בפתח העתירה נכתב כי העותר, נתין אתיופיה, שוהה במשמורת תקופה ארוכה (החל מיום 13.02.12).
וכך מורה סעיף 13כא(ב) לחוק הכניסה לישראל:
הוגשה עתירה לבית משפט לענינים מנהליים נגד החלטה לפי פרק זה בענין הרחקה, והיה תלוי ועומד, באותו מועד, ערעור מנהלי על החלטת בית הדין לפי סימן זה בענין המשמורת או השיחרור בערובה, ידון בית המשפט במסגרת העתירה גם בענין המשמורת או השיחרור בערובה, והערעור יימחק; ואולם אם טרם הגיש העותר ערעור מנהלי בענין המשמורת או השיחרור בערובה יכלול גם ענינים אלה במסגרת העתירה.
...
החלטה זו עניינה בבקשה מטעם המשיב להבהיר את החלטתי מיום 14.01.14, וכן להורות על עיכוב ביצועה וביטולה של החלטת בית דין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין מיום 19.02.14.
העותר טוען לעומת זאת, כי דין הבקשה להידחות על כל חלקיה, הן מבחינה דיונית והן מבחינה מהותית.
הגם שלשונו של הסעיף תומכת בטענה זו של ב"כ העותר, אין בידי לקבלה.
נוכח זאת, מסקנתי היא כי בית משפט זה, אליו הוגשה העתירה בעניין ההרחקה, מוסמך לדון בסוגיית המשמורת, ובכלל זה, בבקשה שבפניי לביטול החלטת בית הדין לשחרר את העותר.
כללו של דבר:
אני מורה על תיקון החלטתי מיום 14.01.14 וקובע כי הצו הארעי יאסור אך על הרחקתו של העותר מן הארץ, עד להחלטה אחרת.
