הנאשמים טענו, כי כתבי האישום בעיניינם הוגשו בשיהוי בנגוד להנחיה מספר 4.1202 להנחיות היועמ"ש שעניינה "משך טפול התביעה עד להגשת כתב האישום" הקובעת, כי בעבירות מסוג עוון יש להשלים את הטיפול בתיק בתוך 12 חודשים.
בע"פ (עליון) 6922/08 פלוני נ' מדינת ישראל, הביעה כב' השופטת ע' ארבל דעתה בנושא של שהוי בהגשת כתב אישום, בכתבה דברים אלה:
"... נקודת המוצא, להשקפתי, הנה כי שהוי של למעלה מחמש שנים בהגשת כתב אישום, הוא שהוי בלתי סביר גם בהנתן העומס המוטל על מערכות האכיפה. שהוי שכזה כורך עמו ממילא פגיעה בזכויות הנאשם הנאלץ להתנהל משך שנים בחוסר ודאות...".
עוד נקבע שם, כי אל מול הפגם שבשיהוי, על בית המשפט לבחון את מידת חומרת העבירה ואת תשתית הראיות שנאספה כנגד הנאשם.
...
סוף דבר
המאשימה הוכיחה בראיות, מעבר לכל ספק סביר, את השימושים המיוחסים לנאשם 1 כמפורט בכתב האישום ולא עלה בידו לעורר ספק בראיות אלה או להצביע על הגנה בדין בגינה לא יורשע, ועל כן אני מרשיעה אותו בעבירות של שימוש חורג במקרקעין ושימוש אסור במקרקעין, כמפורט בכתב האישום.
נוכח כל אלה, אני מרשיעה את הנאשמת 2 בעבירות של שימוש חורג במקרקעין ושימוש אסור במקרקעין כמפורט בכתב האישום.
המאשימה הוכיחה בראיות, מעבר לכל ספק סביר, את העבירות המיוחסות לנאשם 3, עבירת הבניה שבאישום הראשון וזאת משנת 2010 ולא 2012 ואת עבירת השימוש כמפורט באישום השני ולא עלה בידו לעורר ספק בראיות אלה או להצביע על הגנה בדין בגינה לא יורשע, ועל כן אני מרשיעה אותו בעבירות של בניה, שימוש חורג במקרקעין ושימוש אסור במקרקעין בגין המבנים המפורטים בכתב האישום.
