שחרור נאשם ממעצר חרף הצהרת תובע

יידוע הנאשם בדבר העברת חומר חקירה בעיניינו לרשויות התביעה – במקרה זה הנאשם היה מודע להליכים חרף העובדה כי לא נשלחה לכתובתו הודעה פורמלית, ואף נכח בדיון בו התבקש מעצרו בהסתמך על הצהרת תובע.

בסעיף 30 להנחית פרקליט המדינה 14.21 – הליכי יידוע ושימוע בהליכים פליליים, נכתב: "נתקבל חומר חקירה אצל רשות התביעה בעיניינו של חשוד המשוחרר בתנאי ערובה שעתידים ליפקוע במהלך התקופה שבין קבלת החומר אצל רשות התביעה ועד לסיום הליכי השימוע, ומצא פרקליט מחוז או ראש יחידת תביעות כי פקיעת תנאי הערובה יפגעו באנטרס צבורי מהותי, רשאי הוא לראות בכך "נסיבות המצדיקות" הגשת כתב אישום ובקשה להורות על מעצר או שיחרור בתנאי, ללא קיום שימוע, וייתן את טעמיו לכך בכתב.

...

על מצב דברים שכזה, אשר יביא למסקנה כי יש להורות על ביטול כתב האישום, ניתן יהיה ללמוד ככל שההפרה של זכות השימוע נעשתה בנסיבות קשות וחמורות המעידות על שרירות, ואין זה המקרה בענייננו.

ביחס לנאשמת 2, ככל שטענותיה נסמכות על הטענות שהועלו ע"י ב"כ הנאשמים האחרים, הרי שהן נדחות כאמור לעיל.

לאור כל האמור, הטענות המקדמיות והעתירות לביטול כתב האישום, נדחות.

ביום 1.3.2021 היתנהל דיון שלא לפרוטוקול, בסיומו, ונוכח הערות בית המשפט, הסכימו הצדדים- על דעת ראש יחידת התביעות, עו"ד אלי מוסרי, כי הנאשם ירצה תקופת מעצר למשך 13 חודשים, כאשר לאחר מכן ישוחרר מהמעצר, בתנאים של מעצר בית לילי בכתובת אותה ימסור לבית המשפט.

ביום 14.7.2021 היתקיים דיון בבקשה להארכת מעצר שלישית בעיניינו של הנאשם, בסיומה הורה בית המשפט על יסוד הצהרת תובע שהוצגה לו, ובהיעדר הצגת מפקח על ידי הנאשם, על הארכת המעצר לצורך הגשת כתב אישום ובקשת מעצר עד תם ההליכים, ליום 18.7.2021 שעה 12:00.

וראו גם מדברי כבוד השופט י. עמית באותו העניין: "כל העובדות הצריכות לעניין, לרבות העובדה שהעורר נתפס בעבירה השנייה תוך כדי הפרת תנאי מעצר הבית בגין העבירה הראשונה, עמדו בפני כב' השופטת קנטור, ולמרות זאת החליטה את שהחליטה. במצב דברים זה, היה על המשיבה להסיר מיכשול בפני כב' השופטת לאופר-חסון, למשוך את הבקשה לעיון חוזר ולהגיש ערר על החלטתה של כב' השופטת קנטור. משלא עשתה כן, נוצרה תוצאה מוזרה-משהו, לפיה שופט א' מורה על שיחרור ושופט ב' מורה על מעצר על פי אותה תשתית עובדתית ונסיבתית. למרות שהחלטה על מעצר או שיחרור אינה בגדר מעשה בית דין, ברי כי ראוי להמנע מתוצאה זו של "דיבור בשני קולות". לכך יש להוסיף שקולי יעילות, שלא יוטרחו שני שופטים באותה סוגיה, ושיקולים של מניעת "שופינג" בין שופטים".

...

גם מהטעם השני, הנוגע בהפרה עצמה יש לדחות את הבקשה.

סבורני, כי אופי המעשים ונסיבות ביצועם, אינם מבטאים הפרת אמון, או סיכון שנשקף מהנאשם, אלא בעיקר מצוקה וחוסר אונים, אליה נחשף בית המשפט במהלך כל הדיונים שנערכו בעניינו של הנאשם.

אשר על כן אני מורה על שחרורו של הנאשם בתנאים הבאים: מעצר בית בין השעות 20:00 ועד 08:00 ברחוב הרקפת 28 בקריית יערים.

בית משפט השלום בירושלים ת"פ 55583-07-18 מדינת ישראל נ' שמעון(עציר) ת"פ 62183-08-19 מדינת ישראל נ' שמעון(עציר) בפני כבוד השופט דוד שאול גבאי ריכטר בעיניין: מדינת ישראל ע"י תביעות ירושלים המאשימה משה שמעון (עציר) ע"י ב"כ עו"ד שרון מילר הנאשם גזר דין

אם הדבר אינו מלמד על תעוזה (כטענת הנאשם וסניגורו), הרי שלכל הפחות מדובר באדישות רבתי לפגיעה העצומה האפשרית לשלום הזולת, ואדישות נפשעת בכל הנוגע לפגיעה בפועל בפרטיותם ובתחושת בטחונם של יושבי מקומות המגורים שנפרצו; הנאשם אחראי בלעדית למעשים, ולמרות שככל הנראה המעשים בוצעו על רקע ההיתמכרות לסמים ארוכת השנים ממנה סובל הנאשם, אין בכך תרוץ לעשיית המעשים; בפועל נגרם נזק הן לפרטיותם והן לרכושם ולתחושת בטחונם האישי של הדיירים, כפי שעולה מהצהרת נפגעת העבירה בתיק השני.

גזירת הדין לפיכך, אני מחליט לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 20 חודשי מאסר בפועל בגין כל תיק, ובסה"כ, 40 חודשי מאסר בפועל לריצוי בנכוי מלא של ימי מעצרו במסגרת התיקים שבכותרת; מפעיל 9 חודשי המאסר המותנה שהוטלו על הנאשם בתיק התנאי, 3 חודשים בחופף, ו-6 במצטבר, כך שבסך הכל ירצה הנאשם 46 חודשי מאסר בפועל בנכוי מלא של ימי מעצרו; 12 חודשי מאסר, שלא ירוצו אלא אם יעבור הנאשם כל עבירת רכוש מסוג פשע בתוך שלוש שנים משחרורו; 6 חודשי מאסר, שלא ירוצו אלא אם יעבור הנאשם כל עבירת רכוש מסוג עוון בתוך שלוש שנים משחרורו; פיצוי בסך 1,000 ₪ לכל אחד מהמתלוננים בשני התיקים – בסה"כ 2,000 ₪.

...

גזירת הדין לפיכך, אני מחליט לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: 20 חודשי מאסר בפועל בגין כל תיק, ובסה"כ, 40 חודשי מאסר בפועל לריצוי בניכוי מלא של ימי מעצרו במסגרת התיקים שבכותרת; מפעיל 9 חודשי המאסר המותנה שהוטלו על הנאשם בתיק התנאי, 3 חודשים בחופף, ו-6 במצטבר, כך שבסך הכל ירצה הנאשם 46 חודשי מאסר בפועל בניכוי מלא של ימי מעצרו; 12 חודשי מאסר, שלא ירוצו אלא אם יעבור הנאשם כל עבירת רכוש מסוג פשע בתוך שלוש שנים משחרורו; 6 חודשי מאסר, שלא ירוצו אלא אם יעבור הנאשם כל עבירת רכוש מסוג עוון בתוך שלוש שנים משחרורו; פיצוי בסך 1,000 ₪ לכל אחד מהמתלוננים בשני התיקים – בסה"כ 2,000 ₪.

משטרת מודיעין ביצעה את הצוו ההבאה, הנאשם הובא בפני בית משפט השלום בירושלים, אשר שיחרר הנאשם תחת הפקדה בסך 2,500 ₪ והודע לו מועד הדיון בפני מותב זה. חרף האמור, לא התייצב הנאשם לדיון שנקבע ליום 09.02.21, והתביעה ביקשה להכריז עליו עבריין נימלט.

עוד, לחובת הנאשם הרשעות בעבירות של איומים והפרעה לשוטר במילוי תפקידו; · כתב התחייבות עצמית של הנאשם מיום 31.01.18 (ת/3); · הצהרת נפגע העבירה, המתלונן 1, ע.ת. 1 בתיק 17780-08-17 (ת/4) – המתלונן שיתף כיצד הנאשם ניצל את אמונו וטוב ליבו וגזל ממנו במירמה כספים בסך של כ-22,000 ₪.

סיכום לאחר שבית המשפט עיין בטיעוני התביעה בכתב; שמע את טענות הצדדים על פה; עיין בחוות-הדעת; עיין במוצגים שהוגשו מטעם הצדדים; שמע דברו האחרון של הנאשם – דן את הנאשם לעונשים כדלקמן: 27 חודשים מאסר בפועל, בנכוי ימי מעצרו בתיקים שבכותרת בלבד; 12 חדשים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שיחרורו של הנאשם ממאסר, והתנאי – שהנאשם לא יעבור עבירה מסוג פשע בנגוד לחוק העונשין תשל"ז – 1977, פרק י"א, סימנין ו' – ז'; 6 חדשים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שיחרורו של הנאשם ממאסר, והתנאי – שהנאשם לא יעבור עבירה מסוג עוון בנגוד לחוק העונשין תשל"ז – 1977, פרק י"א, סימן ו' – ז'; קנס בסך 25,000 ₪ או 150 ימי מאסר תמורתו; פיצוי למתלונן 1, ממנו נטל כספים במירמה, בסך של 25,000 ₪; פיצוי למתלונן 2, ממנו ניסה ליטול כספים במירמה, בסך של 10,000 ₪; חילוט עירבון במזומן בסך 2,500 ₪ וחילוט התחייבות עצמית ת/3 בסך 5,000 ₪, לטובת אוצר המדינה; על התביעה להעביר, בתוך 14 יום מהיום, פרטי נפגעי העבירה ואופן חלוקת הפצוי ביניהם, למזכירות בית המשפט; הקנס, הפצוי וההתחייבות העצמית ישולמו, כל אחד, ב- 25 שיעורים שוים ורצופים, החל מיום 15.08.21 ובכל 15 לחודש שלאחר מכן.

...

ערעור הנאשם על גזר הדין – נדחה (ראו עפ"ג 20668-06-15), כשבית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים, שקל לחומרה את סדרתיות העבירות ואת תחכומן; · בגזר הדין ת.פ. (באר שבע) 44662-03-17 מדינת ישראל נ' מזוז [פורסם במאגרים] – נדון נאשם, בגין שימוש במסמך מזויף בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות ; קבלת דבר מה בנסיבות מחמירות, וניסיון לקבלת דבר מה בנסיבות מחמירות, לעונש מאסר בן 16 חודשים, מאסר מותנה, קנס בסך 10,000 ₪, ופיצוי לנפגעי העבירה בסך 75,000 ₪ (ערעורו נדחה במסגרת עפ"ג 51840-03-20 לאחר שביקש לחזור בו מערעורו).

התנהגות הנאשם, שלא זו בלבד שלא התייצב ולא שיתף פעולה, אלא המשיך להסתבך בעבירות - אינה מותירה פתח למסקנה אחרת, זולת, כי מלהתחילה פעל במטרה להוליך בכחש את גורמי הטיפול השונים, את התביעה, את בית המשפט ויתכן אף את סניגורו, כשלמעשה, מעולם לא היה בדעתו לשתף פעולה בהליכי טיפול או שיקום, אלא לדחות הקץ – הא ותו לאו.

סיכום לאחר שבית המשפט עיין בטיעוני התביעה בכתב; שמע את טענות הצדדים על פה; עיין בחוות-הדעת; עיין במוצגים שהוגשו מטעם הצדדים; שמע דברו האחרון של הנאשם – דן את הנאשם לעונשים כדלקמן: 27 חודשים מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו בתיקים שבכותרת בלבד; 12 חדשים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו של הנאשם ממאסר, והתנאי – שהנאשם לא יעבור עבירה מסוג פשע בניגוד לחוק העונשין תשל"ז – 1977, פרק י"א, סימנין ו' – ז'; 6 חדשים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מיום שחרורו של הנאשם ממאסר, והתנאי – שהנאשם לא יעבור עבירה מסוג עוון בניגוד לחוק העונשין תשל"ז – 1977, פרק י"א, סימן ו' – ז'; קנס בסך 25,000 ₪ או 150 ימי מאסר תמורתו; פיצוי למתלונן 1, ממנו נטל כספים במרמה, בסך של 25,000 ₪; פיצוי למתלונן 2, ממנו ניסה ליטול כספים במרמה, בסך של 10,000 ₪; חילוט ערבון במזומן בסך 2,500 ₪ וחילוט התחייבות עצמית ת/3 בסך 5,000 ₪, לטובת אוצר המדינה; על התביעה להעביר, בתוך 14 יום מהיום, פרטי נפגעי העבירה ואופן חלוקת הפיצוי ביניהם, למזכירות בית המשפט; הקנס, הפיצוי וההתחייבות העצמית ישולמו, כל אחד, ב- 25 שיעורים שווים ורצופים, החל מיום 15.08.21 ובכל 15 לחודש שלאחר מכן.

למרות זאת, הערר נדחה מן הטעם שנותרו פעולות חקירה לבצוע, תוך שבית המשפט המחוזי מדגיש בהחלטתו כי לנוכח מיעוט הפעולות בנות השיבוש שנותרו, יש לצפות כי המישטרה תמצה את פעולות החקירה הנדרשות בעת שהעוררת במעצר בפרק הזמן שניתן לה, "וכי הארכת מעצר נוספת תתבקש רק אם מתקיימים התנאים שבדין, ואם יחול שינוי שיצדיק זאת – בין בשל הגשת הצהרת תובע, בין בשל ראיות חדשות שיחייבו הארכת המעצר ובין בשל כל סיבה אחרת שתמצא". העוררת הובאה שוב למעצר ימים לבית משפט השלום לאחר הגשת הצהרת תובע.

בית משפט השלום הורה בהחלטתו מיום 13.8.2023 (כב' השופט ט' ענר) על שיחרורה של העוררת בתנאים, לאחר שהשתכנע כי "בנקודת הזמן הנוכחית הדין אינו מחייב עוד את המשך החזקתה של החשודה במעצר". בית המשפט השלום עיכב את החלטתו בעקבות הצהרת המישטרה כי בדעתה להגיש ערר על ההחלטה.

ברם, בבוא בית המשפט לשקול האפשרות לשחרר נאשם, שומה עליו לבחון אם קיימת עילת מעצר, שהרי בהעדר עילת מעצר ממילא אין להורות על מעצר.

...

למרות זאת, הערר נדחה מן הטעם שנותרו פעולות חקירה לביצוע, תוך שבית המשפט המחוזי מדגיש בהחלטתו כי לנוכח מיעוט הפעולות בנות השיבוש שנותרו, יש לצפות כי המשטרה תמצה את פעולות החקירה הנדרשות בעת שהעוררת במעצר בפרק הזמן שניתן לה, "וכי הארכת מעצר נוספת תתבקש רק אם מתקיימים התנאים שבדין, ואם יחול שינוי שיצדיק זאת – בין בשל הגשת הצהרת תובע, בין בשל ראיות חדשות שיחייבו הארכת המעצר ובין בשל כל סיבה אחרת שתימצא". העוררת הובאה שוב למעצר ימים לבית משפט השלום לאחר הגשת הצהרת תובע.

בית משפט קמא נימק החלטתו כלהלן: "אני סבור שמקרה זה אינו נופל לגדרם של אותם מקרים המצדיקים סטייה מהכלל ומהדרך המקובלת ויש תחילה מקום לבחון קיומן של ראיות לכאורה. זאת, בין היתר, בשל הצורך לעמוד על עוצמת הראיות, ללא יכולת להסתייג מהם בהמשך, כאשר לעוצמת הראיות יכול ותהיה השפעה הן על עצם האפשרות לשקול שחרורה של המשיבה לחלופת מעצר וככל שזאת תהא ההחלטה יהיה בהם כדי להשפיע על החלופה המתאימה לה, כל זאת לאחר קבלת תסקיר שירות מבחן שאף הוא יצטרך להתייחס, בין היתר, גם לחומרת המעשים כנגזרת של כתב האישום וכנגזרת של הערות בית המשפט והחלטותיו בכל הנוגע לראיות". אכן, דרך המלך היא שלצורך מעצרו של אדם, בית המשפט ידון בהתקיימותם של שלושת היסודות – ראיות לכאורה, עילת מעצר וחלופת מעצר קונקרטית.

סוף דבר, שאני מורה על קבלת הערר ומחזיר את עניינה של העוררת לבית משפט קמא על מנת "לתפור" חלופת מעצר כחוכמתו, לרבות מפקחים, הפקדה, וחתימה על ערבויות כספיות של המפקחים.