מהו שטח הקרקע העודפת שיש להביא בחשבון, בחישוב הכנסתו הרעיונית של התובע לצורך בדיקת זכאותו לתשלום גמלת הבטחת הכנסה ? זו השאלה בה הכריע בית הדין בפסק דינו מיום 30/12/12 (להלן:"פסק דין" או "פסק הדין הראשון"), עת אימץ את חוות דעתו של השמאי - המומחה שמונה מטעם בית הדין - מר ברלינר (להלן:"המומחה" או "השמאי") ובהתאם קבע כי "שטח הקרקע העודפת הנו 1,150 מ"ר ושוויה 690,000 ₪" קביעה בגינה צויין כי "החלטת הנתבע, לשלול את זכאותו של התובע לקבלת גמלת הבטחת הכנסה ניתנה בהתאם להוראות הדין, ועל כן לא נותר לנו אלא לדחות את התביעה".
על פסק דין זה הגיש, התובע, ערעור, לבית הדין הארצי, אשר נידון במסגרת תיק עב"ל 33638-01-13 ואשר במסגרת, פסק הדין שניתן בו (להלן:"פסה"ד בארצי") נקבע, בין היתר, כך:
"דיון והכרעה
...
זאת, לאחר ששוכנענו כי שאלה עיקרית המצויה במחלוקת בין הצדדים - האם קיימת יכולת מעשית להפיק הכנסה מהקרקע העודפת - טרם לובנה די צרכה מבחינה עובדתית.
עם זאת, אין משמעות הדבר כי אין לקחת בחשבון שטחי מקרקעין בכל גודל ובכל מצב, רק בשל שהינם שוכנים גיאוגרפית בסמיכות לבית מגוריו של המבוטח, וככל שזו טענתו של המערער – הרי שלא מצאנו בה סבירות כלשהי.
להלן טענות ב"כ התובע:
למעשה, ניתן היה לוותר על חקירתו הנגדית של המומחה, כפי שנטען על ידי התובע ברישא של ישיבת ההוכחות וזאת בשים לב לשתיים מקביעותיו של בית הדין הארצי: האחת שהנטל להוכיח ממשות אפשרות המימוש של השטח העודף מוטל על הנתבע והשניה שחוות דעתו של המומחה אינה נותנת תשובה מספקת לשאלת ממשות אפשרות המימוש ומכאן שניתן לקבוע כי הנתבע לא עמד בנטל ההוכחה ולכן יש לקבל את התביעה.
דיון והכרעה
לאחר שחזרתי ועיינתי בפסה"ד בארצי וכן עיינתי בסיכומי הצדדים, בחוות הדעת של המומחה ובחוות דעתו המשלימה ולאחר שנתתי דעתי לתשובות שהוא נתן, במסגרת חקירתו הנגדית מיום 30/9/14, הגעתי למסקנה כי הנתבע לא הצליח להוכיח את ממשות האפשרות, של התובע, להפיק הכנסה רעיונית מהשטח העודף שלו ולכן יש לקבל את תביעת האחרון.
ואלו הנימוקים שהובילו אותי למסקנה זו:
העובדה שלא ניתן להתעלם משתיים מקביעותיו של בית הדין הארצי, בשלהן, החזיר, בין היתר, את עניינו של התובע לבית הדין כאן, כשהכוונה לקביעה באשר לכך שהנטל להוכיח ממשות אפשרות המימוש של השטח העודף מוטל על הנתבע ולקביעה שחוות דעתו של המומחה אינה נותנת תשובה מספקת לשאלת ממשות אפשרות המימוש.
הטעם שמצאתי בטענות ב"כ התובע, כפי שפורטו בסיכומיו וכפי שמצאו ביטוי בסעיף 5 לפסק דין זה.
לסיכום
לנוכח האמור לעיל ובניגוד למסקנה אליה הגיע בית הדין בפסק דינו הראשון, הריני קובעת כי הנתבע לא הוכיח כי השטח העודף, של 1,150 מ"ר - הוא שטח הקרקע העודפת כפי שנקבע בפסק הדין הראשון, (ולענין זה ראו עמ' 7 לפסק הדין בארצי), הינו שטח מכוחו יכולה לצמוח לתובע הכנסה רעיונית, קרי - הנתבע לא הוכיח כי קיימת לתובע, יכולת קונקרטית, שאינה ספקולטיבית או תיאורטית להפיק הכנסה מהקרקע העודפת בפועל ובאופן מיידי ומבלי שיידרש להשקיע בכך הון עצמי ולכן הריני מקבלת את התביעה.