בגופו התגלה גידול ובעקבות בעקבות מצבו הרפואי הוא שוחרר משרותו הצבאי ביום 15/8/2013.
מומחה רפואי בתחום האורולוגיה מטעם משרד הבטחון, פרופ' אילן גרינולד (להלן: "המומחה מטעם משרד הבטחון") בדק את התובע וקבע בחוות דעתו מיום 18/09/2014: "אין קשר סיבתי אך קיים קשר להחמרה בגלל עיכוב לא סביר עד לאבחנה וטפול... מדובר בחייל שבעת שרותו הצבאי אובחן כחולה סרטן אשכים בשלב מיתקדם. אין כל קשר של גרימה בין סרטן האשכים לבין תנאי שרותו. החייל נשא באחריות לבריאותו בכך שפנה לגורמי רפואה אחרים ואצלם לא נעשה ניהול תקין של המקרה, אך גם בהגיעו למרפאה הצבאית חל עיכוב באבחנה של מחלתו. בגין עיכובים אלו מחלתו אובחנה בשלב מאוחר יחסית... נוכח כל האמור בדיון – אין קשר של גרימה אך קיים קשר להחמרה בגלל עיכוב לא סביר עד לאבחנה ולטיפול. יש לזקוף על חשבון השרות מחצית משעור הנכות שתקבע".
תביעת התובע להכרת זכות לפי חוק הנכים התקבלה ובהחלטת קצין התגמולים מיום 23/05/2016 נקבע:
"הריני להודיעך כי לאחר עיון בבקשתך ובתוצאות הבדיקות הרפואיות והנימוקים המצויינים בחוו"ד הרפואית של ד"ר גרינוולד אילן מתאריך 18/09/2014 הגעתי למסקנה כי המחלה הממארת באשכים החמירה עקב האיחור באיבחון בתקופת שירותך ועקב שירותך הצבאי.
בע"א 507/79 ראונדאף נ' חכים פ"ד לו(2) 757 הבהיר בית המשפט העליון את עקרון ייחוד העילה והיחס בין חוק הנכים לפקודת הנזיקים האזרחים כדלקמן : " משהוטלה על מדינת ישראל אחריות מוחלטת לתשלומים על-פי חוקי התגמולים והשיקום, הוסרה ממנה במקביל האחריות על בסיס האשם, הקבועה בדיני הנזיקין. כנגד הסרת האחריות האחת באה האחריות האחרת."
וראו גם ת.א 42836-11-20 מפי כב' הש' ע.חן ברק (ניתן ב6/5/21) שהיטיבה לסכם את הראציונאל לעקרון יחוד העילה שבחוק וההלכה בזו הלשון: "הראציונאל העומד בבסיס סעיפים 6 ו-7ב לחוק הנזיקים האזרחיים, ולפסיקה שחזרה על ההלכה כי המדינה ושלוחיה נהנים מחסינות מתביעות נזיקין ע"י חיילים שניגרם להם נזק מחבלה, מחלה או החמרתה של מחלה, בתקופת שירותם הצבאי ועקב שירותם, וזכות התביעה בגין נזקים אלה תהיה במסגרת חוק הנכים, הוא ייחוד הטיפול בתשלומים ובזכויות נפגעי צה"ל תחת קורת גג אחת- קצין התגמולים, וזאת לשם ייעול הטיפול בנפגעים ולמתן טפול ראוי והולם בהם. כן הודגש הראציונאל הכרוך במערכת היחסים היחודית בין מדינה לחייל השונה ואינה מתאימה להסדרה על פי דיני הנזיקין הכללים".
הפסיקה העקבית של בתי המשפט קבעה באופן מפורש כי "אם קיימת קביעה חלוטה במסלול שלפי חוק הנכים כי חבלה, מחלה או החמרת מחלה נגרמו בתקופת השרות הצבאי ועקב השרות, ממילא ניכנס המקרה תחת כנפי ההוראה שבסעיף 6(א) לחוק אחריות המדינה... בכל מקרה הנופל לחוק הנכים יחול הפטור מאחריות בנזיקין"(רע"א 11990/04 מדינת ישראל - משרד הביטחון נ' פלונית (נבו 31.12.2008), וכי "בכל מקרה הנופל בגדריו של חוק הנכים, קמה למדינה חסינות בנזיקין.... יש איפוא לבחון היטב מהותה של תביעה, כדי לוודא שאין מדובר בניסיון "עקיפה" של ההסדרים הקבועים בחוק הנכים"(רע"א 7097/10 יעקב זכאי נ' מדינת ישראל משרד הבטחון אגף השקום (נבו 24.01.2012), וכי "הזכות לקבלת סעד על פי חוק הנכים "מרוקנת" את יכולתו של הנפגע לתבוע את המדינה בנזיקין.
...
בתגובתו טוען התובע כי יש לדחות את הבקשה לסילוק על הסף, מאחר והיא הוגשה בחוסר תום לב ושיהוי רב. עובדות התביעה היו ידועות לנתבעת 2 לפני הגשת כתב התביעה ולאחר הגשתו, ואף נוהל משא ומתן במשך כשנה לסילוק התביעה מחוץ לכותלי בית המשפט עד שביום 16/07/2020 הודיעה ב"כ נתבעת 2 לב"כ התובע כי היא מוציאה את התיק לעו"ד חיצוני לצורך הגנה ולאחר מכן שינתה המדינה את עמדתה.
לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, ויישמתי את הוראות החוק והפסיקה הרלוונטיים נחה דעתי כי יש לסלק את התביעה על הסף נגד המדינה מחמת עיקרון ייחוד העילה הקבוע בסעיף 6 לחוק הנזיקים האזרחיים לפיו:
אין המדינה אחראית בנזיקים על חבלה שנחבל חייל בתקופת שירותו ועקב שירות.
לסיכום, התביעה בגין נזק גוף שנגרם לתובע, לפי הטענה, בעקבות התרשלות בגילוי של מחלתו בזמן אמת.
לאור האמור לעיל והגם שסעד של סילוק על הסף הוא דרסטי, נראה כי המקרה נמנה על אותם מקרים חריגים שבהם מוצדק לסלק את התביעה נגד נתבעת 2 על הסף, וכך אני מורה.
