כניסת מנויים
מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

שחרור ממשמורת עקב פגמים בצו גירוש

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2014 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

כן נטען כי נפל בהחלטה פגם מאחר שלעותר לא נערך שימוע בפני הממונה טרם מתן ההחלטה, זאת למעט מספר שאלות בודדות, ומשענה העותר על השאלות ניתנה לו ההחלטה מבלי ליתן לו את ההזדמנות להסביר את הסיבות שאילצו אותו לעזוב את ארצו ושהוא מבקש מקלט בגינן.
נטען כי בבג"צ 7146/12 אדם נ' הכנסת אמר ביהמ"ש העליון כי בהיעדר הליך גירוש אפקטיבי ומתוחם בזמן אין מקום להחזקה במעצר הנילווה לצוו גירוש.
כך, בין היתר, ציינו חלק משופטי ההרכב את האפשרות לקבוע, כחלק מתנאי רישיון הישיבה הזמני שיינתן למסתננים שישוחררו ממשמורת, את החלופות של הקמת מתקן שהייה פתוח או פתוח למחצה.
...
כמו כן, נסיבותיו האישיות של העותר ייבחנו שוב בביצוע תשאול נוסף עם התייצבותו במתקן השהייה וכן יש להניח כי אם הגיש העותר בקשה למקלט מדיני תיבחן גם בקשה זו. סיכום: מהטעמים שפורטו אני קובע כי אין לקבל הטענה כי נפל בהחלטה פגם המצדיק התערבות של בית המשפט לעניינים מנהליים.
העתירה נדחית.
אני מורה כי העותר יתייצב במתקן השהייה "חולות" עד לא יאוחר מיום 22/08/14.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום

בהליך ערעור מנהלי (עמ"נ) שהוגש בשנת 2018 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

ביום 8.6.2010 הוכנס למשמורת זמנית והוצא כנגדו צו גירוש.
ביום 21.5.2012, ובעקבות בקשה זו, הורה בית הדין לבקורת משמורת על שיחרור המבקש בתנאים, לרבות התייצבות שבועית במשרדי רשות ההגירה, ועזיבת מדינת ישראל תוך 30 יום מיום שיחרורו אלא אם תוגש עתירה מנהלית קודם לכן.
בית הדין קבע כי לא נפל כל פגם בהחלטת המשיב לא להכיר במבקש כאריתראי ואין להתערב בה. עוד דחה בית הדין את טענתו החילופית של המבקש, כי יש לראות בו משום "חסר אזרחות". ביום 22.3.2018 הוגש העירעור דנן כנגד פסק הדין ובצידו בקשה זו למתן סעד זמני.
...
דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובפסק דינו של בית הדין לעררים, אני סבורה כי בנסיבות העניין דין הבקשה להתקבל.
על המבקש מוטל הנטל להראות כי מתקיימים שני תנאים מצטברים: האחד - כי להליך הערעור סיכוי להצליח, השני - כי מאזן הנוחות מטה את כף המאזניים להיעתר לבקשה, במובן זה שאם תידחה בקשתו ייגרם לו נזק בלתי הפיך (בן-נון וחבקין, הערעור האזרחי, 586- 687 (2012); עע"ם 6754/13 שרסטה נ' משרד הפנים (16.02.2014)).
נקבע כי בהליך אשר במוקדו בקשת מקלט, אין לדרוש מהמבקש להראות כי סיכויי הערעור הם גבוהים, אלא ניתן להסתפק בהנחת תשתית לכך שמדובר בערעור שאינו משולל יסוד, על מנת להיעתר לבקשה לסעד זמני (עע"מ 6694/13 פיסו גבראי גידאי נ' משרד הפנים – מדינת ישראל (22.12.2013), להלן: עניין גידאי).
לחצו כאן לקבלת מראה מקום

בהליך ערעור מנהלי (עמ"נ) שהוגש בשנת 2016 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

בעניינינו יש לבחון באם השמתו של המשיב במשמורת או שיחרורו הימנה עומדים בכללי החוק, ובאם אמנם נפל בהחלטה אודות השיחרור משום פגם המצדיק היתערבות בית המשפט של הערעורים.
."אין ניתן לומר מראש , כי בהיעדר אפשרות עכשוית לגירוש, החלטה המורה על משמורת היא בלתי סבירה, כפי שאין ניתן לומר מראש שמדובר בהכרח בהחלטה סבירה..." ב"כ המשיב אמנם טענה כי ענייננו בהערת אגב בפסק הדין, ואולם, קביעות אלה הן לב פסק הדין, בגינן נמחקו הערעורים שנידונו ואשר נטען בהם כי צו משמורת אינו חוקתי מקום שאין אפשרות לגירוש.
הגם שבעניינינו לא חלפו 60 יום מאז השמתו של המשיב במשמורת, בעת הגשת הבקשה לשיחרור המשיב ובעת מתן ההחלטה, מקובלת עלי עמדת המשיב, לפיה מקום שבו לא צפוי גירוש נוכח המניעות הקיימת, לא חלה מיגבלת התקופה האמורה בסעיף 13ו (א) (4), ועל כן ניתן לטעון לשיחרור נוכח חלוף הזמן והמשכות המשמורת גם עוד קודם למועד הקבוע בסעיף זה. בהמשך לכך, אף ניתן היה לצפות כי לאחר שהמשיב ריצה עונשו, ולאחר שקודם לכן היתה בידו אשרה זמנית, יתאפשר שיחרורו אלא אם קיימת לכך מניעה כאמור בסעיף 13ו (ב).
...
הגם שבענייננו לא חלפו 60 יום מאז השמתו של המשיב במשמורת, בעת הגשת הבקשה לשחרור המשיב ובעת מתן ההחלטה, מקובלת עלי עמדת המשיב, לפיה מקום שבו לא צפוי גירוש נוכח המניעות הקיימת, לא חלה מגבלת התקופה האמורה בסעיף 13ו (א) (4), ועל כן ניתן לטעון לשחרור נוכח חלוף הזמן והמשכות המשמורת גם עוד קודם למועד הקבוע בסעיף זה. בהמשך לכך, אף ניתן היה לצפות כי לאחר שהמשיב ריצה עונשו, ולאחר שקודם לכן היתה בידו אשרה זמנית, יתאפשר שחרורו אלא אם קיימת לכך מניעה כאמור בסעיף 13ו (ב).
בחינה זו תעשה בבית הדין, וכך אני מורה.
קיבלתי לפיכך את הערעור בחלקו, הנני מורה על ביטול ההחלטה, אך גם מורה על החזרת הדיון לבית הדין לצורך בחינת חלופה מתאימה.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום

בהליך עתירה מנהלית (עת"מ) שהוגש בשנת 2014 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

בו ביום נערך לו שימוע, ולאחריו הוחלט לבטל את רישיון הישיבה שניתן לו, הוצא נגדו צו גירוש מכוח סעיף 30א(ד)(2) לחוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954 (להלן: "החוק למניעת הסתננות"), והוא הושם במשמורת.
לגבי מאזן הנוחות נטען כי היתנהלותו של המבקש בעבר (אשר "ביצע" עבירה פלילית של החזקה ושימוש בסמים ובהמשך הפר את תנאי השיחרור ולא שב למיתקן השהייה) מעלה ספקות גדולים לגבי יכולתה של המדינה לממש בעתיד את צו השהייה שהוצא נגדו או את הצוו להעברה למשמורת, וברי כי יהיה בכך משום פגיעה באנטרס הצבורי.
העולה מן המקובץ הוא כי בהחלטה להוציא כנגד המבקש הוראת שהייה נפלו פגמים מהותיים חמורים אשר עשויים להביא לבטלותה מדעקרא, גם על פי דוקטרינת "הבטלות היחסית". ברי כי אם הוראת השהייה בטלה, ממילא המבקש לא עשה דין לעצמו כאשר לא חזר למרכז השהייה "חולות", וכפועל יוצא מכך בטל גם צו ההעברה למשמורת שהוצא נגדו בגין אי התייצבותו חזרה למרכז השהייה.
זאת, שכן אם הבקשה תדחה, ייפגע המבקש במידה קשה, תוך הגבלה חמורה של חירותו, בשים לב לכך שהוצא נגדו בנתיים צו להעברתו למשמורת בגין אי התייצבותו במרכז השהייה "חולות". לעומת זאת, אם יישמר המצב הקיים על ידי הוצאת צו ביניים, והעתירה בסופו של דבר תדחה, לא תהיה מניעה להוציא זימון למבקש למרכז השהייה "חולות" או צו העברה למשמורת, במועד מאוחר יותר.
...
זאת, שכן אם הבקשה תידחה, ייפגע המבקש במידה קשה, תוך הגבלה חמורה של חירותו, בשים לב לכך שהוצא נגדו בינתיים צו להעברתו למשמורת בגין אי התייצבותו במרכז השהייה "חולות". לעומת זאת, אם יישמר המצב הקיים על ידי הוצאת צו ביניים, והעתירה בסופו של דבר תידחה, לא תהיה מניעה להוציא זימון למבקש למרכז השהייה "חולות" או צו העברה למשמורת, במועד מאוחר יותר.
יובהר בזה כי החלטתי זו נוגעת אך לעניינו הפרטני של המבקש וכי אין בהחלטתי כל התייחסות לשאלת חוקתיותו של תיקון מס' 4 לחוק למניעת הסתננות, אשר תלויה ועומדת וטרם נדונה והוכרעה על ידי בית המשפט הגבוה לצדק.
סוף דבר סוף דבר, ניתן בזה צו ביניים, שלפיו תעוכב השמתו של המבקש במרכז השהייה "חולות" – עד למתן פסק דין בעתירה.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום

בהליך בר"מ (בר"מ) שהוגש בשנת 2020 בעליון נפסק כדקלמן:

בית המשפט לעניינים מנהליים קיבל את העירעור וקבע כי ההחלטה שמכוחה קיבל המבקש רישיון א/5 העניקה לו מעמד הומניטארי – ולא מעמד פליט – ומשכך לא נפל פגם בהחלטה לדחות את בקשתו להארכת תוקף הרישיון, שהתקבלה בהתאם לנוהל הרלוואנטי.
עם כניסתו לישראל, המערער נעצר ושוחרר ממשמורת לאחר כשנה.
עם זאת, המערער הושם במשמורת מכוח צו גירוש שהוצא לו, ועל כך ניהל הליכים משפטיים, חלקם נדונו גם לפני בית משפט זה (ראו: בר"ם 298/14; עע"ם 398/13 פלוני נ' משרד הפנים (9.10.2013)).
...
אשר לרישיון בתקופת הביניים – עד לקבלת ההחלטה החדשה, בשים לב לכך שההחלטה לדחות את בקשתו של המערער להארכת רישיונו מכוח החלטת השר התקבלה שלא על בסיס הנוהל המתאים בעניינו, וזאת גם לאחר הקביעות בפסק הדין הראשון של בית הדין לעררים (ובהינתן הוראת בית הדין בגלגול קודם שהורה להחזיר למערער את הרישיון מסוג א/5; פסקה 4 לעיל), אני סבור כי יש להורות על החזרת רישיון א/5 למערער עד לקבלת החלטה בעניינו.
הניתוח המקיף והמעמיק שהובילוֹ לאותה מסקנה, אף הוא מקובל עלי, אך לטעמי רוב-רובו הוא בבחינת "מעבר לנדרש"; ואפרט.
אני מצטרפת, אפוא, למסקנה שאליה הגיע חברי ולפיה על הגורמים המוסמכים לבחון את בקשתו של המערער להארכת הרישיון מסוג א/5 בהתאם לנוהל הטיפול במבקשי מקלט.
לחצו כאן לקבלת מראה מקום
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו