לטענת המערערת:
מדובר בשטחי מעברים מקורים ושטחי פריקה וחניה המשמשים את ציבור הקונים, העובדים והספקים של העסקים הפועלים במרכז המסחרי, כאשר החיוב בארנונה בגינם חולק בין החנויות והעסקים במרכז בהתאם לחלקו היחסי של כל עסק, בהתאם לצוו המסים החל על השטח.
סעיף 6.1 להסכם השכירות מטיל על המשיבה את החבות בתשלום כל מיסים, לרבות ארנונה, החלים על המושכר או בקשר אליו.
דיון
ביחס למחלוקת נשוא הדיון, נאמר בהחלטת ועדת הערר "היות והעוררת הציגה לוועדה חוזה שכירות .... שממנו ניתן ללמוד בסעיף 95 שהשטחים המשותפים אינם צמודים למושכר והמשכירה תהיה רשאית לנהוג בשטח זה כראות עיניה, מכאן שיש לקבל את הערר בסוגיה זו, ולפטור אותה מתשלומי ארנונה בגינם".
בהחלטתה ובנימוקיה האמורים שגתה הוועדה, שכן, אין בעובדה שהשטחים אינם צמודים למושכר או בכך שהמשכירה רשאית לנהוג בשטח כאמור בהסכם השכירות, כדי לפטור את המשיבה מתשלום ארנונה.
...
כמו כן, נראה לי שיש לקבוע שהמשיבה, הינה בעלת זיקה קרובה לשטחים המשותפים ויש לחייבה בארנונה בהתאם לכך.
באשר להיקף החיוב, נראה לי שבהעדר נתונים מדויקים ביחס להיקף השימוש של כל אחד מהשוכרים בשטחים המשותפים, יש לקזז תחילה את השימושים הבלעדיים שאותם רשאית המשכירה לבצע באופן בלעדי למענה, להבדיל מפעולות ניהול לטובת כלל החנויות, ואת השימושים בשטחים הנותרים, יש לחלק בין המשכירה, השוכרים והמשתמשים במשותף, בהתאם לשימושים הרשאים, הם לעשות בשטחים המשותפים עבורם ועבור לקוחותיהם הפוטנציאליים.
במצב האמור, משלא נקבעו על ידי הועדה ממצאים המתייחסים לחלקה המדויק של המשיבה, בהתאם לעקרונות הנ"ל, אני מחזיר את העניין לועדת הערר, על מנת לקבוע את חלקה של המשיבה בשטחים המשותפים בהתאם לעקרונות הנ"ל.
בשים לב לתוצאה, אני מחייב את המשיבה בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.
