שחרור נאשם ברצח להלווית אביו

בתסקירו מיום 7.3.13, ציין שירות המבחן, כי הנאשם סיים 12 שנות לימוד ושוחרר משירות צבאי מחמת אי התאמה.

הנאשם בן בכור, ובהיותו בן 7 אביו רצח את אמו והוטל עליו עונש של מאסר עולם.

...

לאחר שאיזנתי בין האינטרסים העומדים על הכף, הגעתי למסקנה כי אין מקום לחילוט הרכב, למרות ששימש לביצוע העבירות.

מכאן, שהבקשה לחילוט הרכב – נדחית.

סוף דבר לפיכך, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בדרך של עבודות שירות לתקופה של 6 חודשים.

בבקשה לעצור את המבקש למעצר ימים (מ"י 45219-07-15) נטען כי שיחרורו יביא לשיבוש חקירה ויסכן את בטחון הציבור.

כן מדובר במקרים בהם מתקיימות נסיבות פרטניות חריגות ומיוחדות המצדיקות זאת, כגון פגיעה לא מידתית בזכויות הנאשם או אי מתן משקל ראוי לשלום הציבור ולבטחונו (בש"פ 1361/13 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 16 (22.2.2013); בש"פ 2173/11 גמאל אל גניני נ' מדינת ישראל (22.3.2012); בש"פ 2786/11 ג'ריס נ' ג'ריס (17.4.2011)).

הנסיבות הן קשות, אב מבקש ליקבור את בתו שנרצחה.

...

לבסוף, נאמר כי בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי החליטו בני המשפחה שלא לקיים את ההלוויה בהיעדרו של המבקש, ובכך נגרם לו ולמשפחתו סבל רב. לאחר שעיינתי בבקשה ליתן רשות ערר, דומני כי אין מנוס מדחייתה.

מנגד ניצבים שיקולים כבדי משקל שאינם מאפשרים להיעתר לבקשה – החשש לשיבוש הליכי חקירה, ובעיקר משום שלא ניתן לאיין את הסיכון הנשקף לביטחון הציבור, אם יתאפשר למבקש להשתתף בהלוויה.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

כך גם באשר לעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה נפסק כי עבירה זו מחייבת ענישה מחמירה שכן כמוה כעליה על כלי רצח.

שירות המבחן התרשם מקיומן של גורמי סיכוי לשקום וכי לאחר שיחרורו ממאסר גילה יציבות תעסוקתית ולא ניפתחו נגדו תיקים נוספים והוא מגלה ככל הנראה מודעות לסיכון הכרוך בנהיגה ללא רישיון נהיגה.

כמו כן יש להיתחשב בנסיבות האישיות של הנאשם בהיותו אב יחידני.

...

למען הזהירות, אני סבור כי לא צריכה להיות ענישה נוספת, אם בית המשפט חושב כי צריכה להיות ענישה נוספת אני מבקש לשלוח את הנאשם לממונה על עבודות השירות.

לאחר ששקלתי כל האמור לעיל אין מקום לקבל את עתירת ב"כ הנאשם להסתפק בתקופת המעצר שריצה הנאשם עד היום וגם לא במאסר שירוצה בעבודות שירות.

לפיכך אגזור את דינו של הנאשם בתוך מתחם הענישה כדלקמן, לאחר ששקלתי את כל האמור לעיל: 5 חודשי מאסר בפועל.

הנאשם הפריע לשוטר אסף בנו בכך שהחל למשוך במעילו של השוטר אסף ודחף אותו כמו כן צעק הנאשם לשוטרים: "לך תזדיין יא קוף, שוטר בן זונה, אימא שלך זונה, יא כלב." בהמשך המשיך הנאשם להעליב את השוטרים במילים לאחר שאמר להם: "בני זונות, זבלים, שוטרים מנייאק, אתם רוצחים יהודים, אתם לא יהודים." בהסכמת הצדדים הוגש תסקיר שרות מבחן הסוקר את רקעו של הנאשם, נסיבותיו, מכיל עמדת המתלוננת, התרשמות השרות מהנאשם, התיחסותו של הנאשם לעבירות ובסופו של תסקיר אין שירות המבחן בא בכל המלצה שהיא.

הנאשם בהתנהגותו שם ללעג ולקלס אמון שניתן בו על ידי ביהמ"ש. ביהמ"ש מצא לנכון לשחררו ממעצר בתנאים מגבילים שכללו לא רק הרחקתו מבית המשפחה אלא הרחקתו מהעיר פתח תקווה וכן מרשות הצבור באופן שאמור היה להיות בתנאי מעצר בית מלא בעיר אחרת! לא זו בלבד שהנאשם יוצא את מקום מעצר הבית תוך הפרת ההוראה החוקית של ביהמ"ש, אלא שבתוך כך הוא מגיע לאותה דירה בה מתגוררת המתלוננת ואשר תכלית מעצר הבית היתה הגנה עליה מפניו.

מדרך הטבע אישתו של הנאשם כמו גם בתו יוצאת חלציו נזעקות למצבו כאשר הבת מגדילה עשות ומציינת כי אביה נוהג "בכפפות של משי". דא עקא שהתרשמתי כי בנסיונה של הבת לצבוע את התנהלות אביה בצבעים ורודים היא מיתעלמת מהתנהגותו האלימה – גם זו שלו כלפיה אשר בגינה הוגשה תלונה במשטרה והנאשם אף נשפט בגין כך – וגם כלפי השוטרים.

...

בנוסף, ולמרות כל האמור לעיל, יובאו בחשבון גם הדברים החמים שנאמרו בזכותו של הנאשם על ידי אשתו ובתו, וכן תעמוד לו התחינה שהביעה אשתו בפנייתה בכתב לבית המשפט, והכל כמובן במידה הראויה.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 20 חודשי מאסר בפועל, מהם ינוכו ימים שהיה במעצר: מ – 29.12.06 עד 04.02.07, ומ – 15.03.07 ועד היום.

לאחר שיחרורו ממאסר, בשנת 2015, עבד במפעל שישה ימים בשבוע, והתגורר בבית אמו.

בדומה להוראת סעיף 300(א)(3) לחוק העונשין, שעניינה גרימת מוות תוך כדי ביצוע עבירה אחרת או תוך כדי הכנות לביצועה, סעיף 300(א)(4) מתייחס למצב שבו מעשיו של נאשם מתאימים לכאורה להרשעה בעבירת ההריגה הקבועה בסעיף 298 לחוק העונשין, אלא שהם "משודרגים" מבחינה עונשית לגדרי רצח – בשל החומרה המיוחדת המיוחסת לגרימת המוות בקשר לבצוע עבירה אחרת (סעיף 300(א)(3)) או בשל הקשר להבטחת המלטות לאחר שבוצעה (סעיף 300(א)(4)).

בבחינת מעבר לנדרש, נציין כפי שציינו לעיל, הנאשם אובחן כסובל מתסמונת בתר חבלתית ואישיות גבולית, בעברו ניסיונות אובדניים, אך בהתאם לרשומה הרפואית שהוצגה לעיוננו, מקורם של אלו באלימות הקשה שחוה מצד אביו, בשימוש בסמים ופעילות עבריינית.

...

מצאנו אם כן לדחות את טענת הנאשם שלפיה יש להרשיעו בעבירה של המתה בנסיבות של אחריות מופחתת בהתאם לסעיף 301ב(א).

למען הזהירות, ועל אף שהדבר לא נטען במפורש, אלא בדומה לטענת הקנטור, מדובר היה בטענה משתמעת (לכל היותר), נוסיף כי גם לא מצאנו שניתן להחיל את סעיף 301ב(ב)(1), שזו לשונו: (ב) על אף האמור בסעיפים 300 ו-301א, הגורם בכוונה או באדישות למותו של אדם באחת מהנסיבות המפורטות להלן, דינו – מאסר עשרים שנים: (1) המעשה בוצע בתכוף לאחר התגרות כלפי הנאשם ובתגובה לאותה התגרות, ובלבד שמתקיימים שניים אלה: (א) בעקבות ההתגרות הנאשם התקשה במידה ניכרת לשלוט בעצמו; (ב) יש בקושי האמור בפסקת משנה (א) כדי למתן את אשמתו של הנאשם, בשים לב למכלול נסיבות העניין; בהתאם לפסיקה, סעיף זה דן במצב של קנטור, אך בניגוד לדין הישן שלפיו העדר קנטור היה אחד מהיסודות שעל המאשימה להוכיח על מנת לבסס הרשעה בעבירת הרצח בכוונה תחילה, הדין החדש בוחן קיומו של קנטור, כתנאי להפחתה באחריות ולענישה מקלה (ראו למשל: עניין מרטינס).

סוף דבר החלטנו להרשיע את הנאשם בביצוע עבירת כניסה והתפרצות, לפי סעיף 406(א) לחוק העונשין, בביצוע עבירת ניסיון שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) ביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין, ובעבירת רצח בכוונה תחילה ותוך ביצוע עבירה, כאמור בסעיפים 300(א)(2) ו- 300(א)(3) לחוק העונשין, בהתאם לדין הישן שחל במועד ביצוע העבירות.