שחרור סנגורית מייצוג לאחר הודאת נאשם

הגם שכך, נעשה ניסיונות נוספים לשדל הנאשם שלא להשיב לאשמה אלא לאחר הסדרת ייצוגו – אם באופן עצמאי ואם במינוי הסנגוריה הציבורית – אך הנאשם עמד על דעתו להשיב לאשמה תוך פירוט עובדתי באשר לנסיבות ביצוע העבירות ותוך נטילת אחריות מלאה על מעשיו והודאה בכלל העובדות שמפורטות בכתב האישום.

בית המשפט העליון, מפי כב' הש' בך, היתייחס להקף החובה האמורה ומפאת חשיבות הדברים אביאם באורך מלא: "אין די בהבעת רצונו של הנאשם שלא ימונה לו סנגור כשלעצמה, כדי לשחרר את השופט מהחובה האמורה. כפי שנקבע בסוגיה זו בעבר, לא זו בלבד שחייב השופט להסביר לנאשם, כי הוא זכאי להגנה על ידי סנגור מקצועי, אלא עליו לנסות ולשדלו להסכים למינוי סנגור ולשתף עמו פעולה, אף כאשר הנאשם מגלה נטיה להגן על עצמו (ראה ע"פ 307/72 עמיאל נ' מדינת ישראל, פ"ד כח (1), 622,629). לעומת זאת, אם מתברר, כי כל הפצרותיו של השופט הן ללא הועיל, ושנחושה דעתו של הנאשם בהעדיפו להגן על עצמו בכוחותיו הוא, ושאין לצפות לשיתוף פעולה מצידו עם סנגור שימונה לו, אזי מותר לשופט להעתר לבקשה זו (ע"פ 307/72 הנ"ל, עמ' 629-630).

...

אכן, אמנם, בסופו של דבר נמלך בדעתו והסכים לייצוג מתוך הבנה כי משמעות הדבר שאקבע דיון נוסף ועניינו לא יסתיים; ואולם, לכתחילה, לא הובטח לנאשם כי עניינו יסתיים באותו הדיון ובכל מקרה הנאשם התרצה רק לאחר שהורשע בדין ולאחר שהובהר לו פעם נוספת היתרון שבקבלת ייצוג משפטי גם בשלב שלאחר הרשעתו.

צוין כי: "הסעיף אינו כולל רשימה של מצבים או נימוקים שמצדיקים כי בית המשפט יתיר לנאשם לחזור מהודייתו. בע"פ 3227/10 פלוני נ' מדינת ישראל (24.1.11) צוין כי יש שני סוגי פגמים שעשויים להצדיק – בהתקיימם בעוצמה המתאימה – חזרה מהודיה. הסוג הראשון נעוץ בנאשם עצמו, דהיינו לנוכח מצבו הסובייקטיבי של אין זה ראוי להותיר את ההודיה על כנה. הסוג השני נעוץ בהליך עצמו, למשל מצב שבו לא התקיימו הדרישות הדיוניות המתאימות." (שם, פסקה 2) עוד ציין בית המשפט העליון בעניין ברנע כי: "מזווית אחרת, ברקע הסמכות של בית המשפט להתיר לנאשם לחזור מהודיה מצויים שני סוגי שיקולים: הראשון, החשש כי ההודיה לא נעשתה באופן חופשי ומרצון. בתוך סוג זה מצויים מקרים שבהם הנאשם לא הבין את משמעות ההודיה או שהיא הושגה שלא כדין (ראו האסמכתאות בסעיף 4 לעניין פלוני דלעיל). השני, פגיעה ברורה וישירה בעקרונות הצדק." (שם, סוף פסקה 2) לעיתוי הגשת הבקשה לחזרה מהודאה יש משקל, ואולם עולה כי "גם במקרים שבהם ביקש נאשם לחזור בו מהודיתו טרם גזירת הדין, נפסק כי "אין להיעתר לבקשה באופן אוטומטי, אלא יש להתחשב ביתר הנסיבות" (ע"פ 5561/03 הנ"ל בעמוד 152).

סוף דבר, הבקשה נדחית.

ביום ה- 2/8/16 היתקבל תסקיר שירות המבחן ובו תאור נסיבות חיו של הנאשם וההיסטוריה העבריינית המיוחסת לו. עוד, נכתב בתסקיר כי : "יצחק מתקשה לקחת אחריות על ביצוע העבירות. לדבריו, בילה עם חבריו לרגל חג הפורים, והם שיכנעו אותו לנהוג ללא רישיון נהיגה ברכב של חבר ולהימלט ממרדף משטרתי." בדיון שהתקיים ביום 27/10/16 הודיע הנאשם כי הוא מבקש לשחרר הסנגוריה הציבורית מייצוג וכי הוא שכר את שירותיה של עו"ד חן בן חיים.

המצב המשפטי: סעיף 153(א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ה 1982, קובע כי לנאשם האפשרות לבקש מבית המשפט לאפשר לו לחזור בו מהודאתו מנימוקים מיוחדים שיירשמו: "הודה נאשם בעובדה, אם בהודיה שבכתב לפני בית המשפט ואם במהלך המשפט, רשאי הוא בכל שלב של המשפט לחזור בו מן ההודיה, כולה או מקצתה, אם הרשה זאת בית המשפט מנימוקים מיוחדים שיירשמו". על אותם המקרים בהם מדובר "בנימוק מיוחד" עמד בית המשפט העליון בהזדמנויות שונות, כך למשל: בע"פ 4988/07 ששון רחמינוב נ' מדינת ישראל, כתבה כבוד השופטת פרוקצי'ה: "נסיבות לחזרה מהודיה מחייבת נימוקים מיוחדים כאמור בסעיף 153 לחוק סדר הדין הפלילי, הן שמורות למצבים חריגים, כגון מקרה בו נפל פגם בהודאה מבחינת רצונו החופשי של הנאשם, או כאשר חל ליקוי בהבנתו את משמעותה המלאה של הודייתו. ניתן גם משקל למועד הגשת הבקשה לחוזר מהודיה, בין היתר, בהקשר לשאלה האם יש בעיתוי כאמור כדי להצביע על מניע מניפולטיבי מצד הנאשם לנצל את ההליך הפלילי בדרך לא ראויה כדי לשפר את סכוייו להקל בדינו (ע"פ 3991/04 רגבי נגד מדינת ישראל).." (וראה בעיניין זה גם: ע"פ 1958/98 פלוני נגד מדינת ישראל, ע"פ 5763/10 מתן תורג'מן נגד מדינת ישראל וע"פ 10478/09 פלוני נגד מדינת ישראל) בע"פ 10518/06 מירון נגד מדינת ישראל, נאמר: "המקרים בהם מתאפשר לנאשמים לחזור בהם מהודאתם הם חריגים ונדירים .. דוגמאות מתייחסות לטעות בדבר הבנת ההודיה על הנאשם... או רצונו הכן והנחוש .. לנסות להוציא את צדקתו לאור." כאמור, בקשת הנאשם לחזרה מהודאתו נולדה לאחר החלפת הייצוג.

...

טיעוני הצדדים: ב"כ המבקש טענה כי יש להיעתר לבקשתה שכן הנאשם לא הבין בשום שלב כי הוא מודה בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

יחד עם זאת, נשאלת השאלה, האם גם נאשם אשר הודה במודע, תוך שהוא מבין את המשמעויות הכרוכות בהודאתו, יוכל בנסיבות מסוימות, לבקש לחזור בו מהודייתו ? בע"פ 3754/91 סמחאת נגד מדינת ישראל, הובעה גישה מקלה בנוגע לקבלת בקשה לחזרה מהודיה (ע"י השופטים גולדברג ונתניהו, כנגד דעתו של השופט אור): "האם גם נאשם אשר הודה במודע, מתוך הבנת המשמעות הכרוכה בהודאתו ומתוך רצון חופשי, יוכל בנסיבות מסוימות, לשקול מחדש את מעשיו ולבקש לחזור בו מהודאתו לפני גזר הדין, לא די, לדעתי, בבירור השאלה, אם ההודאה ניתנה בשעתה מרצונו הטוב והחופשי של הנאשם. סבורני, כי גם אם השתכנע בית המשפט בכך, עוד עליו לשאול עצמו, מהי הסיבה הכנה והאמתית אשר מביאה את הנאשם לבקש את החזרה מהודאה. אם סבור הנאשם, כי טעה בשיקוליו בעת שהודה, והמטרה היחדה העומדת ביסוד בקשתו היא כי תינתן לו ההזדמנות להוכיח את חפותו, כי אז נכון וראוי הוא שלא להכביד תמיד בשיקולם של אותם "נימוקים מיוחדים" הנדרשים בסעיף 153(א) הנ"ל. אני ער לכך, כי גישה זו עלולה לפתוח פתח לנאשמים להתחרט על הודאתם, ואף נתתי דעתי על הפגיעה של "רוחב הלב" זה בניהולו התקין של הדיון ועל שיבוש סדריו של בית המשפט.

" ועוד נאמר ע"י כבוד השופט רובינשטיין בע"פ 10478/09 פלוני נגד מדינת ישראל: "מן הפסיקה נמצאנו למדים, כי הדגש המרכזי בכגון דא מושם בראש ובראשונה על שאלת רצונו החופשי של הנאשם בשעת הודיה, ומידת הבנתו את משמעות החלטתו. ברי כי ההליך הפלילי אינו "תוכנית כבקשתך" ואין לאפשר לנאשם לתעתע בבית המשפט (ובתביעה), ועם זאת יש מקום לבדוק כראוי את "אותות האמת" של החזרה מההודיה שמא יש בה ממש.

סיכום: בהתחשב בגישת בית המשפט העליון, לפיה טרם ניתן גזר דין תיטה הכף לטובת ביטול הרשעתו של הנאשם, מבלי שבית המשפט יקשיח עמדתו בדבר הנימוקים החריגים הנדרשים, ובהתחשב ביתר הנסיבות אותן פירטתי, אני סבורה כי יש לאפשר לנאשם לחזור בו מהודייתו ולו בהתבסס על הסיכוי הקלוש שבדבריו.

עם זאת, אין מנוס מקביעה כי הגם שמקובל להניח כי הודאת נאשמים מביאה לחיסכון בזמן שפוטי, הרי שבמקרה זה גרמה הנאשמת שוב ושוב להתמשכות ההליכים, כך שאך עתה, בחלוף למעלה מארבע שנים ממועד הגשת כתב האישום, באים אנו לגזירת דינה.

הנאשמת יוצגה על ידי 5 סנגורים שונים, עד שביום 11.6.19 שוחררה הסנגוריה הציבורית מיצוגה לאחר הכרעת הדין, ובשלב בו עמדו הצדדים לטעון לעונש, ומאז מייצגת הנאשמת את עצמה.

...

בחינת מדיניות הענישה מביאה למסקנה כי עסקינן, כאמור בראשית הדברים, באירוע ייחודי, ולפיכך קיים קושי להפנות לפסיקה הדומה בנסיבותיה לנסיבות אירוע זה. בנסיבות אלו הפנתה המאשימה לפסיקה הדומה ככל שניתן לאירוע שבפניי, בהיותה עוסקת בגרימת מוות ע"י בני משפחה, וזו תפורט להלן: בת"פ (שלום ב"ש) 58931-07-15, מדינת ישראל נ' אבו קוידר ואח', ניתן ביום 27.2.17 (פורסם בנבו), הורשע הנאשם בגרימת מותו של אחיינו, באירוע בו ביקש הנאשם להרוס מבנה המצוי בבעלותו.

משסיכלה הנאשמת במו ידיה את האפשרות להשית עליה מאסר לריצוי בעבודות שירות, באתי לכלל מסקנה כי לא ניתן להימנע מהשתת עונש מוחשי וממשי עליה, ולפיכך, ייגזר דינה למאסר ממש.

ואולם בהתחשב בהלכה הפסוקה בכל הנוגע לחריגה מהעונש לו עותרת המאשימה, בהתחשב בכך שהנאשמת תידון למאסר ממש ולא לעבודות שירות כפי שהתבקש, ובכך שאינה מיוצגת בעת הזו וספק אם הבינה כי ניתן לחרוג לחומרא מהעונש לו עותרת המאשימה, ולפיכך לא ניתנה לה האפשרות להתגונן מפני החמרה שכזו - באתי לכלל מסקנה כי אין מקום לחריגה לחומרא מהעונש שהתבקש על ידי המאשימה, הגם שמשמעות הדבר הינה השתת עונש קל על הנאשמת, נוכח מכלול הנסיבות.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים: 3 חודשי מאסר.

עוד נטען כי בבקשתו לחזור בו מהודאתו הלה מונע מטעמים טאקטיים ומהחשש כי לא יתקבל תסקיר חיובי בעיניינו כשהדבר אינו מהוה נימוק מיוחד המצדיק העתרות לבקשתו; ביום 19.01.2023, עתר הסניגור להשתחרר מייצוג הנאשם שכן לדבריו האחרון הפנה אליו אמירות במסגרת מסרונים רבים שנשלחו על ידו שהן בגדר "חציית קווים אדומים" ביחסים בין לקוח לעורך דינו; וביום 19.01.2023, עתר הנאשם פעם נוספת לאפשר לו לחזור בו מהודאתו ולהפנות את התיק למותב שישמע את התיק העקרי.

בכל הנוגע לבקשת הסנגור להשתחרר מייצוג: לאחר ששמעתי את טענות הסניגור ובקשתו להשתחרר מייצוג הנאשם בתיק זה ומשהנאשם מצידו ביקש אף הוא כי ימונה לו סניגור אחר תחת עוה"ד הדס לוי מצאתי להורות על שיחרורו של עוה"ד לוי מייצוג הנאשם בתיק זה. העתק הפרוטוקול יישלח למשרדי הסנגוריה הציבורית על מנת שתמנה לנאשם סניגור תחת עוה"ד הדס לוי.

...

בהמשך לכך התפרץ הנאשם בעוד בית המשפט מכתיב את החלטתו בדבר שחרורו של עוה"ד הדס לוי מטעם הסנגוריה הציבורית, ומסר כי "רגע, רגע, אני מבקש כעת לתקן את הפרוטוקול וללכת לשירות המבחן. אין לי כסף לעו"ד. אני חסר אונים. אני גם יודע שאני זכאי.... אם בית המשפט יזכה אותי מעבירת אלימות... עברתי שם תקופה... אין בעיה, אני מקבל את ההסדר, אבל יחד עם זאת אני רוצה להסביר מה היה לי בעבר. בעבר קצינת המבחן הפנתה אותי לפסיכיאטרים וטיפולים רפואיים, דברים שאני לא רוצה שיקרו היום. אבקש לצאת מהאולם להתייעץ עם עו"ד". לאחר שבית המשפט ערך הפסקה בדיון ביקש הנאשם לחזור בו מבקשתו לשחרר את עוה"ד הדס לוי מטעם הסנגוריה הציבורית ועתר לקבל את ההסדר שהוצע לו. לאחר הפסקה נוספת שנערכה בדיון הודיעו הצדדים כי הגיעו ביניהם להסדר טיעון שבמסגרתו, הנאשם יודה בכתב אישום מתוקן (ת/1) וישלח לשירות המבחן וכי ככל שהתסקיר יהא חיובי וימליץ על הארכת המאסר המותנה התלוי ועומד כנגדו, אזי הצדדים יבקשו לאמץ את המלצותיו.

לאור האמור, שוכנעתי כי במקרה הנדון הנאשם העלה את טענת החפות, לא מתוך שיקולים טקטיים גרידא, אלא מתוך אמונה שלמה בחפותו ורצון כן ואמתי להוכיח את צדקת טענותיו.

סוף דבר, לאור העובדה כי בקשתו של הנאשם לחזור בו מהודאתו הועלתה בשלב מוקדם באופן יחסי של ההליך הפלילי, לאור התרשמותי כי הבקשה נובעת ממניעים כנים, וכי הנאשם אינו מונע משיקולים טקטיים או מרצון לזכות ביתרון דיוני כזה או אחר, ובשים לב לכך שההודאה ניתנה בעוד להתרשמותי הנאשם היה נתון בסערת רגשות, ומשום הספק שמצאתי באמיתות הודאתו – הריני מתירה לנאשם לחזור בו מהודאתו.

בכל הנוגע לבקשת הסניגור להשתחרר מייצוג: לאחר ששמעתי את טענות הסנגור ובקשתו להשתחרר מייצוג הנאשם בתיק זה ומשהנאשם מצדו ביקש אף הוא כי ימונה לו סנגור אחר תחת עוה"ד הדס לוי מצאתי להורות על שחרורו של עוה"ד לוי מייצוג הנאשם בתיק זה. העתק הפרוטוקול יישלח למשרדי הסנגוריה הציבורית על מנת שתמנה לנאשם סנגור תחת עוה"ד הדס לוי.

ביום 20.2.34, ביקש הסניגור לשחררו מייצוג בציינו שהנאשם פנה לעו"ד יוסף פרחי שייצגו בתיק.

ימים ספורים לאחר שהוגש מטעמו ייפוי כח בתיק שלפני, הוגשה בתיק הנוסף, על ידי אותו הסניגור, בקשה שכותרתה "בקשה מוסכמת לחזרה מהודאה ולהסדר טיעון", שבעקבותיה בוטל הצירוף בתיק הנוסף, ולאחריה הוגשה הבקשה בתיק שלפני, מיום 17.12.23, שכותרתה: "בקשה מוסכמת לחזרה מהודיה". כעולה מפרוטוקול הדיון בתיק הנוסף, מיום 13.12.23, בו בוטל הצירוף, המאשימה ציינה בדיון כי הצדדים מסכימים כי צירוף התיק הנוכחי יבוטל, הנאשם יודה בתיק הנוסף בלבד ויורשע בו, תוך שהוצג הסדר טיעון בין הצדדים.

...

אני סבורה כי אין זה המקרה שלפני.

לפיכך, הבקשה לחזרה מהודאה נדחית.

נוכח ביטול הצירוף, אני מורה על חידוש ההליכים בתיק שלפני.