שחרור ממעצר לאחר 30 יום ללא משפט

אין כיום חולק על כך שמצבו הרפואי של העורר מצריך ניתוח בטווח הזמן הקרוב.

בהחלטתה בבש"פ 3584/22 הנ"ל, ציינה השופטת ע' ברון כי הדרך הנאותה לברר את טענותיו של העורר לגבי טיב הטיפול הרפואי היא בעתירת אסיר, ועל המלצה זו חזר גם השופט י' כשר בהחלטתו בבש"פ 6783/22 הנ"ל. אלא שלטענת באי כוחו של העורר, הסעד המבוקש הוא שיחרורו של העורר לאחר הניתוח, ומשכך הפורום הנכון להעלאת הטענה הוא בית המשפט של מעצרים.

כך עולה גם ממכתבו מיום 30.11.2022 של יועמ"ש מחוז דרום של שב"ס שבו נכתב כי "לאחר ביצוע הניתוח המיועד, המלצות גורמי הרפואה המנתחים יועברו לגורמי הרפואה אצל שירות בתי הסוהר [....] חזקה כי גורמי הרפואה בשירות בתי הסוהר יעניקו לעצור מוטי חסין את הטיפול הטוב ביותר המתאפשר בין כותלי הכלא [...] מקום בו יהא בכך צורך רפואי, הרי כי ייבחן גם הצורך בהעברתו של העצור למסגרת הרפואית במרכז הרפואי של שירות בתי הסוהר (המר"ש)". לא נעלם מעיני כי לאחר הניתוח ועד למתן החלטה בעתירה כאמור, לכשתוגש, עלול לחלוף פרק זמן שבמהלכו עשוי העורר לשהות במסגרת שב"ס, כאשר בשלב זה, לא ברור אם יש באפשרות שב"ס להעניק את הטיפול הנידרש לעורר.

...

דין הטענה להידחות.

מכל מקום, יפים לענייננו הדברים שנאמרו שם (פסקה 36): "[...] שילובו של שב"ס בהליך ההחלטה יתרום לאחידות ולשוויון בין עצורים. יתרה מכך, בידי שב"ס נצבר מידע על אודות העצור לאורך תקופת מעצרו, כגון התנהגותו של העצור במעצר, חומר מודיעיני וסכסוכים עם גורמים שונים. מידע זה עשוי להיות בעל משמעות לא רק להחלטה האם להיעתר לבקשת העצור, אלא גם למניעת סיכונים אפשריים שיציאתו ממתקן הכליאה עלולה לגרום". לכך יש להוסיף, כי המסלול המינהלי של עתירת אסיר הוא המסלול הראוי והמקובל להצגת חומר חסוי לפני בית המשפט.

סוף דבר, שהערר נדחה.

משכך, ביום 30.1.2023 הוצא צו המקצר את צו המעצר השני עד ליום 29.1.2023; וכן, הוצא צו מעצר חדש לתקופה בת ארבעה חודשים מיום 29.1.2023 ועד ליום 19.5.2023 (להלן: הצוו השני המתוקן).

יפים לעניינו דבריו של בית משפט זה בעמ"מ 4446/21 פלוני נ' מדינת ישראל (2.9.2021): "7. [...] גם אם אדם הוחזק במעצר לא חוקי קודם למעצרו החוקי, אין הפגם שנפל מחייב כשלעצמו כי בית המשפט יורה על שיחרורו. המעצר נועד גם להגן על הציבור, ולכן יש לבחון כל מקרה לגופו, תוך מתן משקל למחדל שהתרחש אל מול יתר השיקולים הפועלים בזירה". הינה כי כן, על בית המשפט לבחון בכל מקרה ומקרה את עוצמת המסוכנות הספציפית של העצור אל מול עוצמת הפגם.

כך, לדוגמה, מקום בו הוגש כתב אישום ולא ניפתח משפטו של נאשם כעבור שלושים ימים, יש לראותו כשוהה במעצר בלתי חוקי.

...

אין להקל ראש בפגם זה. ברם, לאחר שעיינו בחומר החסוי, בהסכמת ב"כ העותר, מצאנו כי באיזון בין המסוכנות הנשקפת מן העותר ובין הפגם שנפל בהוצאת הצו, מסוכנות העותר גוברת על הפגם ומצדיקה את השארת הצו על כנו, כפי שנקבע על ידי בית הדין הצבאי לערעורים.

אשר על כן, העתירה נדחית.

מדו"ח הפעולה של השוטרת דיאנה אביגיל לרמן (מיסמך ב') עולה כי המתלוננת חוששת מהמשיב בשים לב כי בעת שנשאלו אם הם זקוקים לטפול רפואי, המתלוננת לא ענתה מיד ולאחר שהמשיב פנה אליה ואמר לה שאם יש צורך בטיפול רפואי הוא יסיע אותה ברכבו, השיבה "בסדר אז לא צריך". גרסת המשיב בחקירתו מיום 30.9.2023 שלל המשיב איומים ואלימות כלפי המתלוננת.

שיחרור המשיב ממעצר לאחר ביצוע המעשים נשוא כתב האישום השני נעשה בהחלטת בית המשפט ואינו רובץ לפתחה של המאשימה.

ניתנה היום, י' סיוון תשפ"ג, 30 מאי 2023, במעמד הצדדים.

...

לאור האמור אני קובע כי קיימות ראיות לכאורה ביחס לאישום הראשון.

כשנשאל בחקירתו אם החלון כל כך נמוך שיכל ליפול מדחיפתה של המתלוננת השיב "הוא מגיע לי עד סוף הרגליים, זאת הייתה דחיפה של הפתעה איבדתי שיווי משקל". לאור האמור אני קובע כי קיימות ראיות לכאורה אף ביחס לאישום השני.

בית-המשפט קמא השית על המערער 36 חודשי מאסר בפועל והפעיל במצטבר מאסרים על תנאי בני 12 חודשים (מת"פ 56865-08-16) ו – 6 חודשים (מת"פ 15298-11-19) במצטבר האחד לשני ובמצטבר לעונש המאסר הנוכחי, כך שסך-הכל הושת על המערער עונש מאסר בפועל בן 54 חודשים; מאסרים על תנאי כמפורט בגזר-הדין; קנס בסך 3,000 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו; פיצוי בסך 20,000 ₪ למתלוננת באישום הראשון, ופצוי על סך 1000 ₪ למתלונן באישום השני.

עם זאת, על בסיס היתרשמותו מגייגו, דחה את טענת ההגנה להטעיית בית המשפט וקבע כי מדובר ברשלנות באופן הצגת הדברים לבית המשפט שאינה מצדיקה את פסלות החיפוש, ולכן מדובר בראיות קבילות.

שגה בית המשפט קמא כאשר לא נתן משקל לכך, שהחיפוש בטלפון של נדיר בוצע לאחר תום החקירה בעיניינו ולאחר שיחרורו, כאשר לא היתקיים "טעם לחשוד". הנסיבות החריגות במסגרתן בוצע החיפוש לטלפון מעוררות חשד כי מדובר ב"מסע דייג" ולא בפעולת חקירה מתפתחת.

הזיהוי הודאי של וונדה אשר מכיר את המערער מחקירות קודמות, זהוי אשר הוביל למעצר המערער; המיקום הייחודי של הקעקוע וצורתו, הקושרים בין המערער ובין מי שנצפה בסירטון ובתמונה; פריטי הלבוש של המערער בסרטונים ובתמונה לעומת הדמויות המתועדות בסרטוני האבטחה והזיהוי של בית משפט קמא לאחר שהתרשם מהמערער באולם בית המשפט במסגרת מספר ישיבות הוכחות; כל אלה תומכים, כאמור, מעבר לספק סביר בכך שהאדם המתועד בסרטונים ובתמונה הוא המערער.

...

סוף דבר, לאחר ששבתי ועיינתי בחוות הדעת המפורטת של חברתי ובהערותיה, אמליץ לחברותיי להורות על זיכויו של המערער.

אף אני סבורה שהראיות שהוגשו בתיק מבססות הוכחה מעבר לספק סביר שהאדם המתועד בתמונה ובסרטונים שהופקו מהטלפון הסלולרי של נדיר הוא המערער.

עירית כהן, שופטת סוף דבר: הערעור נדחה על כל חלקיו, כאמור בפסק-דינה של השופטת מרשק-מרום ובהסכמת השופטת כהן על נימוקיה, וכנגד דעתו החולקת של השופט ארד-אילון.

הבקשה שלפניי היא, להורות על שיחרורו של המשיב ממעצר לאלתר, בשל כך שלא בוצעה הקראה כדין ומשפטו לא החל, למרות שחלפו מעל 30 יום מאז הגשת כתב האישום.

עוד הפניתה המבקשת לכך שלאחר דיון ההקראה היתקיים דיון בהליך המעצר, בו לא העלה ב"כ המשיב כל טענה ביחס לחלוף 30 ימים ממועד הגשת כתב האישום, ולא ביקש להורות על שיחרור המשיב מטעם זה. לעניין הבקשה לעיון חוזר השיבה המבקשת, כי מאז מעצרו של המשיב חלפו פחות מארבעה חודשים ופרק זמן זה אינו מצדיק בחינה חוזרת של שאלת המעצר.

...

המבקשת ביקשה לדחות את הבקשה, על שני ראשיה: ראשית טענה המבקשת, כי דין הטענות ביחס לאופן ביצוע ההקראה להידחות על הסף, שכן ב"כ המשיב הסכים כי תתקיים "הקראה פורמלית" בהעדרו, ועל כן הוא מנוע מלטעון בעניין זה – ובדיון לפני הציגה ב"כ המבקשת התכתבות בין הפרקליטה אשר הופיעה לפני המותב בתיק העיקרי ובין ב"כ המשיב, ממנה עולה כי ב"כ המשיב שלח לפרקליטה נוסח הודעה, אותה ביקש שתמסור בשמו למותב הדן בתיק, ובה הסכים לקיום ההקראה שלא בנוכחותו.

דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, ראיתי כי דין שתי הבקשות להידחות: הבקשה לשחרור ממעצר באין הקראה לא מצאתי ממש בטענה כי משפטו של המשיב טרם החל: מפרוטוקול הישיבה בתיק העיקרי מיום 28.9.23 עולה, כי ב"כ המבקשת הודיעה לבית משפט בפתח הדיון, כי ב"כ המשיב ביקש ממנה להודיע לפרוטוקול שהמשיב ובני משפחתו ביקשו ממנו שהוא ייצג אותו, אך הדבר עוד לא הוסדר, וכי "הסניגור מסכים שתתקיים הקראה פורמלית בלעדיו ובתוך 7 ימים הוא יודיע אם הוא מייצג אותו" - והדברים תואמים במדויק את תוכן ההודעה שביקש ב"כ המשיב מהפרקליטה שהופיעה בדיון למסור בשמו למותב.

ר' בהקשר זה בש"פ 2546/18, אבו כף (ההדגשה שלי, י.מ.), שם נפסק: לכך יש להוסיף את יתר הנסיבות שפורטו בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ובכלל זה את העובדה כי המבקשים לא העלו מיוזמתם כל טענה בנושא אי קיום ההקראה, דבר התומך במסקנה כי המבקשים הבינו את תוכנו של כתב האישום ואת טיב ההליכים המתנהלים נגדם.