לפיכך, יש לידון ולהכריע בשתי שאלות שלובות זו בזו: הראשונה, על מי מהצדדים מוטל נטל ההוכחה להראות, כי חתימת הנתבע על גבי השיקים הנה אמיתית ? השאלה השנייה, היא האם הורם נטל ההוכחה במקרה דנן?
ההלכה היא, כי החתימה על שטר היא תנאי להטלת חבות שטרית.
המלומד זוסמן כותב בספרו "דיני שטרות" (מהדורה שישית, 1983) בעמ' 50 (להלן: "זוסמן") כדלקמן:
"כאשר אמתותה של חתימה שנויה במחלוקת, זה טוען כי זויפה וזה טוען כי אמיתית היא, המסתמך על החתימה חייב בהוכחת אמתותה, שכן על יסוד חתימה אמיתית בלבד יוכל להוציא מחברו".
ובהמשך (בעמ' 337) מציין זוסמן כי :
"נתבע הטוען טענת זיוף אינו חייב להוכיח שחתימתו זויפה אלא התובע חייב להוכיח שהנתבע חתם על השטר, שכן רק על פי חתימתו האמיתית זכאי הוא להוציא מחברו".
לאור האמור, ומשטען הנתבע לזיוף, מוטלת על התובעת החובה להוכיח את אמתות חתימתו של הנתבע על גבי השיקים במידת ההוכחה הנדרשת בהליך האזרחי, היינו לפי מאזן ההסתברויות.
...
דיון ומסקנות
לאחר עיון בכתובים ושקילת טענות הצדדים, אני מחליטה לדחות את התביעה, כפי שיפורט להלן.
בע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 658 (1991)) נקבע כי: "אי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד".
במצב דברים זה, ומשלא הונחה לפתחו של בית המשפט תשתית ראייתית המאששת את גרסת התובעת אודות חתימתו של הנתבע על השיקים, הרי שאין מנוס מהקביעה כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה.
סוף דבר
לאור כל המקובץ לעיל, אני קובעת כי התובעת לא הוכיחה עילה שטרית לחייב את הנתבע בתשלום סכום השיקים נשוא התביעה, ועל כן אני מורה על דחיית התביעה כנגדו.
