שחרור ממעצר לאחר 34 ימים ללא תחילת משפט

במסגרת דיון בבקשה להארכת מעצר שהחל בבית המשפט באותו יום בשעה 17:22, קבע כב' השופט אילן סלע כי הנתבעת הפרה את תקנות סדר הדין הפלילי, משום שהביאה את העצורים לבית המשפט פחות משעתיים לפני כניסת השבת למרות שהמעצר בוצע כארבע שעות קודם לכן.

התובע מוסיף וטוען כי על אף שבידי המישטרה היו סרטונים, מהם עולה כי הוא לא אשם בעבירות המיוחסות לו, הוא שוחרר מהמעצר רק בסמוך לשבת, ואף זומן לאחר מכן לנטילת אמצעי זהוי נוספים, שלא לצורך.

עוד טוען התובע כי העובדה שבסופו של יום לא הוגש נגדו כתב אישום בגין אותם אירועים, מלמדת כי לא הייתה כל סיבה לבצוע המעצר מלכתחילה.

בחקירתו הנגדית בבית המשפט (ישיבת יום 18/12/19) נישאל דנגור: "מתי הודעת לו שהוא עצור". דנגור השיב: "באותו רגע לבוא לאדם להגיד לו אתה עצור ולהגיד בפה אני לא יכול לעשות את זה. אני חייב לבוא בצורת אמתלה ובצורה הגיונית למקום שאני נמצא בו ולעצור אותו. הזכויות שלי כשוטר לא להודיע לו שהוא עצור". לשאלת נוספת של ב"כ התובע "הודעת לו לפני או אחרי?" השיב דנגור "הודעתי לו אחרי המעצר". לשאלת בית המשפט "מתי, אחרי שהוא היה על הריצפה?" השיב דנגור "נראה לי שאמרתי תוך כדי שאני מפיל אותו, לופת אותו מאחור". הינה כי כן, תוך כמה שורות בפרוטוקול (ע' 11, ש' 11-18) קבלנו שלוש גרסאות: "לא הודעתי", "הודעתי אחרי" ו"הודעתי תוך כדי".

...

הפיצוי כאמור, אני מקבל את התביעה רק ביחס לאופן ביצוע המעצר וההתרחשויות שלאחריו, להבדיל מעצם ההחלטה על המעצר.

לאחר ששקלתי בכובד ראש את נסיבותיו המיוחדות של המקרה דנן, אני קובע כי הנתבעת תשלם לתובע פיצויים בסך של 15,000 ₪.

כמו כן, הנתבעת תשלם לתובע את הוצאות משפט ובנוסף לכך שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪.

ביום 1.3.2021 היתנהל דיון שלא לפרוטוקול, בסיומו, ונוכח הערות בית המשפט, הסכימו הצדדים- על דעת ראש יחידת התביעות, עו"ד אלי מוסרי, כי הנאשם ירצה תקופת מעצר למשך 13 חודשים, כאשר לאחר מכן ישוחרר מהמעצר, בתנאים של מעצר בית לילי בכתובת אותה ימסור לבית המשפט.

הראציונאל שלא לסיים את ההליך כבר בדיון זה, אפשר להותיר את ההליך פתוח, מתוך מטרה לחבר בין הנאשם לגורמי הטיפול של שרות המבחן, וכדי לאפשר לו להסדיר את רישיונו כפי שבקש מתחילה.

...

גם מהטעם השני, הנוגע בהפרה עצמה יש לדחות את הבקשה.

סבורני, כי אופי המעשים ונסיבות ביצועם, אינם מבטאים הפרת אמון, או סיכון שנשקף מהנאשם, אלא בעיקר מצוקה וחוסר אונים, אליה נחשף בית המשפט במהלך כל הדיונים שנערכו בעניינו של הנאשם.

אשר על כן אני מורה על שחרורו של הנאשם בתנאים הבאים: מעצר בית בין השעות 20:00 ועד 08:00 ברחוב הרקפת 28 בקריית יערים.

תחילה, בשעה 21:34, שלח הנאשם הודעות כגון "אני אתן את חיי עד שתסיימי" ו"בוגדת"; בהמשך, פגש הנאשם את המתלוננת ברחוב וצעק עליה שהיא אשת רחוב ושרמוטה; לבסוף, בסמוך לשעה 22:45, שב הנאשם ושלח למתלוננת מסורנים ובהם אמירות כגון: "חולת רחוב אין לך חיים", "מחורפנת", "עבר גבול זבל", "אני לא אסתפק עד שתשבי. אנחנו נראה מי משוגע", "כל האיומים שלך את תבלעי אותם במים קרים". באישום השני מצויין כי במשך מספר חודשים עובר ליום 6.11.17 נהג הנאשם להיתקשר לבית הורי המתלוננת, לצעוק עליהם, לקלל בפניהם את המתלוננת ולספר להם עד כמה היתנהגותה לקויה.

בעת עדותה הראשית בבית המשפט, פירטה המתלוננת בהרחבה פרטים לגבי מערכת היחסים עם הנאשם ואף חלק מעובדות האישום הראשון, אולם נימנעה מלפרט הודעה כלשהיא שנשלחה אליה על ידי הנאשם באותו מועד: כך, הבהירה כי לא היה ביניהם קשר בטרם פגשה את הנאשם ברחוב כמפורט באישום הראשון (עמ' 29 ש- 16 לפרוט'), זאת על אף המסרונים שפורטו באישום זה, אשר נשלחו אליה על ידי הנאשם עובר לפגישה ברחוב (כאמור, הנאשם הודה בשליחתם); כך, זכרה והעידה על המפגש עם הנאשם ברחוב בשעת לילה, במהלכו צעק לעברה קללות, נתון שאין בו להוות עבירה פלילית ובודאי שלא עבירת הטרדה באמצעות מתקן בזק, אך נימנעה מלפרט כל הודעת מיסרון שהיא; וכך, טענה בהמשך עדותה כי לאחר אותן קללות הנאשם "היתקשר ואיים בטלפון והתקשר גם להורים שלי. איים עליהם. בהתחלה היתקשר אלי. הוא כל הזמן אמר במילים אני אקבור אותך אני אכניס אותך לבית סוהר" (עמ' 30 ש- 14-16 לפרוט').

שמעון אישר בעת חקירתו הנגדית (עמ' 14 ש- 11 לפרוט') כי "חיים" הוא חתנו לשעבר אשר הורשע בגין תקיפת הנאשם במספר עבירות, לרבות פגיעה באמצעות רכבו באופן שגרם לשבר בכתפו של הנאשם, ולאחר ששוחרר ממעצר אף איים על הנאשם (נ/2).

...

כל אלה מותירים למעלה מספק סביר לגבי כל המיוחס לנאשם, ולפיכך אני מורה על זיכויו.

גם אם נקבע כי מניין 30 הימים אינו מתחיל כבר במועד זה , הרי שבדיון שהתקיים ביום 26.5.22 הורה בית המשפט על שיחרור העורר בתנאי מעצר בית מלא, דהיינו בית המשפט דן והכריע בשאלת חלופת מעצרו של העורר.

אם נלך עם שיטת ב"כ המשיב נמצא כי כל החלטה/דיון בבקשה 'לעיון חוזר' תקים זכות לערור על ההחלטה בדבר קיומן של ראיות לכאורה (ועילת מעצר) – ולא היא ! על רקע אשר נפסק בפרשת אל אעסם ובנסיבות הבקשה למעצר דנן, סבורני כי לאחר שבית המשפט קמא החליט ביום 26.5.22 להורות על שיחרור העורר בערובה ובתנאים מגבילים –דהיינו על שחרורו לחלופת מעצר, מתחיל להימנות המועד להגשת הערר באשר לשאלת קיומן של ראיות לכאורה (ועילת מעצר), שזה השלב הראשון הקודם לבחינת התכנותה של חלופה, בהתאם להוראת סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים.

...

על רקע האמור בתסקיר המליץ שרות המבחן".

סבורני כי תסקיר שרות המבחן ובעקבותיו החלטת בית המשפט קמא מיום 21/8/22, אינם מספקים וטעוני השלמה.

סוף דבר ערר העורר נדחה.

כידוע, אין די בקיומה של דעת מיעוט כשלעצמה כדי לשנות מכללי היתערבות של ערכאת העירעור בהחלטות הערכאות הדיוניות, הנוהגים עמנו לא יום ולא יומיים (ראו והשוו: סעיף 80(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; דין-וחשבון הועדה לבחינת הרשעה בדעת רוב וערעור על זכוי במשפט פלילי (2010) ('דוח ועדת אנקר'); ע"פ 3021/17 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 35 (11.1.2018); ע"פ 10100/07 מדינת ישראל נ' שחאדה, פסקה 31 (24.3.2010)).

בדיון לפנַי, לא היתה מחלוקת כי דוד אינו ממלא אחר התנאים שנקבעו בעיניין סוויסה; בא כוחו של דוד הסכים לקביעה זו, אך הוסיף "הילכת סויסה כבודה במקומה מונח" (פרוטוקול הדיון מיום 3.8.2023, עמוד 3, שורה 34).

אמנם, בפסיקה נקבע כי "לאחר הרשעתו של נאשם ועובר למתן גזר הדין, רשאי בית המשפט, בהתאם להתרשמותו מהנאשם, להורות על שיחרור ממעצר לצורך הליך גמילה בקהילה טיפולית" (בש"פ 5752/16 וורקו נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (4.8.2016)), אך לצד זאת צוין: "הסמכות נתונה, אך שומה על בית המשפט להיות ער לשיקולים הרלוואנטיים לדיני מעצרים, להבדיל משקולי הענישה, כמו מסוכנותו של הנאשם" (שם).

על בית המשפט לשאול עצמו כבר בתחילת הדרך, האם יש סיכוי לשיחרור הנאשם לחלופת מעצר, בהנחה של תסקיר חיובי לגביו.

...

שלושת שופטי ההרכב פרסו יריעה רחבה, ונימקו באופן מפורט, כל אחד לגישתו, את המסקנה שאליה הגיעו.

בעניין זה ראוי לשוב על דברי השופט טופף שציין כי: "על אף הבהרות [דוד], סבורני כי בקשותיו לחזור בו מהודאתו, פעם אחר פעם, כל אימת שנתקבלו החלטות דיוניות שלא לשביעות רצונו, משל מדובר בכלי משחק על לוח שחמט או כניסיון נואל להשפיע על המותב לקבל החלטות אחרות בעניינו, מחלישות את רצינות כוונותיו להשתלב במסגרת קהילה שיקומית". הערה טרם חתימה – על השיקום ועל השיקום בכלא בשולי הדברים, הערה קצרה בנוגע לשיקום בבתי הכלא – נושא המובא לפתחנו בתדירות גבוהה, ואף במקרה דנן דוד תלה את יהבו, בין היתר, במילות עידוד שכתבתי אני, על התהליך השיקומי שהוא עובר, בהחלטה קודמת בעניינו (בש"פ 6247/22; מיום 2.10.2022).

אכן, לעיתים כליאת אדם עלולה להוביל להגברת הסיכוי לחזרתו לפשיעה, אלא שאין מנוס מכליאתו נוכח נסיבותיו, ויש לעשות כן מפני ששיקולי השיקום אינם חזות הכל.

הערר נדחה אפוא בזאת, ויחד עמו נדחית הבקשה להעברת הדיון למותב תלתא.