שיהוי בהגשת תביעה במקרקעין: התיישנות

עוד טען הנתבע כי יש לדחות את התביעה בשל היתיישנות – ולחלופין בשל שהוי - שכן תקופת ההתיישנות להגשת תביעה במקרקעין רשומים היא של 25 שנים והחומה ניבנתה לפני למעלה מ- 30 שנה.

...

עוד טען הנתבע כי יש לדחות את התביעה בשל התיישנות – ולחלופין בשל שיהוי - שכן תקופת ההתיישנות להגשת תביעה במקרקעין רשומים היא של 25 שנים והחומה נבנתה לפני למעלה מ- 30 שנה.

אני נעתרת לבקשה ומתירה פיצול סעדים, שיאפשר הגשת התביעה הכספית בשלב מאוחר יותר ובהליך נפרד.

סוף דבר התביעה מתקבלת, בכל הנוגע לדרישה לסעד הצהרתי שעניינו סילוק יד (סעיף 10א' לכתב התביעה).

אני דוחה את הדרישה להורות לנתבע לבצע את הריסת הגדר (סעיף 10ב'לכתב התביעה), כפי שפורט לעיל.

לפניי בקשת הנתבע 3 לסילוק התביעה נגדו על הסף, מחמת היתיישנות ושיהוי ומחמת העדר עילת תביעה.

התובענה שהנתבעים הגישו בשנת 2012 והסכם הפשרה שנחתם במסגרתה, מעידים על כך שהנתבעים היו מודעים היטב להתחייבותם לרשום את הזכויות במקרקעין על שמו של התובע ופעלו לצורך זה. בסעיפים 10 ו- 33 להמרצת הפתיחה הנתבעים 2-1 התריעו באופן מפורש שהם חשופים לתביעה מצד התובע, לאחר שהם לא עמדו בהתחייבויותיהם כלפיו ובהן רישום זכויותיו במקרקעין.

בנסיבות שבהן התחייבויותיו של הנתבע 3 כלפי התובע היו נושא להליך משפטי עד לחודש דצמבר 2015, ובשים לב לכך שרישום הזכויות הושלם רק בשנת 2018, לא ניתן לקבל את הטענה שהתביעה הוגשה בשיהוי, בודאי לא כזה שיש בו כדי לסלק את התביעה על הסף.

...

המסקנה היא שהנתבע 3 הודה בחבותו כלפי התובע ואף ביצע מעשים שהיה בהם כדי לקדם את זכותו של התובע.

סיכומו של דבר - בקשת הנתבע 3 לסילוק התביעה שהוגשה נגדו על הסף נדחית.

ע"פ סעיף 20 לחוק הקרקעות העותומאני מיום 7 רמדן 1274 (הג'ירה) (21 אפריל 1858) (להלן – חוק הקרקעות העותומאני) – היתיישנה התביעה, ולמצער, הוגשה בשיהוי רב. 3.4 המושבה אבן יהודה הוקמה עוד בשנת 1933.

...

אשר על כן דין טענת ההתיישנות להידחות.

ובהמשך (עמ' 550): "התקופה שבה החזיק המנוח בחלקה לפני ההסדר אינה באה בחשבון מניין תקופת ההתיישנות, מאחר ופעולת ההסדר מחקה את כל הזכויות שנגדו את הרישום, ועל-כן 'יש למנות את תקופת ההתיישנות מתאריך הרישום' ". העולה מן הדברים, כי משתמו הליכי ההסדר, והבעלות במקרקעין ב נרשמה על שמה של קרן קיימת לישראל, דין טענות הנתבעים לזכויות מכח החזקתם ארוכת השנים במקרקעין להידחות.

יתירה מכך, את עצם הגשת התביעה לפנוי הנתבעים ממקרקעין ב יש לראות כהודעה בדבר ביטול הרשיון, ככל שאכן הנתבעים הינם ברי רשות במקרקעין ב. 4.8 נוכח כל האמור, יש לקבל את תביעת הפינוי, ולהורות על סילוק ידם של הנתבעים ממקרקעין ב. סיכום הנתבעים יסלקו ידם ממקרקעין ב וישיבו את החזקה בהם לתובעת, כשהם פנויים מכל אדם וחפץ ו/או מכל מחובר למקרקעין, השייכים להם או למי מהם או למי מטעמם.

דין טענת היתיישנות זכות הפצוי דחייה, גם בהתבסס על הודאת הנתבעים בסעיף 50 לכתב ההגנה המתוקן (שהוגש ביום 22.11.2018), במסגרתו הבהירו הנתבעים, כי הם פנו לב"כ התובע לאחר הגשת התביעה, והביעו את נכונותם לשלם עבור זכויות המנוח במקרקעין, והם עדיין נכונים לעשות כן. דבריהם מהוים הודאה בכתב המצדיקה חידוש תקופת ההתיישנות בהתאם לסעיף 9 לחוק ההתיישנות.

ככלל, " איחור בהגשת תביעה הוא כשלעצמו אינו מעיד על ויתורו או מחילתו של התובע על זכות התביעה. השתהות בתחום תקופת ההתיישנות הנה זכותו של המתדיין, והיא עשויה לעתים לשמש אמצעי חשוב בדרך לפיתרון המחלוקת מחוץ לערכאות, לפיכך קיימת דרישה לקיום מצג ברור מצד התובע על אודות ויתור או מחילה מצידו על זכות התביעה הנתונה לו... טענה בדבר ויתור או מחילה על זכות תביעה מחייבת רמת הוכחה נכבדה על-ידי הטוען לה" (ראו: עניין תלמוד תורה, עמ' 446).

...

מלשונו הברורה של הסכם הפשרה, אין בידי להיעתר לבקשתם (החלופית) של הנתבעים לפצות את התובע בהתאם לחוק ולא בהתאם לנוהל (שהיה קיים בשנת 1998 או היום).

אין בידי לקבל את טענת התובע לפיצויו בהתאם לנוהל שהיה קיים בשנת 1998 ואינו בתוקף משנת 2008.

על הצדדים לפעול לקיומו של פסק הדין שניתן בת"א 750/95 כאשר הפיצוי ייקבע בהתאם לנוהלי המינהל הקיימים היום, לאחר ניהול מו"מ ביניהם, ובכפוף לאישור הגורמים המוסמכים ברמ"י. סוף דבר הצדדים יפעלו בהתאם להסכמות שהתגבשו ביניהם בהסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין בת"א 750/95, כאשר הפיצוי ייקבע בהתאם לנוהלי המינהל הקיימים היום, לאחר ניהול מו"מ ביניהם, ובכפוף לאישור הגורמים המוסמכים ברמ"י. הנתבעים ישלמו לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד סכום כולל בסך 15,000 תוך 45 יום מהיום, אחרת יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

באשר לטענות ההתיישנות והשהוי, נטען בין היתר, כי שטר ההקנייה משנת 2007 הוא הוכחה לכך שרק במועד זה שונה הרישום על שם הוקף אל עם; כי למערערים נודע על העברת הזכויות במקרקעין רק עם הגשת ההליך לסילוק ידם מהקרקע בשנת 2016, ומאז הם פעלו לתיקון הטעות; כי יש לראות בתביעה כתביעת מקרקעין אשר תקופת ההתיישנות בגינה היא 15 שנים לפחות; כי קיימת פסיקה לפיה תביעה לתיקון טעות סופר טהורה אינה מתיישנת; וכי גם מעשי האפוטרופוס אינם תמי לב – שטר המכר נחתם לפני שטר ההקנייה ובהפרש של שבועיים בלבד, והמשיבים לא פעלו משנת 2007 ועד שנת 2016 לאכיפת שטר המכר.

...

עם זאת, ולו לצורך הדיון, אני נכון להתעלם מהאפשרות כי דין התביעה היה להידחות על הסף מחמת מעשה בית דין.

התביעה דנן הוגשה בשנת 2021, בחלוף 29 שנה, כך שגם בהנחה שתקופת ההתיישנות עומדת על 25 שנה, דין התביעה להידחות מחמת התיישנות, ולא למותר לציין כי לשיטת המערערים עצמם, נודע להם על הרישום בשנת 2016.

יש לקוות כי לא נסגרו השערים להצעות לפנים משורת הדין גם לאחר פסק דיננו, ומכל מקום, הן בע"א 4563/18 והן בפסק הדין בבג"ץ 758/21 בית המשפט הפנה את המערערים לאפשרות לפנות לאפוטרופוס לנכסי נפקדים בבקשה לשחרור התמורה לפי סעיפים 29-28 לחוק נכסי נפקדים, וגם המשיבים ציינו כי לא נסתם הגולל על מסלול זה. סוף דבר, כי דין הערעור להידחות, אך בנסיבות העניין כמפורט לעיל, לא ייעשה צו להוצאות בערכאה זו. השופטת י' וילנר: אני מסכימה.