בהקשר זה טוען הנתבע כי במכתב הדחייה שנשלח נרשם "רשום", דבר שמעיד כי בהכרח מכתב הדחייה נשלח, ובשל חלוף הזמן לא קיים אישור מסירה לעניין זה. עוד טוען הנתבע כי היתנהגותו של התובע מעידה כי הוא ידע אודות מכתב זה, שכן התובע פנה בין חודש 9/2015 לבין חודש 11/2015 כימעט מידי יום לבירור תביעתו לדמי פגיעה, וביום 23.11.2015, מספר ימים לאחר ההחלטה, נפסקו פניותיו.
התובע העיד כאמור כי בא-כוחו מעורב בתביעה החל מראשית דרכה, ולכן תמוהה בעינינו העובדה, שעל אף שהיה בא כוחו מעורב בתביעתו, אין ולו מכתב אחד שמעיד כי התובע או בא-כוחו פנו אל הנתבע על מנת לברר אודות מצב התביעה או להתריע על השתהות במתן החלטה.
...
נוכח כך, מקובלת עלינו טענתו של הנתבע כי התנהלותו של התובע יוצרת את הרושם כי נמסר לו על ידי פקידי הסניף אודות ההחלטה בעניין דחיית התביעה לדמי פגיעה, בסמוך למועד הנקוב על מכתב הדחייה, והתובע אכן הפסיק את פניותיו היומיומיות לסניף.
אנו סבורים כי מר סקלייר הציג הסבר משכנע לפער בין תעודת העובד הראשונה לשנייה: "האמת שאנו יותר עובדים עם מערכת דלפק קדמי ולקחתי את הנתונים ממערכת דלפק קדמי, תוך כדי הכנה עצמית לדיון הקודם, עשיתי בדיקה נוספת והבנתי, לקחתי רק ברירת מחדל של כמה חודשים שהיו בדלפק הקדמי, ודיברתי עם מישהו ממשרד ראשי ואמרו לי שמערכת פנה יותר מפורטת ולכן הלכתי אליה".[footnoteRef:3] אנו ערים לסתירת מר סקלייר בדבריו באשר לעיונו בתצהיר התובע, עם זאת אנו סבורים כי יש לתת לה משקל נמוך בשים לב לעדותו.
סיכום
בהתאם לאמור לעיל, דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות.
