שיטת חישוב פיצוי בגין ליקויי בנייה

לפניי תביעה כספית ע"ס 71,922 ₪ לתשלום פיצויים בגין ליקויי בניה שנתגלו, לפי הנטען, בביתם של התובעים עקב עבודות ריצוף שביצע הנתבע.

עם זאת, הם טוענים כי ביחס לתימחור, אין לאמץ את דרך החישוב בה נקט מומחה ביהמ"ש, משום שהוא לא הצביע על מחירון מוכר ולגיטימי, כגון מחירון דקל עליו הסתמכו התובעים בחוות הדעת מטעמם, אלא ביצע את התימחור "על פי מיטב אמונתו". התובעים ערכו חישוב של הסכומים והשטחים בהם נקב מומחה ביהמ"ש בחוות דעתו לפי מחירון דקל והגיעו לסכום של 35,330 ₪, כולל פיצוי נוסף שהוסיף מומחה בימ"ש עקב בדיקה חוזרת שביצע בדירה ואשר התרתי את קיומה, לרבות עלות הביקור הנוסף שהושתה על שכמי התובעים.

הוא אף העיד בפניי, כי שיטת הריצוף שנקט בה במועדים הרלוואנטיים לתביעה לא התאימה לבתים בהם קיים חימום תת רצפתי, וכיום הוא אינו עובד לפי שיטה זו. כן הודה הקבלן בדבר קיומו של קשר סיבתי בין שיטת העבודה בה נקט לבין הליקויים שהתגלו בדירת התובעים (ראו בהרחבה: עדות הקבלן בעמ' 11 ש' 11-25; עמ' 13 ש' 8-32 ועמ' 14).

...

משום כל הטעמים שנמנו לעיל, אני מקבלת את התביעה שכנגד במלואה.

סוף דבר על יסוד כל המקובץ לעיל, אני מקבלת את התביעה העיקרית, באופן חלקי, ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעים, יחד ולחוד, סך כולל של 27,200 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום המלא בפועל, בתוספת הוצאות משפט בגין עלות חוות הדעת של המומחה מטעמם בסך 1,500 ₪, שכ"ט מומחה ביהמ"ש עבור הביקור הנוסף בנכס בסך של 2,000 ₪, החזר חלקי של האגרה, ובתוספת שכ"ט עו"ד בסך כולל של 6,000 ₪.

עוד אני מורה על קבלת התביעה שכנגד במלואה ומחייבת את הנתבעים שכנגד, יחד ולחוד, לשלם לתובע שכנגד סך של 19,890 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה שכנגד ועד מועד התשלום בפועל.

משרטוטיו של בן עזרא עולה כי חישוב שטח הדירות כלל את שטח פנים הדירה כולל הקירות, חצי משטחי הקירות המשותפים (שיטת החישוב כלולה בס' 3 לחוות הדעת בעמוד 3).

הנתבעים היפנו לאמור בת"א (מחוזי –ת"א) 2008/00 פרמהבסט (1983) בע"מ נ' גיספן ישראל (27.8.07 ) שם נקבע : "ביחס לסכום הנידרש על ידי התובעת עבור ירידת הנכס בשל ליקויים שאינם ניתנים לתיקון, 95,000 ₪, התובעת מבססת סכום זה על הערכתה בלבד בלא לתמכו בחוות דעת שמאי או להבהיר מה עומד בבסיס החישוב . במצב זה , לא ניתן לומר כי התובעת הוכיחה את גובה הנזק הנטען או שכלל נגרם או עתיד להגרם לה נזק בגין נקודה זו . לפיכך, אין לקבל את דרישתה האמורה של התובעת". סבורני כי גם את טענתם זו של התובעים יש לדחות בשל כך שלא הוכחה.

התובעים הפנו לאמור בע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (מיום 28.2.05) : "בקביעת שיעור הפיצויים בגין עוגמת נפש בגין ליקויי הבנייה יילקחו בחשבון בין היתר, טיב הנכס בו נפלו הליקויים – האם מדובר בדירת מגורים , במבנה עסקי או אחר, מה טיב הליקויים, מידת חומרתם , מידת ההשפעה על חיי היום יום בדירה , התנהלותם של הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו , עלות התיקונים ועוד". 107.

...

כמו כן אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת 1, נציגות הבית המשותף, בגין התשלום למומחה קורין, סך של 9,280 ₪.

כמו כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים יחד ולחוד סך של 15,210 ₪ (חלק התובעים בשכ"ט המומחה שירן).

כמו כן לעניין אגרת בית המשפט, ונוכח קביעתי כי תביעה זו ראויה היתה להיות מוגשת לבית משפט השלום, אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעים בגין החזר אגרה , סך של 2.5% מסכומי הפיצויים בכללותם, שנפסקו לעיל וזאת בלבד.

דיון והכרעה - התביעה שכנגד הפצוי בגין ליקויי בניה כנזכר לעיל, בתחילה מונה המהנדס ברגמן מטעם שני הצדדים לבדוק את הטענות בדבר ליקויי בניה (ללא קביעת עלות), וכי בשנת 2014 נתן חוות דעת מעודכנת מטעם דדוש בלבד, בה נקב בעלויות התיקון.

המומחה הדגיש, כי חוות דעתו הראשונה עסקה בהיתחשבנות בין הצדדים (ארביד ודדוש) ותו לא. גם בחקירתו הבהיר המומחה את עמדתו בענין כדלקמן (עמ' 64, ש' 2-8): "יועץ הקרקע צדק ועדיין זכותו המלאה של ברוכי להגיד שהוא רוצה שיטה אחרת. אני רק מציין כי ברוכי לא טוען שהבחירה שלו בשיטת הרפסודה במקום הכלונסאות נעשתה בעלמא אלא אמר שעשה זאת בשום שכל, הוא חשב על זה, ניתח את זה. אמר לי שהיתה לו עם קיר פיתוח שניבנה במסגרת השצ"פ על ידי חברת ערים שמאד הגבילו אותו בעמיסת יתר שהוא יכול להפעיל על הקיר הזה. אני לא השתכנעתי גם אחרי ההסבר הזה, עדיין לדעתי אפשר ורצוי היה לעשות על כלונסאות אך אי אפשר לפסול את זה לגמרי. זו דרך הנדסית שהוא בחר בה ואני לא שולל אותה מבחינה הנדסית". בחקירתו גם הבהיר המומחה (עמ' 61, ש' 25-29): "ברוכי כאחראי על תיכנון השלד בבקשה להיתר ובשלב של התיכנון המהותי לא מחויב לפעול לפי דו"ח הקרקע שהוא קיבל. סוברני לחלוטין לבחור בשיטת ביסוס אחרת ולהגיד שככה יותר טוב. אני מצאתי וגם כתבתי זאת, פגם בהתנהלות של ברוכי בכך שהוא לא אימץ את דו"ח הקרקע אך לא מצאתי בזה פגם הנדסי כלומר לא מצאתי שהתכנון שהוצע הוא תיכנון לקוי, לא רק שלא מצאתי, נתתי לעצר ולארביד להציג את זה. לא הוצג דבר כזה". על דברים אלה, לפיהם לא מצא פגם הנדסי בעבודתו של ברוכי חזר המומחה גם בהמשך חקירתו (עמ' 79, ש' 23-26): "במסגרת הדיון עלתה השאלה מי אחראי לנושא שקיעות שגורמות לסדקים, הצעתי לעצר אם יש לו טענה לגבי פגם בחישוב של ברוכי, שיציג את זה, זה לא הוצג. ז"א לא הוצג לי משום מקום פגם שנפל בחישוב ההנדסי של ברוכי". המומחה סיכם והבהיר (בעמ' 80, ש' ש' 6-7: "אני חוזר בפעם ה-300 אפשר היה לתכנן כמו שברוכי תיכנן", ובהמשך חזר והבהיר (שם, ש' 22-24): "אני אומר שוב שהגבלת ערים על הקיר הזה, ראיתי את המכתב של המפקח ניסים שאומר שלא ניתן להעמיס, היא הגבלה חריגה שהיזמים ודדוש היו צריכים להיתמודד איתה, אני לא אומר שלא". מחוות דעת המומחה וחקירתו עולה, כי דו"ח יועץ הקרקע המדובר (שגם לא היתייחס לקרקע מושא החוזים בעניננו), אינו רלבאנטי להכרעה בהודעת צד ג', שכן המומחה לא מצא כל פגם הנדסי בעבודת התיכנון של ברוכי.

...

דו"ח הקרקע גם לא רלבנטי לתביעת הליקויים של דדוש, שכן, כאמור, מומחה בית המשפט מצא כי אין המדובר בכשל בתכנון כאמור, אלא בכשל בביצוע העבודות על ידי ארביד.

סיכומם של דברים – דין ההודעה לצד ג' להידחות.

ההודעה לצד שלישי – נדחית.

בחקירתו הנגדית המומחה דוד לא נחקר על שיטת מדידת החלונות ועל אופן החישוב לפיו הוא קבע את ממצאיו.

מנגד, נתבעת 1 לא העלתה כל טענה בעיניין זה. בע"א 5602/03 אבי ושרה סגל ואח' נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ ואח' (28/2/2005), נפסק כי: "פסיקת הריבית מיועדת להעמיד את הנפגע במצב בו היה אילמלא ההפרה או אילו תוקנה זו במועד, שאחרת יוצא המפר נשכר מחלוף הזמן והנפגע יוצא חסר (ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' נחמיאס פ"ד מו (2) 60, 67-68). קביעת המועד ממנו תחושב הריבית נתונה לשיקול דעת בית המשפט. ככל שמדובר בפסיקת ריבית ביחס לליקויי הבניה, אין לקבל את טענת בעלי הדירות לפיה שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי הריבית המגיעה להם תחושב ליום מתן חוות דעתו הראשונה של וגמן וכי היה עליו לקבוע את הריבית למועד הווצרות העילה, דהיינו למועד מסירת הדירות לידיהם. מוקדם של הפיצויים שנפסקו למערערים הוא בליקויים שנמצאו בדירותיהם וברכוש המשותף ועל כן ראויה קביעתו של בית המשפט המחוזי כי הריבית תחושב למועד קביעת שוים של מרבית הליקויים – מועד עריכת חוות הדעת (ראו גם: ע"א 9085/00, שם, בעמ' 479; ע"א 2934/94 סולל בונה בע"מ נ' איתן ואח' (לא פורסם, ניתן ביום 2.6.96))". נוכח האמור, הגעתי למסקנה, כי המועד לחישוב הריבית וההצמדה לעניין הסכום בגין ליקויי הבנייה, יהיה ממועד מתן חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט 17/04/2019, באשר לפצוי בגין עוגמת הנפש הוא יישא הפרישי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

...

סוף דבר כעולה מהמקובץ לעיל, הגעתי לכלל מסקנה שיש לקבל את קביעותיו והערכותיו של המומחה מטעם בית-המשפט במלואן, ובכפוף לקביעתי בהתייחס לסעיף 19 לחוות-הדעת, לפיה נקבע כי האחריות להעדר תפר הפרדה ברחבת הכניסה, בין חיפוי הרצפה לבין חיפוי הקיר נופלת על התובעים, ובכפוף לקביעתי לפיה נדחתה תביעת התובעים לחיוב הנתבעים בעלות מסנן אוויר לממ"ד. אשר על-כן, הנני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעים פיצויי בסך 148,239 ₪ (כולל עלות פיקוח הנדסי ומע"מ).

כן, הנני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובעים פיצויי לא ממוני בסכום של – 10,000 ₪ (סעיף 75 לעיל).

כאמור לעיל, דין התביעה נגד הנתבעת 2 לדחייה.

וכך: טענות התביעה כאן לפצוי בגין ליקויי בניה - בודאי שלא ניתן היה לידון בשאלות שעניינן ליקויי בניה, שכן הדירה לא נימסרה עדיין במועד הגשת תביעות הבוררות; טענות התביעה כאן לפצוי בגין איחור במסירה - בודאי שלא ניתן היה לקבוע פיצוי בגין איחור במסירה, שכם מסירת הדירה היתה בפועל ביום 26/5/2019.

דיון בשאלה הרביעית מחמש, האם התובעים זכאים לפצוי בגין איחור במסירה בעת דיון בדרישת התובעים לפצוי בגין איחור במסירה, יש להכריע בשלוש שאלות – שאלה ראשונה, האם אכן היה איחור במסירה ואם כן מה הקפו; שאלה שניה – מה סכום דמי השכירות החודשיים על פיו יחושב הפצוי; שאלה שלישית – מה סכום הפצוי לו זכאים התובעים.

התובעים לא זימנו את המומחה מטעמם לדיון, ובסיכומיהם ציינו כי – "... העלויות הכרוכות בהזמנתו של המומחה לעדות בבית המשפט ומינוי מומחה מטעם בית המשפט – כל אלה היו גורמים לגולני הוצאות בלתי פרופורציונאליות ומזה גבסו מבקשת להיבנות. זאת השיטה" (סעיף 63 לסיכומי התובעים).

...

התביעה כנגד הנתבעים 2-4 נדחית.

אני מחייב את התובעים, ביחד ולחוד, בתשלום שכר טרחת עו"ד בסך של 20,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

לצד זאת ומכח סמכותי הטבועה אני קובע כי סכום זה ישולם ולחילופין ניתן יהיה לנקוט הליכי גביה לגביו רק לאחר וככל שהנתבעת 1 תישא בתשלום שכר הטרחה בו חויבה כאמור בס"ק (ג) לעיל.