שחרור נאשם בעבירת איכות הסביבה ללא סקירה

באיזון בין האינטרסים הנוגדים שנסקרו, הורה בימ"ש קמא על "חלופת תפיסה", לפיה התפוסים יושבו לעוררות בכפוף לקיום התנאים הבאים: ירשם שעבוד על התפוסים.

ב"כ המשיבה טענה כי דוקא נסיבות העבירות באיכות ירוקה מחזקות את הצורך החילוט התפוסים, במיוחד כאשר העוררות לא הסירו את המפגעים שיצרו באתר הפיראטי , וכאשר בהתאם לחוות דעת שבידי המשיבה צפויים לסביבת האתר הפיראטי נזקים הנאמדים בפי 14 משווי התפוסים.

אכן, בע"ח 28974-06-19 ידידיה משולמי נ. מדינת ישראל ( 2.7.19), נדחתה בקשה לשחרר תפוסים (כלי טיס) נוכח הפרת חוק הטיס עלי ידי העורר פעמים רבות (בקשת רשות ערעור על ההחלטה נדחתה על ידי בית המשפט העליון בבש"פ 5774/19 ) , וגם המשיבה טענה כי לא ניתן לתת בעוררות אמון הקף העבירות, והעובדה שהעוררות המשיכו לבצע את העבירות גם לאחר שנערך להן שימוע והן הוזהרו (ומבחן האמון גם הובא בחשבון על ידי כבוד השופט סילמן ).

סעיף 15 לחוק שמירת הניקיון אכן מפנה בעיניינו חילוט לחוקים אלה ואולם הדגש בפסיקה בעבירות הנ"ל הוא כי "התפוס" אינו רכושו של הנאשם.

...

טענה דומה נדחתה גם בע"פ 8664/19 ‏ ‏ מוחמד בכר נ' מדינת ישראל(8.3.20): "באשר לחילוט הרכב. צודקת המשיבה כי המבחן לעניין זה הוא מבחן הזיקה בין העבירה לבין הרכב (ע"פ 1000/15 אבו אלחווה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (3.7.2015)). בהתאם לכך, בית המשפט מורה לא פעם על חילוט כלי רכב במסגרת הטלת עונשים על עבריינים שביצעו עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה (וראו: ע"פ 8970/15 עיסא נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (7.11.2016); ע"פ 8547/15 מדינת ישראל נ' מחאג'נה [פורסם בנבו] (5.6.2016)). מקרה זה נכנס יפה אל תוך גדרם של מקרים בהם קיימת זיקה בין העבירה לבין הרכב, שכן העבירה עצמה בוצעה בעזרתו. כמו כן, איני רואה חוסר מידתיות בין שווי הרכב לבין העונש הכספי בדמות קנס שהיה ניתן להטיל על המערער. זאת ועוד, ישנן רגליים מוצקות לסברה, כי חילוט כלי רכב לאחר ביצוע עבירת תעבורה קשה, אף אם הרכב יקר ערך (שלא כבמקרה זה), יחזק את ההרתעה כלפי עבריינים פוטנציאליים לעתיד לבוא". לפיכך, אני מורה על דחיית ערעור העוררות.

באשר לערעור המשיבה, אני מקבלת את הטענה כי ככל שיש לאפשר לעוררות לשחרר את התפוסים, יש להוסיף תנאי לפיו עם שחרור התפוסים יציגו העוררות בפני המשיבה פוליסת ביטוח רכוש, לפיה יבוטחו כל התפוסים בשווי שנקבע בחוות דעת השמאי מטעם העוררות, כאשר המשיבה תהיה המוטב על פי הפוליסה, בכל מקרה של נזק או אובדן התפוסים.

בנוסף, על מנת לאפשר לעוררות לשחרר חלק מהתפוסים, אני מורה כי העוררות יהיו רשאיות לשחרר אחד או יותר מהתפוסים, לפי בחירתן, בכפוף למילוי כל תנאי השחרור שנקבעו בהחלטת בימ"ש קמא + תנאי הביטוח כאמור לעיל, ולרבות הפקדה במזומן או ערבות בנקאית בשווי מחצית התפוס אותו היא מבקשת לשחרר.

בפני בקשה דחופה לשיחרור תפוסים אותה הגישו הנאשמים 1 ו-5 (להלן: המבקשים) בתאריך 12/1/21.

המאשימה ייחסה לנאשמים עבירות שנעברו תוך התארגנות שיטתית של הנאשמים או מי מטעמם בהשלכת והטמנת פסולת בנין שהובלה מתחנת מעבר שהפעילו בשולי ובסמוך לתחנת המעבר, לאתר לא חוקי שחלקו נמצא בשטחי יהודה ושומרון ובשטחי הרשות הפלסטינית סמוך לבתי מגורים תוך פגיעה קשה וחמורה בסביבה ובציבור בנגוד לכל דין ובמטרה להשאת רווחים כלכליים.

המסגרת הנורמאטיבית חוק ופסיקה: בעיניין ה.ת. 189-11-13 איכות ירוקה חב' ניהול בע"מ נ' מישטרה ירוקה, ניתנה החלטה ע"י כב' השופטת טל תדמור זמיר (כיום סגנית נשיא), עת כיהנה בבית משפט השלום בחדרה, ואשר סקרה הן את המסגרת הנורמאטיבית והן תכולתה על המקרה הקונקרטי שהיה בפניה שעובדותיו דומות מאוד למקרה שבפני - בשינויים המחוייבים.

אציין כי מצאתי טעם בדברי ב"כ המבקשות לפיו גם אם יורשעו הנאשמים בכל העבירות שיוחסו להם הסיכוי כי יגזר עליהם קנס בשווי הכלים נמוך עד בלתי קיים לאור רמת הפסיקה הנוהגת בעבירות מעין אלה בכלל וכפי שהוטל בסופו של יום על הנאשמת איכות ירוקה חברת ניהול בע"מ הנ"ל כאשר בקשת המדינה לחילוט הכלים - נדחתה על ידי בית משפט המחוזי בחיפה בגזר הדין שניתן אך לאחרונה.

...

המשיבה טענה כי יש לדחות את הבקשה לאור קיומם של ראיות לפיהם בוצעו באמצעות התפוסים העבירות המיוחסות בכתב האישום בניגוד לחקיקה שפורטה בו. לעניין זה במהלך הדיון שהתקיים בפני ביום 4/2/21 הוצגו סרטונים המצביעים על העבודה באתר נשוא האישום כמו גם תצלומי אוויר מרחפן המתעדים את השטח בו בוצעו העבירות ואת הנזק שלעמדת המאשימה גרמו הנאשמים במהלך פעולותיהם הבלתי חוקיות לעמדתה.

הנאשמים נותנים את הדין בגין עבירות פגיעה באיכות הסביבה.

עוד עתרה לחילוט סכום הכסף שהופקד תמורת שיחרור המשאית שנתפסה.

אם לא נשמור על הסביבה, היא לא תשמור עלינו ויישמט הבסיס (פשוטו כמשמעו) לקיומנו, כפי שכתב כב' הנשיא א' ברק בבג"צ 4128/02 אדם טבע ודין נ' ראש ממשלת ישראל (16.3.04): "האדם הוא חלק מסביבתו. הוא מקיים עם סביבתו יחסי גומלין. הוא משפיע על סביבתו והוא מושפע ממנה. הקרקע, המים, האויר הם היסודות לקיום האנושי... הם הבסיס לקיום הפיזי. הם הבסיס לקיום הרוחני. איכות החיים נקבעת על-פי איכות הסביבה. אם לא נשמור על הסביבה, הסביבה לא תשמור עלינו. מכאן החשיבות הרבה – לכל פרט ופרט ולחברה ככלל – בשמירה על איכותה של הסביבה שבה מתנהלים חיינו... אכן, אחד האתגרים החשובים ביותר של ימינו (בעולם ובישראל) הוא זה של איכות הסביבה. יש בו ביטוי לצורך של "[שמירת הטבע והנוף – מעשה בראשית – בלא שיד אדם תקלקל את מעשה הבריאה" (השופט מ' חשין בבג"ץ 2920/94 הנ"ל, בעמ' 455).

לפיכך, אגש לבחון מהו המיתחם ההולם לקנס, על פי המדיניות הנוהגת, כעולה מהסקירה להלן: ברע"פ 362/13 גמיל נ' מדינת ישראל (27.08.13), הורשע הנאשם ב-14 מקרים של השלכת פסולת ביניין בשטח צבורי וכן בעבירה של עיסוק ללא רישיון בעסק של הובלת פסולת.

...

לאור המדיניות הנוהגת, אני סבורה, כי העונש העיקרי הראוי לעבירות שבנדון, שהן בעיקרן עבירות כלכליות, הוא קנס כספי.

בהתחשב בכל האמור, אני סבורה, כי מתחם הקנס ההולם את המקרה ביחס לנאשם 1 נע בין 20,000 ₪ ל-70,000 ₪.

בסופו של יום אני גוזרת את העונשים הבאים: על הנאשם 1: קנס כספי בסך 25,000 ₪, או 70 ימי מאסר תמורתו.

תמצית תסקיר שירות המבחן: בתסקיר מיום 13.4.21 נסקרו קורותיו של הנאשם.

נטען כי כל התסקירים בעיניינו היו חיוביים, אך בשלב מסוים הנאשם מאס בהליך הטיפולי, כאשר לא היה מעוניין בהמשך הטיפול בסביבת נרקומנים והעבודה היא מרכז חייו.

ב"כ הנאשם ביקש להביא בחשבון כי חלף זמן ניכר ממועד ביצוע העבירה, כי הנאשם שוחרר והוא מתפקד בצורה חיובית, לא ניפתחו כנגדו תיקים חדשים ולכן, לשיטתו, הוא הוכיח את עצמו בבחינה השיקומית, למרות התסקיר.

בעיניין זה נכתב על ידי מותב זה בת"פ 28954-08-20 בעיניין אבו סעלוק: "... שגרת החיים של המשתמשים בדרך במחוז הדרומי שזורה בהתנהגות מסוכנת ופוחזת מצד נהגים בכביש, לעתים קרובות אגב בריחה משוטרים. ציבור נהגי הדרום הוא בבחינת "נפגעי עבירה". המדובר בציבור "שקוף" שאינו מתייצב בבית המשפט לתבוע את נזקיו ואת מידת הפגיעה באיכות חייו.

...

לסיכום, שירות המבחן מעריך כי השילוב של עבירת תעבורה עם התמכרות פעילה מהווה גורם סיכון ממשי לרצידיביזם ולפגיעה במשתמשי הדרך.

לסיכום, עתרה המאשימה, לעונש מאסר בפועל ברף האמצעי של המתחם, לצד מאסר מותנה ארוך ומרתיע, פסילה ממושכת בפועל ועל תנאי, קנס והתחייבות.

סוף דבר: לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים כמפורט לעיל אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים: 12 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו בתיק זה, על פי רישומי שב"ס. הפעלת המאסר המותנה בן 3 החודשים מת"פ 19302-10-18 כאשר חודש מתוכם במצטבר וחודשיים בחופף.

הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב ואף השלימו אותם על פה. מכאן – הכרעת דין זו. סקירת התמונה הראייתית להלן, תובא היתייחסות לראיות שנשמעו, ככל שהן רלבאנטיות להכרעה.

הנאשם סיפר, כי הוא האחראי על איכות הסביבה באיזור מגוריה מטעם עריית באר שבע והציע לעזור לה בכל דבר שצריך כמו, למשל, להזכיר לה מתי צריך להוציא את הזבל או ארגזים שיש לה בחצר.

הנאשם השיב, בשעה 08:28, "מגיע לעשות לך שחרור בגב". · ההודעה האחרונה בין הצדדים נשלחה מאת המתלוננת באותו היום, בשעה 15:27, בזו הלשון: "דע לך שאני מזועזעת מההתנהגות שלך הבוקר. אם לא הייתי מספיק ברורה אז טני (צ"ל: אני) אדייק שאני לא בענין של סקס. ובטח לא כמו ההיתנהגות שהיתה לך הבוקר. זה לא מתאים לי בשום רמה". עד כאן ראיות התביעה.

אך המדובר בפרטים, שקשה להניח, כי נטוו במסגרת חלק מהעלילה והם תואמים היתנהגות של נפגעות בעבירות מסוג זה. כך, העובדה, כי המתלוננת נימנעה מלישון בחדרה ביומיים שלאחר הארוע; כך התקף החרדה שחוותה המתלוננת למחרת כשחלף למולה רכב של עריית באר שבע, ובעקבותיו גם היתקשרה לחברותיה; כך, החשש, ואף הפחד, שהפגינה המתלוננת מכך, שתפגוש בנאשם, אשר באו לידי ביטוי בתכתובות אל מול נציגת הערייה ע.ת.4, כפי שעולה מהפלט ת/4.

...

כמות הסתירות והכזבים, שהמשיכו להימסר מצדו, גם לאחר שכבר אישר קיומו של האקט המיני נושא כתב האישום – אינה מותירה מקום לכל מסקנה אחרת, זולת זו, שהנאשם אינו דובר אמת.

לסיכום ענין זה – בית המשפט מוצא את גרסת הנאשם בכל הנוגע לנקודות שבמחלוקת כבלתי מהימנה בעליל ודוחה אותה במלואה.

מכל המקובץ – מוצא בית המשפט, כי עלה בידי התביעה הכללית להוכיח אשמתו של הנאשם במידת הראיה הנדרשת בפלילין – קרי: מעבר לכל ספק סביר.