ₪ לשעה בערכי נטו); ואף לא הבהירה מה פשר רכיב ה"בונוס" שצוין בתלושי השכר ללא הגיון סדור בנוגע לשיעורו המשתנה, ומבלי שהוצגה הסיבה לתשלום רכיב זה. לאור האמור, מקובלת עלי טענת התובע בדבר גובה שכרו השעתי בתקופות עבודתו בנתבעת, כמו גם החישובים שערך בהסתמך על תעריפים שעתיים אלה, מה גם שמרבית הסכומים הנתבעים הופחתו בשל כימות רכיבי התביעה.

סוף דבר כמפורט לעיל, מרבית התביעה מתקבלת, ועל הנתבעת לשלם לתובע, בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק דין זה לידיה, את הסכומים הבאים: פדיון חופשה בסך של 3,600 ₪, בערכי נטו; דמי הבראה בסך של 2,000 ₪; דמי חגים בסך של 1,800 ₪, בערכי נטו; פיצוי בגין היעדר הפרשות לפנסיה בסך של 2,092 ₪, בערכי נטו; פיצוי בגין הפרת הוראות חוק הגנת השכר בסך של 5,208 ₪; גמול עבודה בשעות נוספות ובשעות המנוחה השבועית בסך של 30,000 ₪, בערכי נטו; פיצוי בגין היעדר הפרשות לפיצויי פיטורים בסך של 3,269 ₪.

צו ההרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה 2011 קבע כי כספי הפיצויים שהופקדו עבור העובד יבואו במקום פצויי הפיטורים הקבועים בסעיף 14 לחוק פצויי פיטורים בגין השכר, הרכיבים והתקופות שהופרשו בגינם.

בהמשך פסק הדין ולצורך חישוב הפרישי הפקדות לגמל ציין בית הדין האיזורי את הנתונים הבאים: "שכרו של התובע לשנת 2012 עמד על סך של 61,100 ש"ח; בשנת 2013 על סך של 80,576 ש"ח ; בשנת 2014 סך של 87,764 ש"ח ; בשנת 2015 עמד על סך של 97,632 ש"ח ; בשנת 2016 על סך של 122,235 ש"ח ; בשנת 2017 עמד על סך של 151,560 ש"ח ; בשנת 2018 עמד על הסך של 141,688 ש"ח.". הכלל הוא שבסיס השכר לחישוב פצויי הפיטורים של העובד הנו שכרו האחרון, ועל הטוען אחרת – הנטל להוכיח.

משמעות הדברים היא כי בהיתחשב במספר הפעמים בהם ניצפה המערער נוטל כספים או לחמים, לא ניתן לומר כי מדובר בשיטה, ובתוכנית סדורה להונות את המעסיק.

...

על יסוד טעמים אלו, אני מצטרפת לקביעתו של חברי השופט סופר, לפיה יש לקבל את הערעור על פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני ולקבוע כי אין לחייב את העובד בפיצוי כאמור.

נציגת ציבור (עובדים), גב' שרה זילברשטיין היפש מצטרפת לחוות דעתו של השופט סופר בנושא שיעור הפחתת פיצויי הפיטורים והרכיבים הנוספים למעט בנושא הפיצוי הלא ממוני בו אני מצטרפת לחוות דעתה של השופטת אופק לפיה יש לדחות את הערעור.

סוף דבר על דעת כל חברי המותב הערעור מתקבל בנושא פיצויי הפיטורים.

בסעיף 26ב לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן: חוק הגנת השכר) נקבע כי בתביעה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה שבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה, הרי שבהעדר תעוד על שעות העבודה כמתחייב מהוראות החוק, נטל ההוכחה כי העובד לא עמד לרשות העבודה בשעות שבמחלוקת מוטל על המעסיק, וזאת בכפוף לתקרה הקבועה בסעיף 26ב(ב) לחוק 15 שעות נוספות שבועיות או 60 שעות נוספות חודשיות.

גם חישוב התובע להפרשי שכר, לפיו נתבע תעריף שעה רגילה ללא גמול שעות נוספות מוכיח שהטענה מועלית בצורה סתמית ובשיטת המצליח.

בעיניין קליין הסביר בית הדין את החלופות לפיצויים לדוגמה: הראשונה, המעסיק לא מסר, ביודעין, את תלוש השכר במועד, קרי "לא יאוחר מהיום הקובע"; השנייה, תלוש השכר מנוגד להוראות סעיף 24(א) לחוק, קרי לא כלל את הפרטים המפורטים בתוספת לחוק; השלישית, בתלוש השכר לא נכללים "פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם, בנגוד להוראות סעיף 24ב, קרי מקום בו שולם לעובד פרטי שכר שנימנו בתוספת לחוק  אך הדבר לא צוין בתלוש השכר". הפסיקה קובעת כי "טענה לתלושים פקטביים היא במהותה טענה כי תלושי השכר אינם מבטאים את התמורה ששולמה בפועל או כי ייחוס רכיב מסוים בתלוש אינו משקף נכוחה את מהותו. זאת, להבדיל ממצב בו תלושי השכר מבטאים את התשלום ששולם לעובד בפועל, אלא שתשלום זה אינו מספיק על פי הוראות הדין השונות".[footnoteRef:15] [15: ראו עניין קפלן, סע' 48.

בהמשך נקרא למשרדו של כרמל והחלו לדבר על סיום העבודה, תוך שהתובע מבהיר כי אינו מוותר על כספים שלא שולמו לו. כנראה לאחר שהתובע הבין שעקב התפטרותו לא יקבל השלמת פצויי פיטורים, הודיע כי לא התפטר ואם הובן כך הוא חוזר בו. וכרמל אמר כי הוא התפטר.

...

לא מצאנו כי עומדת לזכות התובע יתרה לתשלום.

על כן, אנו דוחים רכיב תביעה זה. לסיכום רכיבי התביעה – אי מתן הודעה בדבר תנאי עבודה, פיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, הפרשי שכר, שכר עבודה, פדיון חופשה, דמי הבראה והחזר הוצאות רכב, – נדחים בזאת.

מצאנו כי טענות התובע היו מוגזמות, חסרות תום לב ונוגדות את ההסכמות מצדו לתנאי העבודה והשכר בכל תקופת העבודה, בחלקן הודה בעצמו.