שחרור מעצר כניסה לשטח צבאי סגור

זאת ועוד, גם אילו הייתי מקבל את הטענה שהתקיים חשד סביר רק לגבי העבירה של כניסה לשטח סגור, הרי שהתקיימה בעיניינו של התובע עילת מעצר, כיוון שהיה חשש שאם הוא ישוחרר הוא ישוב וייכנס לשטח הצבאי הסגור.

...

יישום האמור לעיל מוביל למסקנה שבמקרה שלפניי מחדלה של המשטרה מגיע כדי רשלנות המצמיחה אחריות בנזיקין.

אשר על כן אני מקבל את התביעה בכל הנוגע למחדלה של המשטרה להודיע להורי התובע על דבר מעצרו.

בשולי הדברים אציין, כי טענת הנתבעת לפיה דין התביעה להידחות מן הטעם שמעילה בת עוולה לא תצמח תביעה, לחלוטין איננה מקובלת עלי, מפני שהיא נוגדת את גישת הפסיקה במקרים מן הסוג שלפני, ולא בכדי לא הביאה הנתבעת בסיכומיה אף לא פסק דין אחד אשר תומך בטענה זו. הנזק כאמור, כתוצאה מרשלנות המשטרה התובע הוחזק במעצר מיותר במשך כחמש שעות.

ביחס לעבירה של כניסה לשטח צבאי סגור – כעולה מסעיף 6 לכתב האישום השוטר בעצמו אמר להם שאין כניסה לעוטף עזה מכיוון אופקים אך אמר להם שהם יכולים להכנס מכיוון נתיבות.

באשר לעילת המעצר סבר כי מדובר בעילת מעצר סטאטוטורית בשים לב שעבירה של כניסה לשטח צבאי היא עבירת בטחון.

לפיכך, מורה על שיחרורו של המשיב בתנאים כדלקמן: מעצר בית מלא בכתובתה של הערבה הגב' רלי חג'ג' ת.ז: 023705635 .

...

אין בידי לקבל את הטענה לפיה המשיב הצטרף למשיב האחר והאדם הנוסף אך לא ידע מה המשיב 1 עושה.

כאשר קיימות ראיות נסיבתיות הבחינה המתקיימת היא האם יש במצרף נסיבתי זה כדי להוביל למסקנה אפשרית אחת.

לשיטתן, התובע היה דמוית דומינאנטית ביוזמה הנ"ל לנסות ולהכנס לשטחי A, ומוכרת לגורמי הבטחון מארועי עבר בהם ביצע כניסה לשטחים צבאיים סגורים, יצירת חיכוך עם האוכלוסיה הפלסטינאית ועימותים עם גורמי הבטחון.

17.11 בהחלטת בית המשפט מיום 13.11.10 שדן בבקשה לשיחרור התובע בתנאים, קבע בית המשפט, כי לא היה מקום כלל למעצרו של התובע וכי רב המרחק בין מניעת כניסה של אנשים לשטחי הרש"פ לבין מעצרו של אדם בגין ניסיון לבצע כניסה מסוג זה וכי בנסיבות אלה, לא היה מקום לעצור את התובע מלכתחילה.

...

סבורני, כי סופו של המעצר בעת הגשת הבקשה לשחרור התובע בתנאים מעיד על תחילתו, קרי, כל מטרת המעצר הייתה למנוע מהתובע מלהיכנס באותה שבת לרש"פ. אולם, מטרה זו, אינה עולה כדי עילה מוצדקת למעצרו של התובע כאשר ניתן היה להביא לתוצאה זו באמצעים אחרים.

17.13 נוכח האמור לעיל, סבורני, כי פעולות נציגי הנתבעת במצטבר, חרגו מרשלנות גרידא ועלו כדי 'רשלנות שבמעשה' והסבו לתובע נזקים לא ממוניים בדמות מעצרו ושלילת חירותו במהלך השבת למשך כ-36 שעות, בין היתר, תוך חילול שבת.

סוף דבר- אני מקבל את התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעות לשלם לתובע סך של 7,500 ₪ בגין נזקיו הלא ממוניים.

על פי הנטען בכתב האישום, המשיב והאחרים קשרו קשר להכנס לשטחי האש הסמוכים לבסיס צאלים ולגנוב מתוכם חלקי מתכת שמקורן בשלדות של טנקים וכלי רכב, שהנן רכוש צה"ל. ביום 23.2.2013 ניכנסו המשיב והאחרים לשטח אש 308, שהוא שטח צבאי סגור אשר הכניסה אליו מוגבלת.

בהחלטתו עמד השופט הנדל על כך שמעשיו של העורר – הן הפרתם של תנאי השיחרור, כשלעצמה, והן הפעולות של תקיפת השוטר וההתנגדות למעצר – מלמדים על "העידר בסיס לתת בו אמון כי לא ישוב ויפר את תנאי השיחרור". הוא הוסיף וציין כי דפוס ההיתנהגות החוזר לכאורה אצל המשיב בכל הנוגע ליחסו לגורמי אכיפת החוק מקים חשש כבד כי הוא לא יעמוד בתנאים המגבילים של חלופת המעצר שהוטלו עליו, וכי חשש זה מיתעצם נוכח היתרשמותו של שירות המבחן כי אין ביכולתם של המפקחים המוצעים לשמש כגורמי סמכות וכמציבי גבולות עבור המשיב.

...

ביום 26.6.2013 התקיים דיון נוסף בבקשה, במסגרתו נעתר בית המשפט קמא לבקשת בא-כוח המשיב והורה על דחיית הדיון לצורך קבלת תסקיר משלים שיבחן חלופת מעצר נוספת, אצל אחיו.

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את הדברים אני סבורה כי דין הבקשה להתקבל.

אשר על כן, אני מורה על הארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק המעצרים החל מיום 18.2.2014 ב-90 ימים נוספים או עד למתן פסק דין בת"פ 57513-02-13 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

נקבע כי לא מתקיימות בעיניינו של העורר נסיבות המצדיקות סטייה מן הכלל של מעצר עד תום ההליכים בעבירות מסוג זה. צוין, כי מדובר לכאורה בהברחת סם בכמות גדולה, תוך כניסה לשטח צבאי סגור וחבירה לערוצי אספקת הסם ממצריים, דבר המעיד על תיכנון מוקדם והסתייעות באחרים לטובת מימוש התכנית העבריינית, תוך סיכון עצמו ואחרים.

אף שככלל אין בית משפט זה נוהג לשחרר לחלופת מעצר נאשמים בעבירות סמים, בייחוד כאשר עסקינן בכמויות סם גדולות (ראו למשל בש"פ 5309/05 צמח נ' מדינת ישראל (2005); [בש"פ 10037/04](http://www.nevo.co.il/links/psika/?link=בשפ%2010037/04) מדואל נ' מדינת ישראל (2004)), מחויב הוא לבחון בכל מקרה, בהתאם לנסיבותיו, האם יש בנמצא חלופת מעצר שיש בה כדי להשיג את תכלית המעצר.

...

דין הערר להידחות.

נוכח האמור הערר נדחה.