שחרור שחרור ממעצר בשל מחדלי המדינה

לפניי בקשה להורות על שיחרור המשיב לאלתר ממעצר בשל כך שמשפטו לא החל, ולחלופין לעיין מחדש בהחלטה על מעצרו עד תום ההליכים, בשל חלוף הזמן.

דבר שבשיגרה הוא, שנאשם עצור אינו מסדיר את ייצוגו עד למועד ההקראה, ובמצב דברים זה בית המשפט קורא לנאשם את כתב האישום (כפי שאף קובעת בררת המחדל שבסע' 143 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982.

בהקשר זה נפסק לא אחת כי לא כל פגם בהקראת כתב האישום יביא בהכרח לשחרורו של נאשם ממעצר לא חוקי, אלא נידרש לבחון, בין השאר, אם הוגשמה התכלית העומדת בבסיס הוראות סעיף 60 לחוק המעצרים וסעיף 143 לחוק סדר הדין הפלילי, וכי לא נגרם לנאשם עוות דין (בש"פ 9997/07 גיאורגדזה נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (10.12.2007); עניין אמארה, פסקה 5; בש"פ 1943/03 שילון נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(2) 869, 873 (2003)).

...

המבקשת ביקשה לדחות את הבקשה, על שני ראשיה: ראשית טענה המבקשת, כי דין הטענות ביחס לאופן ביצוע ההקראה להידחות על הסף, שכן ב"כ המשיב הסכים כי תתקיים "הקראה פורמלית" בהעדרו, ועל כן הוא מנוע מלטעון בעניין זה – ובדיון לפני הציגה ב"כ המבקשת התכתבות בין הפרקליטה אשר הופיעה לפני המותב בתיק העיקרי ובין ב"כ המשיב, ממנה עולה כי ב"כ המשיב שלח לפרקליטה נוסח הודעה, אותה ביקש שתמסור בשמו למותב הדן בתיק, ובה הסכים לקיום ההקראה שלא בנוכחותו.

דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, ראיתי כי דין שתי הבקשות להידחות: הבקשה לשחרור ממעצר באין הקראה לא מצאתי ממש בטענה כי משפטו של המשיב טרם החל: מפרוטוקול הישיבה בתיק העיקרי מיום 28.9.23 עולה, כי ב"כ המבקשת הודיעה לבית משפט בפתח הדיון, כי ב"כ המשיב ביקש ממנה להודיע לפרוטוקול שהמשיב ובני משפחתו ביקשו ממנו שהוא ייצג אותו, אך הדבר עוד לא הוסדר, וכי "הסניגור מסכים שתתקיים הקראה פורמלית בלעדיו ובתוך 7 ימים הוא יודיע אם הוא מייצג אותו" - והדברים תואמים במדויק את תוכן ההודעה שביקש ב"כ המשיב מהפרקליטה שהופיעה בדיון למסור בשמו למותב.

ר' בהקשר זה בש"פ 2546/18, אבו כף (ההדגשה שלי, י.מ.), שם נפסק: לכך יש להוסיף את יתר הנסיבות שפורטו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ובכלל זה את העובדה כי המבקשים לא העלו מיוזמתם כל טענה בנושא אי קיום ההקראה, דבר התומך במסקנה כי המבקשים הבינו את תוכנו של כתב האישום ואת טיב ההליכים המתנהלים נגדם.

עוד נטען, כי במסגרת עילה זו יש לתת משקל מהותי לנסיבותיו האישיות של המבקש, ובהן: תקופת מעצרו הממושכת והתמשכות ההליכים בעיניינו; הנזק הנפשי שניגרם לו בגין מעצרו וההליך המשפטי; הפגיעה בשמם הטוב של המבקש ובני משפחתו; אבדן מקום עבודתו, והפגיעה הכלכלית בו ובבני משפחתו, לרבות ההוצאות הרבות להן נידרש לשם ניהול משפטו וקבלת חוות דעת של מומחים מטעמו.

במקרה זה נשקלו מחדלי החקירה בתיק; העובדה שלאחר שהגיעו מימצאי דנ"א המחזקים את גרסת המערערים, המדינה לא שקלה את שחרורם ממעצר; והעובדה שהתמשכות ההליכים לא היתה באשמתם; ובשונה מבענייננו, נקבע כי גרסת המערערים היתה עקבית מהרגע הראשון, והותירה רושם מהימן יותר מגירסתם של עדי התביעה שנמצאה תמוהה ולא עקבית.

...

לאור החלטתי דלעיל, יש לשלם למבקש 30% מסכום זה, דהיינו סך של 145,908 ₪.

לאור החלטתי דלעיל, יש לשלם למבקש 30% מכלל הוצאותיו, דהיינו סך של 31,470 ₪.

לסיכום, אני מורה כי המדינה תשלם למבקש פיצוי בגין ימי מעצרו והוצאות הגנתו, בסך כולל של 177,378 ₪, וזאת בתוך 90 יום מיום קבלת ההחלטה במשרדי המשיבה.

התביעה עמדה על אופיו של הזיכוי, מחמת הספק, כאשר לא שאלת אמינותו של המתלונן עמדה על הפרק והובילה לזיכוי אלא אמינות זיהויו של המבקש על ידי המתלונן כמבצע העבירה שבה הואשם, בפרט לנוכח מחדלה העקרי של היחידה החוקרת באופן הטיפול בסירטון.

התנאים שבהם נאשם שזוכה בהליך פלילי זכאי לפיצויים מעוגנים בסעיף 80(א) לחוק העונשין הקובע כדלקמן: "(א) משפט שניפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה, או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב–1982 בסכום שייראה לבית המשפט; במשפט שמנהל קובל רשאי בית המשפט להטיל על הקובל תשלום כאמור." הוראת סעיף 80 לחוק קובעת מסלול ייחודי לפסיקת פיצויים לנאשם שזוכה בדין.

כך נקבע כי יש בזו להצדיק מעצר לצורכי חקירה ובהמשך בא כוח הנאשם דאז הסכים לקיומן של ראיות לכאורה (בהסתייגות מסוימת) והמארג הראיתי הצדיק את מעצרו של הנאשם עד להחלטה אחרת ושחרורו בהמשך לחלופת מעצר.

...

עוד נקבע כי רק על סמך הצפייה בסרטון אי אפשר להגיע למסקנה חד משמעית האם הנאשם חבט בידו בראשו ובפניו של המתלונן או שמא כטענת הנאשם פלוני חבל במתלונן במקל והוא ביקש למנוע את המעשה האלים.

אין צורך להידרש למתחמי ענישה או למדיניות הענישה הנהוגה כדי לקבוע כי לו היה מורשע הנאשם בדין, הרי היה צפוי לעונש מאסר ממושך.

לאחר שקלול כלל נסיבות העניין - לרבות אופי זיכויו של המבקש, נסיבותיו האישיות, הכשלים והמחדלים שנפלו בדרך ניהול החקירה והמשפט שהם חריגים לכל הדעות, ועל אף שההחלטה להגיש כתב אישום נגד המבקש התקבלה כדין ולא הייתה מלווה ברשלנות, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להורות על פיצויו ושיפויו של המבקש.

בהינתן המקובץ, אני קובעת כי המשיבה תשלם למבקש 29,421 ש"ח בהתאם לפרטי חשבון בנק שיועברו על ידי באת כוחו וזאת בתוך 45 ימים.

את האיזון האמור יבצע בית המשפט תוך היתחשבות במספר שיקולים, ובהם הסכנה הנשקפת מהנאשם לבטחון הציבור כפי שהיא נלמדת מחומרת העבירה ומתסקירי שירות המבחן שהוגשו בעיניינו; מעוצמת החשש לשיבוש הליכים, אם ישתחרר העציר ממעצרו; את קצב היתקדמות ההליך בעיניינו של הנאשם והצפי להתמשכותו; וכן את קיומה של חלופת מעצר שביכולתה לתת מענה לעילות המעצר (ראו: בש"פ 10055/17 מדינת ישראל נ' כולי בפיסקה 10 (01.01.2018); בש"פ 85/21 מדינת ישראל נ' מחאג'נה בפיסקה 10 (19.01.2021) (להלן: עניין מחאג'נה); בש"פ 4870/22 מדינת ישראל נ' חסין בפיסקה 22 (04.08.2022)).

החילופים התכופים בהגנת המשיב הובילו לעיכוב בהליך, כפי שעולה מכך שהמענה לכתב האישום מצד ההגנה נימסר רק ביום 9.2.2020, בעוד שכבר בהחלטה שניתנה ביום 16.1.2018 נקבע כי "יידחה הדיון למתן מענה מפורט [...] ליום 22.2.2018". אף השופט הנדל שנידרש להתמשכות ההליכים בעיניינו של המשיב בהחלטתו בבש"פ 1600/21 מדינת ישראל נ' דרור (22.3.2021), מצא כי שלושה גורמים הובילו להתארכות המשפט: "מגפת הקורונה שהשפיעה על התביעה וההגנה כאחד; העומס שמוטל על בית המשפט המחוזי והתנהלותו של המשיב, לרבות החלפת סנגורו". אף אחד מן הגורמים הללו אינו תלוי במדינה, ולא ניתן לכן לקבוע במקרה דנן כי מעצרו הממושך של המשיב בלא שדינו הוכרע התארך בעקבות מחדלי התביעה.

...

מכאן מתחייבת המסקנה כי הסיכוי להישנות עבירות אלימות מצידו נותר גבוהה, וכי לא ניתן להפחית סיכון זה באמצעות פיקוח אלקטרוני.

לאור כל אלה, אני סבורה כי האיזון בין מכלול השיקולים מביא גם הפעם למסקנה לפיה יש להאריך את מעצרו של המשיב.

לפיכך, הבקשה מתקבלת.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מ"ת 33493-10-23 מדינת ישראל נ' JOSAF ט 9208619(עציר) ואח' לפני כבוד השופטת אפרת פינק המבקשת מדינת ישראל המשיבים 1. HAGOS JOSAF ט 9208619 (עציר) 2. TEHME SESAY ט 9208646 (עציר) 3. MOGUS MEERIH ט 9208753 (עציר) 4. BISRAT DAWIT ט 9207595 (עציר) נוכחים: ב"כ המבקשת – עו"ד דנה אלון ב"כ משיב 1 – עו"ד רויטל קוצר ב"כ משיב 2 – עו"ד גיא עין צבי ב"כ משיב 3 – עו"ד פאדי חמדאן ב"כ משיב 4 – עו"ד ענת קירשנברג מתורגמן לשפה הטיגרית – חזקיהו ציון המשיבים הובאו באמצעות שב"ס החלטה

בכך יש משום מחדל חקירה, שיש ליתן לו משקל בשלב המעצר.

לחלופין טענה, כי המשיב נעדר עבר פלילי ולא מתקיימת בעיניינו עילת מעצר של מסוכנות בעוצמה שאינה מאפשרת שיחרורו לחלופת מעצר.

...

עם זאת, נוכח אופי המעשים הלכאוריים – שבסופו של דבר אינו כולל רף גבוה של אלימות במישרין על ידי מי מהמשיבים, וההתרחשות הספונטנית והבלתי מתוכננת, יופנו המשיבים לשירות המבחן בטרם קביעת מסמרות בשאלת מעצרם.