שטר החוב נחתם מכוח הסכמה שגובשה בין הצדדים להסכם השכירות, (בסעיף 21א, שם), לפיה: "להבטחת מלוי כל התחייבויות השוכר עפ"י הסכם זה לרבות תשלום שכה"ד והמיסוי בו התחייב יפקיד השוכר בידי המשכיר שטר ביטחון ע"ס -. 30,000 $ (שלושים אף דולרים ארה"ב) עפ"י השער וזאת בערבותם של שלושה ערבים שאף יחתמו על כתב ערבות כמפורט בסיפא של ההסכם".
עיקר המחלוקת, כעולה מכתבי הטענות, ומסיכומי הצדדים הוא בשאלות הבאות:
· האם הסכם הפשרה שנחתם בין התובע לבין מאיר, ביום 16.9.2008, שריר וקיים והאם הוא מבטל הלכה למעשה התחייבויות שמאיר קיבל על עצמו במסגרת הסכם השכירות?
בעיניין זה נידרש לתת את הדעת לטענתו של התובע לפיה מדובר בהסכם שנחתם תחת לחץ וכפייה.
· ככל שיקבע כי מדובר בהסכם מחייב, ביחסים החוזיים בין התובע לבין מאיר, נידרש לבחון האם עלה בידי מאיר להוכיח את טענתו לפיה הוא מילא אחר התחייבויותיו, בסעיפים 1-3 לאותו הסכם.
...
בכל מקרה, אומדן הנזקים המפורט בחוות דעתו של השמאי זועבי, אינו סביר בנסיבות העניין וגם לו הייתי מגיעה לכלל מסקנה אחרת, בשאלת האחריות, ספק רב אם לתובע זכות לפסיקת פיצוי על פיו.
לסיכום:
אשר על כן ולאור כל המקובץ הריני דוחה את התביעה במלואה ומורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל מס' 05-03577-10-2 כנגד שני הנתבעים.
התובע ישלם לנתבעים את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ עליו כחוק.