סדר הדיון יהיה איפוא כדלהלן:
תחילה יש לידון בטענת המאשימה לפיה המפגש הראשוני בין הנאשמת לשוטרת אינו מהוה עיכוב על פי הדין; בהמשך, וככל שייקבע שמדובר בעיכוב, תדון משמעות ופרשנות פעולות השוטרת והאם מדובר בעיכוב שבוצע כדין; ככל שייקבע שהליך העיכוב (והמעצר בעקבותיו) אינם חוקיים תדון משמעות היתנהגות הנאשמת, קרי: האם מדובר בהתנגדות כדין והאם מדובר בצידוק לעבירת ההפרעה לשוטר.
]
פעולות הנאשמת – היתנגדות לעיכוב ומעצר שלא כדין – מידתיות
לאחר שקבעתי כי נפלו פגמים בהליך העיכוב אשר בוצע בחריגה מהוראות החוק, קמה בנסיבות העניין לנאשמת הזכות להיתנגד לעיכוב:
"עשיית שימוש בסמכות ה״עיכוב״ - אף שאין המדובר ב״מעצר״ - מטילה "מיגבלה" על חירותו של אדם; ואין אדם חייב להשלים עם עיכובו, אלא אם כן המדובר בהגבלה ״כחוק״.
רפ"ק משה אברמוב פירט כי: "הבחנתי שהעצורה משתוללת על הקרקע ומתחילה לצעוק כל מיני דברים... וכשהרימו את החשודה וליוו אותה לניידת ושהכניסו אותה לניידת זהיתי את העצורה בועטת בדלת ומונעת את סגירת הדלת" (ת/11) והפקח דוני פנחסוב ציין: "החשודה החלה להישתולל ולבעוט בשוטרת ולתלוש לה את המצלמה את הקשר, החשודה הצליחה לשחרר את האזיקים ביד אחת" (ת/12).
...
צפייה בסרטון ועיון בדוחות הפעולה מובילים למסקנה כי פעולות הנאשמת היו סבירות ומידתיות.
יתר על כן, כאשר עולה מראיות התביעה מסקנה מפלילה לכאורה, הימנעותו של נאשם מלהעיד ולעמוד למבחן החקירה הנגדית מותירה את מסקנת ההפללה ללא משקל שכנגד, ועשויה להוביל להרשעתו (ע"פ 4600/94 חביו נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(5) 617, 632; עניין גרציאני, פיסקה 5.
סוף דבר
לאור כל המקובץ לעיל אני מורה על זיכוי הנאשמת מהעבירות שבכתב האישום.
