שחרור סכום ממכירת מכר משועבד לטובת בנק

בהחלטה מיום 13/4/2022, נקבעו התנאים לפיהם ניתן לשחרר את כלי הרכב, ובכללם הרכב מושא הבקשה הנוכחית, רכב ב. מ. וו. דגם X- 6 (להלן: הרכב נשוא הבקשה או הרכב ), ושכללו, בין היתר, הפקדת סך של 250,000 ש''ח, צו איסור דיספוזיציה, שיעבוד לטובת המדינה, אשר יירשם במשרד הרשוי, ביטוח עם סעיף שיעבוד, ועוד.

ואבהיר: הסכם המכירה עליו מסתמך המבקש, הוא הסכם בין שני אנשים פרטיים, כאשר הוסכם ביניהם כי תשלום התמורה ייפרש לתשלומים, 14 במספר, כאשר מר עדווי לוקח על עצמו את האחריות לתחזוקת הרכב, הביטוח, ואחריות לכל נזק העלול לקרות לרכב או כתוצאה מהשמוש בו. לא ברור מדוע המבקש הוא זה אשר ביטח את הרכב, כאשר עדווי לקח על עצמו את ההיתחייבות לבטחו, וככל שהוא הפר התחייבות זו, והמבקש בחר לצמצם נזקים, הרי שהיה עליו לתבוע את עדווי על כך. הצ'קים שנועדו לכסות את תמורת רכישת הרכב, ניתנו, ועל כך אין חולק, מחברת "אל- אנוואר", כאשר למר עדווי אין זכות חתימה באותה חברה, לא הובהר מדוע התמורה משולמת מחשבונה של אותה חברה, מדוע לתמורה או להלוואה בפועל שהמבקש נתן למר עדווי, אין כל רכיב ריבית, בהסכם צויין מפורשות כי זכויות המבקש ברכב נקיות מכל עיקול, שיעבוד או זכות שלצד שלישי כלשהוא, אך למרבה ההפתעה, בדיון שהתקיים לפניי נטען, לראשונה ע''י המבקש, כי הרכב משועבד לטובת בנק מזרחי טפחות, בנגוד מוחלט להצהרתו בבקשה שהגיש, ומבלי ליתן הסבר , כיצד הועברו הזכויות ברכב למר עדווי, וכיצד הוסכם עניין ביצוע התשלומים לבנק מזרחי טפחות.

מניסוח הוראות ההסכם, שהמבקש טען כי נערך ע''י עורך דין, אין כל התנייה, או קביעה, כי הבעלות ברכב נשארת של המבקש, עד אשר תשולם מלוא התמורה, אלא עסקינן בהסכם מכירת רכב, מוזר יש לומר, בסכום לא מבוטל, כאשר המוכר מסכים להעניק לקונה הלוואה נדיבה, ללא כל רכיב של ריבית, כאשר אין עסקינן בחברה העוסקת במכירת כלי רכב, או בעיסקאות ליסינג, הענקת הלוואות מימון לרכישת רכב, תוך שיעבוד הרכב לטובתו, עד לפרעון מלוא התמורה, אלא עסקה רגילה, כשהצדדים מסכימים, ושיקוליהם עמם, כי התמורה תשולם בפרישה.

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, המסמכים שצורפו, לרבות המסמכים החסויים שהוצגו ע''י המשיבה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אני מקבלת את עמדת המשיבה ושלפיה, קבלת עמדת המבקש, מהווה מתן פתח לעברייני מס להברחת נכסים וסיכול אפשרות מימושם, עם סיום ההליכים המשפטיים בעניינם.

סוף דבר, דין הבקשה להידחות, וההחלטה לפיה נקבעו התנאים לשחרור הרכב, בעינה עומדת.

במסגרת תיק ההוצל"פ שניפתח למימוש שעבוד, ניתנו ע"י הרשם המטפל בתיק, מר שרון קרן, מספר החלטות לקידום ההליך ולאישור הסכמות בין הצדדים ולכן דומני כי לא היה ראוי שההחלטה המאשרת את הסכם המכר תנתן ע"י רשם אחר, בהיותו רשם תורן שכן לא הייתה דחיפות למתן החלטה ע"י רשם תורן וראוי היה להעביר הבקשה לטיפולו של הרשם הקבוע המכיר את כל ההתנהלות בתיק.

זכויותיהם של הצדדים שועבדו לטובת הבנק כבטחון להלוואה וכן ערבו הצדדים באופן אישי להלוואה שנטלה החברה.

חשוב לציין את ההסכמה לפיה הכספים כתוצאה מהליך המכר יופקדו בקופת ההוצל"פ עד למתן החלטה בעיניין חלוקתם וכל בקשה לאישור הוצאות תוגש על מנת לשחרר כספים לצורך סילוק הוצאות אלו.

בית המשפט קבע מפורשות כי מהסכום שיגיע למבקש מהמכר, יקוזז הסכום ששולם ע"י המשיב לבנק ולכן מנוע המבקש מלטעון בעיניין קזוז הכספים האמורים.

...

יחד עם הגשת הבר"ע עתר המבקש לעיכוב ביצוע ההחלטה נשוא הבר"ע ובתאריך 22.1.17 הורה כב' השופט עמית יריב להעתר לבקשה, כפוף להפקדת ערובה בסך 5,000 ₪ אשר הופקדה בתיק על ידי המבקש.

בהעדר צו מניעה החמיץ המבקש את המועד ואין לאפשר לו לגרום לסחבת מכוונת או לא מכוונת בתיק המימוש.

אשר על כן, מתקבל הערעור רק בטענת המבקש כי איננו חייב את מלוא החוב בין אם כי ההלוואה נלקחה במשותף עם המשיב ובין אם בטענה כי פרע את החוב, כולו או חלקו ובין אם בכל טענה אחרת.

בהתאם לאמור לעיל, מתקבל הערעור.

כך נקבע בסעיף 11 לחוזה ההסדר: "אם יתקיימו כל התנאים הקבועים בחוזה זה, וסכום ההסדר ייפרע במועדו – הבנק יתן את הסכמתו לשחרר את השעבודים שניתנו לו להבטחת הלוואה." ואילו בסעיף 12 לחוזה ההסדר נאמר כדלקמן: "לאחר פירעון סכום ההסדר כאמור בסעיף 9, זמט יהיה רשאי לפעול להעברת זכויות החכירה ביחס לדירה על שמו, ולאבנר (הנתבע – א.ס.) לא תהיינה טענות, והוא ישתף פעולה בכל הדרוש לצורך ביצוע העברת הזכויות כאמור." סעיפים 11 ו- 12 לחוזה ההסדר מבטאים את התכלית לשמה הוא נועד – העברת הסכום של 400,000 ₪, אותו זמט אמור לשלם לנתבע במסגרת עסקת המכר, ישירות לבנק במקום לנתבע, וזאת כנגד התחייבות הבנק להסיר את השיעבוד שנירשם לטובתו, בכדי לאפשר לזמט לרשום את הזכויות בדירה על שמו.

...

סבורני כי בנסיבות העניין די בקביעה כי החיובים הנ"ל מוטלים על הנתבע, ביחד ולחוד עם זמט, ללא צורך בפסיקת סכום נוסף בגין שכר טרחת עו"ד או הוצאות, וזאת למעט חיובו של הנתבע בסכום המחצית השנייה של האגרה בה נשא הבנק בטרם שמיעת ראיות.

סוף דבר התביעה מתקבלת במלואה.

אני מחייב את הנתבע מס' 1 בשכ"ט עו"ד והוצאות הנתבע, כמפורט בסעיפים 49 ו- 50 לעיל.

יש לציין, כי בנוסף לנתבע והנאמן, מונתה כונסת נכסים נוספת, עו"ד קומט, על חלק מהזכויות בבניין למימוש שיעבדו לטובת הבנק, אשר אף היא מכרה חלק מהזכויות בבניין לתובעת בשנת 2014; תיקי הכנוס אוחדו עם תיק הפרוק.

הנתבעים ממשיכים וטוענים כי, התביעה מופרכת ומוגשת שנים רבות לאחר שהתובעת רכשה את הממכר, בהליך כנוס נכסים בפקוח בית המשפט המחוזי; התובעת הצהירה בהסכם המכר, כי היא קונה את הנכס במצבו לאחר שבדקה את מצבו המשפטי והפיזי, והצהירה כי הכונס משוחרר מכל אחריות; היא הסכימה כי מיסמכי הרישום יימסרו לה כאשר יתאפשר הדבר, נוכח מצבה של בעלת הזכויות בנכס – חברה בפרוק; היא הצהירה, כי לא יהיו לה טענות מכל סוג שהוא ומכל טעם שהוא כנגד כונס הנכסים; תביעה זו עומדת בסתירה להצהרות הנתבעת ולהסכמותיה בהסכם.

בסופו של יום התברר כי, התובעת, שהנה חברת נדל"ן וותיקה ומנוסה בעסקי הנדל"ן, היתקשרה עם הכונס בעיסקה מסחרית גדולה ורווחית ביותר; היא ידעה או למצער הייתה יכולה לברר ולדעת אודות כל הנסיבות האופפות את העסקה, בהתאם להצהרתה בהסכם, ולכונס לא היה כל יתרון עליה בעיניין זה; הכונס השקיע מאמצים וסכומים נכבדים (בעיניין זה אני נוטה לקבל את עדותו של הנתבע, כי חלק מהתשלומים שולמו ללא הצדקה מלאה) לשם השגת אישורי המס הנדרשים לרישום העסקה שגרמו לגריעה משמעותית של קופת הכנוס שאמורה לשלם את החוב לבנק (ראו בקשה שהגיש הכונס לאישור שכר טירחת עו"ד יולוס על סך כ- 2.3 מיליון ₪, כאחוז מחסכון המס, אשר מפורטים בה סכומי המס ששולמו לצורך השגת אישורי המס (מוצג ת/1)); נראה, כי יש בסיס לדבריו של הנתבע במהלך עדותו שהנתבעת בקשה אף היא להצטרף ל"חגיגת החליבה" מקופת הכנוס, חרף הרווח המשמעותי שהשיגה מהעסקה, כמפורט לעיל (עמ' 134, ש' 4).

...

כך או כך, שעה שנקבע כי דין התביעה להידחות, הרי שאין לדבר משמעות מכרעת בנסיבות העניין.

סוף דבר התביעה נדחית.

בנסיבות העניין, התובעת תשלם לנתבעים הוצאות משפט בסכום כולל של 20,000 ₪.

הובהר כי הנכס משועבד לטובת הבנק מכוח שתי הלוואות: האחת, משכנתא העומדת על סך של כ-1,670,000 ש"ח אשר ניתנה לבני הזוג לצורך מימון רכישת הנכס; והשנייה, הלוואה מסחרית בסך של כ-345,000 ש"ח שניתנה למבקש לצורך ניהול עסקיו.

בהיתחשב באמור, לאחר קזוז הסכומים הרלוואנטיים, תישאר ממכירת הנכס יתרה בסך של 157,255 ש"ח אשר מצדיקה את ממושו.

בבוא בית המשפט לקבוע את סכום הפדיון אותו נידרש החייב לשלם לצורך שיחרור נכס מקופת הנשייה, נקודת המוצא היא כי עליו להביא בחשבון את שווי הזכויות בנכס בשוק החופשי, הגם כי בית המשפט רשאי לסטות מסכום זה בהתאם לשיקול דעתו בהנתן שיקולים רלוואנטיים המצדיקים לעשות כן (רע"א 2234/22 טאוב נ' עו"ד שלמה הנדל בתפקידו כמנהל המיוחד, פסקה 12 (7.4.2022)).

...

דיון והכרעה דין הבקשה להידחות.

בעבר גם ציינתי כי קיים יסוד סביר להניח שהמחוקק כלל לא חפץ להעניק בחוק חדלות פירעון רשות ערעור בגלגול שלישי לבית משפט זה (ראו: רע"א 7155/20 לפידות נ' ברכר (22.10.2020)), ועל פני הדברים דין הבקשה להידחות אף מטעם זה לבדו.

הבקשה נדחית כאמור.