שיבוץ מחדש של עובד לעבודה לא מתאימה

זה נוהל, עובד עובד במקום 9 חודשים ואז הולך לעבוד בבית המלון, או שהוא חוזר אלינו על מנת לשבצו מחדש במקום אחר.

הטענה האמורה בדבר אספקת שירותי משק לכאורה, קרי אספקת שירות שלם במיקור חוץ אותנטי, להבדיל מאספקת שירותי כוח אדם, אינה מתיישבת עם עדותה של הגב' אבודהרם בדבר טיב השירותים אותם מספקת הנתבעת ("אנו מספקים רק כוח אדם" [עמ' 13 ש' 7]) וכן אינה עולה בקנה אחד עם היתנהלותה של הנתבעת אשר תואמת את הוראות הדין ביחס לחברות המספקות שירותי כח אדם ("אני לא מעסיקה במלון רנסנס עובדים יותר מ-9 חודשים" [עמ' 13 ש' 12-15]).

האם השפעת העובדים על הסידור היא על דרך השלילה, כלומר הם מבקשים לא לעבוד ימים מסויימים? מה שקורה בפועל בבית המלון זה שעובדים שאנו מגייסים אמורים לתת 5 משמרות במינימום בשבוע, אם יש מישהו שלא רוצה להיות משובץ באחד הימים מכל מיני סיבות הוא צריך לבקש מראש.

בפרשת י.ב.שיא משאבים ובפרשת טלרן נפסק ע"י בית הדין הארצי לעבודה, תוך הפניה בשינויים המחוייבים להילכת אילינדז כי בשעה שמעסיק לא הפריש בגין עובד מבקש מקלט כספים לקרן פנסיה וכל עוד לא ניתן לבצע הפרשה בפועל, קיימת לעובד הזכות לפצוי כספי בגין אי ביצוע ההפרשה בגובה ההפרשות שלא הועברו, שכן אין לבצע איבחנה בין מבקשי מקלט מדיני מסוגו של התובע לבין עובדים זרים אחרים וכי גם ביחס לעובדים מבקשי מקלט יש מקום להחיל את צוי ההרחבה הרלבאנטיים, במידת הצורך תוך אימוץ דוקטרינת הבצוע בקירוב.

...

אף אני סבורה כי מעת שקמה אפשרות להפקיד את כספי הפיקדון בקופה (בכפוף לכך שהאפשרות הייתה קיימת במועד שבו סיים התובע העסקתו) יש בכך כדי להגשים את תכלית החוק והדבר אף עולה בקנה אחד עם דוקטרינת הביצוע בקירוב.

סוף דבר מהטעמים שמפורטים לעיל תביעת התובע מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים, כולם נקובים בערכי ברוטו: בגין דמי חגים סך של 3,264 ₪.

לטענת משרד החינוך, העברתה של הגב' שאדן נעשתה בהתאם לשני נהלים – נוהל העברות, שיבוצים והשלמות משרה בבתי הספר הערביים (להלן – נוהל ההעברות; הנוהל צורף כנספח 1 לכתב ההגנה) ונוהל העברה יזומה של עובד עקב חוסר התאמה לסגל ההוראה או לאקלים הסביבתי (להלן – נוהל העברה יזומה; הנוהל צורף כנספח 2 לתצהיר עד הנתבעת, מר חוסאם דיאב, ממונה מיגזר ערבי וחבר בועדת השיבוצים במחוז המרכז במשרד החינוך).

בהתאם לנהלים, כל עובד המבקש שיבוץ מחדש מקבל נקוד אישי.

כן טענה התובעת שבחקירה הנגדית של מר דיאב עלה שהעברת הגב' שאדן נעשתה על רקע חריגה בתקן ברמלה ולא על רקע אי התאמתה לסגל במקום עבודתה ברמלה.

...

בנסיבות אלו לא מצאנו כי אי העדת מנהל בית הספר והגב' שאדן עומדת בעוכרי משרד החינוך.

סוף דבר: התביעה נדחית.

התובעת תשלם את הוצאות המדינה – משרד החינוך, בסך 5,000 ₪.

למרות הנוהל החדש, על אף היותו תקין, לתובע כימעט ולא ניתנה האפשרות לשבת בפועל ולא סופק לו כסא מתאים לעמדה בה עבד כך שבסופו של דבר, לא הייתה לתובע כל אפשרות לשבת למעט בזמני ההפסקה שנועדו לארוחה.

עוד תטען הנתבעת 2, כי שיבוצו של התובע היה ידוע לו מראש טרם יציאתו לקורס וכן טרם קליטתו לשורותיה, ומשכך ככול שהתובע לא רצה לעבוד במלון כפר המכביה לאחר קליטתו לעבודה, חלה עליו החובה להודיע על כך מראש לנתבעת 2, שכן במקרה זה מלכתחילה לא הייתה קולטת את התובע לשירותיה.

מניעת עבודה בישיבה יכול ותהיה אחת מאלה: הקצאת מושב בלתי תקין - שבור או רעוע, או מושב אשר אינו מותאם לתנאי עבודתו של העובד ורווחתו, כנדרש בחוק; מספר המושבים יהיה ביחס בלתי הולם למספר העובדים, כך שבפועל אין לכל עובד היזדמנות לשבת במהלך העבודה השוטפת ובהפסקות; העמדת המושבים במרחק בלתי סביר מסביבת העבודה השוטפת של העובד; וכיוצ"ב".

...

בהתאם לאמור, אנו קובעים כי דין תביעתו של התובע בגין רכיב זה דינה להידחות.

האם הנתבעות הפרו את חובת תום הלב? שעה שקבענו כי לא היה דבר בהעסקתו של התובע שניתן לראות בו התעמרות ו/או התנכלות תעסוקתית וכן כי לא הייתה הפרה של חוק הזכות לישיבה בעבודה, ברי כי גם לא הופרה חובת תום הלב מצד הנתבעות ועל כן דין רכיב זה – להידחות.

סוף דבר: הנתבעת 2 תשלם לתובע בתוך 30 ימים מהיום סכום של 1,800 ₪ בגין ניכוי עלות קורס בודק ביטחון אשר נעשה בניגוד להוראות הדין.

בעיניין שיבוצה של התובעת הוא העיד כך: "...כשאתה אומר לעובד גש לשבוץ מחדש, זה ברור לך שמבחינתך, בוא נגיד, אתה כבר מעוניין שהוא יעזוב. ברור שמבחינת נהלי אל על ואיך שזה עובד באל על, כל עוד עובד לא משובץ מחדש, הוא משובץ במקום הקודם". עוד העיד: "מבחינתי, מבחינת המשמעות של הרצון שהיא תעבוד אצלנו, הסתיים... אבל מבחינה טכנית שייך אלינו כל עוד אין לו (לעובד) שיבוץ חדש" (עמ' 130).

ואולם, גם אם סברה התובעת כי התפקיד בחטיבת מטענים לא מתאים לה, ואף אם סברה כי נוכח בקשתו של מר שפירא להעבירה מתפקידה היא לא שייכת לחטיבת מטענים עוד, היה עליה להתייצב לעבודתה ובמקביל לפנות לחטיבת מטענים או למשאבי אנוש כדי לברר אשר לשיבוצה.

...

מכל האמור לעיל, אנו סבורות כי כלל האירועים לא עלו לכדי מסכת התעמרות והתנכלות בעבודה כלפי התובעת, אלא היו חלק מהפררוגטיבה הניהולית של החברה.

על כן, דין כל טענות התובעת בעניין זה להידחות.

לסיכום דין התביעה להידחות.

גם פיטוריו של התובע בסופו של יום לא נבעו מגילו או מרצון הנתבעת לחסוך בעלויות על דרך של העסקת עובד צעיר יותר, אלא בשל אי-התאמתו לתפקיד החלופי ככלכלן – כאשר התובע עצמו הודה כי לא התאים לתפקיד עוד בטרם התחיל לבצעו: "לפני שנכנסתי לתפקיד הזה, חזרתי ואמרתי שלדעתי מדובר בשיבוץ לא מספיק טוב, שלא ממצה את היכולות ואת הפוטנציאל שלי, שלא עסקתי בכלכלה 30 שנה, וכשעסקתי בכלכלה לפני 30 שנה עסקתי בכלל בתחום הרכש שהוא שונה לחלוטין."[footnoteRef:72] גם לאחר מכן אישר התובע כי "הועבר לתפקיד שאינו תואם את יכולותיו, כישרונותיו והתרומה שלו לדואר".[footnoteRef:73] כלומר, פיטוריו של התובע נבעו מכך שלא התאים לתפקיד הכלכלן ולא נמצאה לו עבודה אחרת בנתבעת, ולא מגילו.

] סיכום ביניים מכל האמור עד כה עולים המחדלים הבאים בהתנהלותה של הנתבעת: תפקידו של התובע בוטל מבלי שהוא זומן לשימוע לצורך בחינת שיבוצו מחדש; לא נערך תעוד כלשהוא להעברת התובע מהתפקיד; ההליך לא נערך על בסיס קריטריונים ברורים לגבי דרך קבלת ההחלטה על שיבוץ התובע לאחר ביטול התפקיד; החברה שקלה גם שיקולים מקצועיים באי-שיבוצו של התובע בתפקיד מנהל איזור ולא רק שיקולים אירגוניים, מבלי לאפשר לו לטעון את טענותיו בהקשר זה; לא נערך דיון אשר מתחשב בנסיבותיו האישיות של התובע לרבות גיל הפרישה הקרב ושנות עבודתו הארוכות בחברה; שינוי תנאי העסקתו ביחס לתפקיד החדש ככלכלן לא תועדו בהודעה על תנאי עבודה או מיסמך אחר; עבודת התובע ככלכלן הופסקה באופן מיידי וללא עריכת שימוע מבעוד מועד; והנתבעת היתנתה את ההתמודדות במכרזים בכך שלא יוכל להיקלט כעובד תחת ההסכם הקבוצי אף שהתברר כי תנאי זה לא היה הכרחי.

...

על כן, אנו קובעים כי התובע זכאי לפיצוי של 6 חודשים על יסוד שכר חודשי בסך 32,661 ₪, שהינו שכרו הקובע האחרון.

סיכום על יסוד כל האמור, התביעה מתקבלת בחלקה, והנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך 147,973 ₪.

בנוסף, נוכח תוצאות ההליך, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ והוצאות שכ"ט עו"ד בסך 13,000 ₪.