לגופו של עניין, מאחר שהנתבעים הסכימו לכלול את הגריעה שבנידון, שעומדת על סכום חודשי של 1,105 ₪, בחישוב 'הקופה המשותפת' לפי שיטת הידות, איני רואה כל צורך להרחיב את הדיון בטענה מעבר למה שצוין לעיל.
בתקופה זו קיימות 6 ידות: ידת המנוחה + ידת התובע + 2 ידות של רשא וסג'א + ידת החסכון + ידת משק הבית.
...
בית המשפט העליון בתיק ע"א 5118/92 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' אבו חנא (פ"ד ס(3) 13, 47) קבע, כי: "מטרתם של דיני הפיצויים בנזיקין, כך היא הטענה, היא להשיב את המצב לקדמותו – קדמותו האמיתית ולא הרצויה – וזאת על בית המשפט לעשות על יסוד קריאה אמיתית של המציאות, גם אם המציאות אינה נושאת חן בעיניו".
עוד נקבע בע"א 5794/94 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' בן שבח (פ"ד נא(3) 489, 500), כי: "תלוייו של המנוח אינם אחראים לדיווח שדיווח המנוח לשלטונות מס הכנסה. לרוב אף אינם יודעים מה ועל מה דיווח המנוח, מפרנסם. על שום מה יינזקו הם בשל דיווח לא מהימן של המנוח?.... לתלויים אין כל אחריות או חלק בכך שהמנוח לא דיווח דיווח אמת. על מה ולמה ייענשו בשלילת חלק מהפיצוי המגיע להם בשל דיווח שאינו אמת של מפרנסם? נראה, שאפילו לשיטתם של אלה הסבורים שיש הצדקה לשלול פיצויים ממי שדיווח דיווח כוזב לשלטונות המס, אין הצדקה להפחית בשל כך מהפיצויים המגיעים לתלוייו של הנפגע".
יוצא אפוא, כי נדרשות ראיות טובות להוכחת קיומה של הכנסה לא מדווחת, ברם אין לשלול אך בשל כך את עצם הזכאות לתשלום פיצויים בגין אובדן הכנסה מסוג זה. והשאלה שנשאלת כעת היא, האם התובעים עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח קיומה של הכנסה שכזאת?
אפתח את הדיון בשאלה זו בטענת התובעים כי המנוחה עבדה במשק בית.
בהתחשב במכלול הנסיבות והטענות, אני מקבלת את טענת התובע כי שכרה החודשי של המנוחה עמד על 5,000 ₪ בהיותו שכר סביר בענף החקלאות וגובל למעשה בשכר המינימום.
בהינתן הדברים הנ"ל, ולנוכח הכנסתו הדלה של התובע מקצבת נכות ששולמה לו מאת המוסד לביטוח לאומי בסכום של 5,320 ₪ לחודש (סכום זה הופחת לאחר התאונה), סביר מאוד להניח כי המנוחה עשתה את מירב המאמצים כדי לעבוד בתדירות גבוהה ובמרבית ימות השנה על מנת לסייע בקיום המשפחה, באופן שמצדיק את המסקנה כי המנוחה עבדה במרבית הזמן.
יוצא אפוא, כי הפיצוי בגין התקופה הראשונה עומד על 82,149 ₪ (לפי 118,614 ₪ פחות 36,465 ₪).
