שחרור נאשם ממעצר לבקשת המתלוננת

ביום 23.12.2020 הוגש התסקיר במסגרתו לא בא שירות המבחן בהמלצה לשיחרור המבקש ממעצר, נוכח הערכת הסיכון להישנות היתנהגות תוקפנית מצדו כלפי המתלוננת, ונימצא כי המפקחים שהוצעו אינם מתאימים לצימצום סיכון זה. חרף זאת, ביום 27.1.2021, לאחר שבחן בית המשפט את בני משפחתו של המבקש שהוצעו כמפקחים והתרשם מהם באופן חיובי, הורה על מעצרו בפקוח אלקטרוני, בתנאי ערבות.

על כך יש להוסיף כי ריבוי מקרי אלימות כלפי נשים במסגרת מערכות יחסים מחייב את בתי המשפט בנקיטת משנה זהירות בקבלת החלטה על שיחרור נאשמים לחלופת מעצר (וראו: בש"פ 9225/20 חמדאו נ' מדינת ישראל (30.12.2020)).

...

דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית.

בהיתחשב בעברו הפלילי של הנאשם, בניהול ההוכחות ואי נטילת האחריות וכן בהמנעות מבקשת תסקיר של שירות המבחן ומהצגת נסיבות אישיות, ביקשה ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם עונש ברף העליון של המיתחם, בנוסף להפעלת מאסרים על תנאי שנגזרו עליו במצטבר לעונש בתיק זה. ב"כ הנאשם התייחסה לנסיבות החיים של הנאשם, אישתו ואימו כפי שעלו משמיעת העדויות בתיק, וציינה כי המתלוננת ואמה ביקשו לשחרר את הנאשם ממעצר.

...

אציין כי לנוכח פסק דין זה, בו מצא בית המשפט העליון להתערב במתחם שנקבע גם כאשר העונש נראה בעיניו סביר, לא ברור כיצד במקרה שבפני טוענת המאשימה לאותו מתחם גבוה שבין שלוש לשש שנות מאסר.

לאור כל האמור אני קובעת מתחם ענישה שבין שנה וחצי לבין ארבע שנות מאסר בפועל.

בנסיבות אלו אני סבורה שהעונש הראוי מצוי בחלקו הבינוני – גבוה של מתחם הענישה.

לאור כל האמור אני דנה את הנאשם לעונש כדלקמן: (1) מאסר בפועל למשך שלושים חודש בניכוי ימי מעצרו של הנאשם.

כתב האישום הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום הכולל שלושה אישומים כמפורט להלן: אישום מספר 1 על פי עובדות אישום זה, בתאריך 12.3.22 בשעה 12:00 או בסמוך לכך, ביישוב שלומי, ניסה הנאשם לפרוץ לרכבו של המתלונן (להלן: "המתלונן 1") באופן שניסה למשוך את ידית דלת המושב שליד הנהג אך הדלת היתה נעולה ולכן פעולתו לא הושלמה ולאחר מכן ניגש אל דלת מושב הנהג וניסה למשוך גם אותה לשם פתיחת הדלת אך הדלת היתה נעולה ולכן פעולתו לא הושלמה.

כמו כן הבהירה ב"כ הנאשם כי מלכתחילה היתה בקשה לשיחרור הנאשם ממעצר ואף התבקש הליך טפולי שלא יצא לפועל כיוון שלנאשם לא היו ערבים מגבים.

...

בנסיבות העניין אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים : 5 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו של הנאשם מיום 12.3.22 ועד ליום 7.4.22 וכן מיום 15.6.22 ועד מועד מתן גזר הדין.

אני מורה על הפעלת מאסר על תנאי מת"פ 7753-07-20 בית המשפט השלום בקריות מיום 24.1.21 בן 3 חודשים באופן מצטבר לעונש שהושת על הנאשם בתיק זה. סך הכל ירצה הנאשם עונש של 8 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 12.3.22 ועד 7.4.22 וכן מיום 15.6.22 ועד למועד מתן גזר הדין.

אני מורה על הפעלת התחייבות כספית בסך של 3,000 ₪ אשר הנאשם חויב בה ביום 24.1.21 במסגרת ת"פ 7753-07-20 כך שההתחייבות תשולם בתוך 100 ימים.

משהשיב המתלונן בחיוב, ביקשו הנאשמים לבדוק את הרכב בנסיעה, ובמעמד זה, עלו הנאשמים לרכב, כאשר הנאשם 1 נהג ברכב, הנאשם 2 ישב לצדו והמתלונן ישב מאחורה.

בשעה שבית המשפט נתן בו אמון ושיחרר אותו לחלופת מעצר, הפר הנאשם את האמון שניתן בו, לא התייצב לדיון בענינו, וכאשר שוטרים ביקשו שיתלווה אליהם, היתפרע, היתנגד למעצר וירק על השוטר תוך שהוא בועט לעברו.

...

למרבה המזל, הנזק שנגרם, בסופו של דבר, היה ממוני בלבד והרכוש לבסוף הושב לבעליו.

לאור כל האמור, מוצא בית המשפט לקבוע מתחמי הענישה כדלקמן: · בגין אירועי התיק העיקרי – מתחם ענישה הנע בין 20 ועד 40 חודשי מאסר בפועל; · בגין אירועי תיק הצירוף הראשון – מתחם ענישה הנע בין שלושה חודשים ועד שנת מאסר; · בגין אירועי תיק הצירוף השני – מתחם ענישה הנע בין מאסר על תנאי ועד ששה חודשים, אשר יכול שירוצו בדרך של עבודות שירות.

עוד מוצא בית המשפט להטיל מאסר מותנה מרתיע, לבל יהין הנאשם לעבור שוב העבירות דנן, קנס כספי, באשר המדובר בעבירות נגד הרכוש שנעברו למען בצע כסף וכן עבירות נגד אנשי מערכת אכיפת החוק, וכן פיצוי לנפגעי העבירה, שגם אם לא יושת על הצד הגבוה - יהיה בו כדי ליתן ביטוי לעגמת הנפש ולפגיעה בתחושת הביטחון האישי שלהם, שעומדות בעינם גם אם הושב הרכוש לידיהם, בסופו של דבר.

בתוך כך, בית משפט השלום קבע כי "אכן במצב דברים נורמלי וסביר יש מקום והדבר מבורך שניתן להתבסס על גורם מקצועי נוסף כגון שרות המבחן. יחד עם זאת המציאות הנוכחית [היא] כי שרות המבחן נמצא בקריסה מבחינה מקצועית, התסקירים ממאנים להגיע ונאשמים ממתינים שבועות וחודשים רבים עד אשר מתקבל בעיניינם תסקיר. אציין במאמר מוסגר כי גם מותב זה סבור כי תיקים רבים מופנים לשרות המבחן שלא לצורך, כך שלעיתים נוצר מצב כי ההסתמכות על שרות המבחן הפכה לאבסולוטית ולא זו היתה כוונת המחוקק". אשר לנסיבות הקונקרטיות, נקבע כי "בסופו של יום, מדובר ב[נאשמים] שהם נעדרי עבר פלילי, החלופות אשר הוצעו הן חלופות מעצר בית מלא בפקוח של מפקחים נעדרי עבר פלילי ומרוחקות גאוגרפית ממקום מגורי המתלונן (שמסר בבית המשפט היום כי בכוונתו לחזור ולהתגורר באילת). בית המשפט סבור כי לצד תנאים מגבילים נוספים יש לשקול בחיוב את שחרורם לאותן חלופות". לאור האמור, בית משפט השלום הורה על שיחרור הנאשמים למעצר בית מלא בפקוח מפקחים שנמצאו על-ידו מתאימים לשם כך, לצד תנאים מגבילים נוספים.

לא למותר לציין, כי זולת הקביעה הקטגורית שלפיה כל מי שדוקר אדם בגבו "תהא אשר תהא הסיבה לכך", אינו יכול להשתחרר ממעצר ללא תסקיר שירות מבחן, בית המשפט המחוזי לא הצביע על כל פגם שנפל בשקול דעתו של בית משפט השלום בקביעת תנאי שיחרורו של המבקש, וגם מטעם זה החלטתו אינה יכולה לעמוד.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה ונתתי דעתי לטענות הצדדים ובאי-כוחם, החלטתי, מתוקף סמכותי לפי סעיף 53(א1)(2) לחוק המעצרים, לדון בבקשה כבערר ולקבלו.

סבורני, כי ענייננו נופל בגדר אותם מקרים מיוחדים, וזאת משני טעמים נפרדים.

אשר על כן, אני מורה כי החלטת בית המשפט המחוזי מיום 11.07.2023 תבוטל ככל שהיא נוגעת למבקש, ותחתיה תחזור החלטת בית משפט השלום.