לפי הזוכה, בהתאם לעיקרון סופיות הדיון, אינטרס היעילות והודאות המשפטית, ובהתאם לפסיקה, אין לקבל את בקשת העירעור גם אם מדובר באיחור קל. זאת, במיוחד לאור העובדה שבקשת העירעור הוגשה באיחור ניכר, ולא צורפה לה כל בקשה להארכת מועד או נימוקים עניינים כלשהם לאיחור בהגשת הבקשה.
בהמשך, נקבע בתקנה 497א(א1), בזו הלשון: "על אף האמור בתקנת משנה (א), היה השולח בית משפט והוא לא ערך תרשומת על הודעה טלפונית כאמור בתקנת משנה (א)(5), לא יראו את כתב בי-הדין ששלח ככתב בי-דין שהומצא במסירה אישית לנמען ביום המשלוח, אם הגיש עורך הדין הנמען תצהיר בדבר אי-קבלת כתב בי-הדין בפקסימילה". [ההדגשה שלי – ר.ה.]
מכאן, ניתן ללמוד כי די בתצהיר של עורך דין, שהוא גם "קצין בית המשפט"באשר להיעדר מסירה, על מנת לקבוע כי לא בוצעה בפועל מסירה, חרף אסמכתא לשיגור מוצלח של החלטה בפקס. למשרדו / לכתובת שמסר.
לאור זאת, בדרך כלל יעדיף בית המשפט, ככל הניתן, שלא לנקוט אמצעי זה, שנפקותו היא שליחת התובע מעל פניו בטרם דיון עינייני בתובענה (ע"א 693/83, שמעון שמש נ' רשם המקרקעין תל אביב-יפו, פ"ד מ(2), 668 [1986]).
...
משכך, טען הזוכה, כי החלטות כבוד רשם ההוצאה לפועל הפכו לחלוטות, ויש לדחות את בקשת הערעור על הסף.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובתשובה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לדחיית בקשת הרשות לערער על הסף להידחות, בכפוף לצירוף תצהיר ואסמכתאות לטענות ב"כ המערערים, כפי שיפורט להלן.
למסקנה זו הגעתי, גם על בסיס ההלכות הידועות בדבר היות סעד של סילוק תובענה על הסף אמצעי שננקט רק במקרים חריגים.
לנוכח האמור, אני מורה לב"כ המערערים להגיש תצהיר התומך בטענות בדבר היעדרותו מהמשרד בין מועד שיגור ההחלטה מיום 06.05.20 למשרדו באמצעות הפקס', ועד ליום 17.05.20.