שחרור ממעצר בגין חטיפה לשם סחיטה או איומים

בהודעת עידכון מטעם המאשימה צוין ששני הנאשמים נעצרו ביום 06.05.2019; ביום 18.06.2019 שוחרר הנאשם 2 למעצר בית מלא; ביום 07.07.2019 עבר הנאשם 3 למעצר בפקוח אלקטרוני; והחל מיום 10.10.2019 שוחררו שני הנאשמים למעצר בית לילי בלבד.

בהתייחסו לעבירות איומים אמר ביהמ"ש העליון ברע"פ 2038/04 לם נגד מדינת ישראל (04.01.2006) כדברים הבאים: "האיום הוא, איפוא, ביטוי שהמשפט מטיל עליו מיגבלות תוך פגיעה בחופש הביטוי וזאת, כדי להגן על ערכים אחרים ובהם שלוות נפשו, ביטחונו וחירות פעולתו של הפרט. האיום מסכן את חירות פעולתו של הפרט שכן, פעמים רבות, כרוך האיום גם בציפייה להיתנהגות מסוימת מצד המאוים שהמאיים מבקש להשיג באמצעות השמעת האיום". לעניין מידת הפגיעה בערך המוגן, דומה שהארוע ממוקם ברף חומרה גבוה בהיתחשב באלימות הברוטאלית שננקטה נגד המתלונן אשר גרמה לו לחבלה, בטיבם, אופיים, חומרתם ונוסחם של דברי האיום, בשיטתיות שבה נעשו המעשים, בשיתוף הפעולה שבין הנאשמים, בהשפעת האיומים על המתלוננים, ובכך שמעשיהם של הנאשמים לא נשארו ברובד המילולי גרידא אלא גלשו לאלימות פיסית של ממש.

לנאשם 3: שלוש-עשרה הרשעות קודמות בין השנים 2018-2003 במגוון רחב של עבירות כלהלן: רכוש, נשק, סמים, אלימות לרבות חטיפה לשם רצח או סחיטה.

...

עפ"ג (מח' מרכז) 18816-03-14 פלדנקריז נגד מדינת ישראל (20.05.2014): נדחה ערעורו של נאשם שהורשע בתקיפה בצוותא הגורמת חבלה של ממש ובאיומים, ונידון לעונש בן 9 חודשי מאסר בפועל לצד עונשים נלווים.

בהתאם לתיקון 113 לחוק (סעיף 40 י"ג), ולאחר שקלול מכלול הנסיבות והשיקולים הרלוונטיים , החלטתי על מתחמי ענישה כדלקמן: בנוגע לנאשם 2: מתחם שנע בין 6 ל-18 חודשי מאסר בפועל לצד מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן; בנוגע לנאשם 3: מתחם שנע בין מספר חודשי מאסר בעבודות שירות ל-15 חודשי מאסר בפועל לצד מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן.

סוף דבר לאחר ששקלתי את רכיבי הענישה השונים – סוגם, מידתם והשפעתם ההדדית, החלטתי לגזור על הנאשמים את העונשים כדלקמן: על הנאשם 2: מאסר בן 7 חודשים.

רקע והליכים קודמים נגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של חטיפה לשם רצח או סחיטה, לפי סעיף 372 לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן: החוק); סחיטה בכוח, לפי סעיף 427(א) סיפא לחוק; סחיטה באיומים, לפי סעיף 428 לחוק; שתי עבירות של החזקת סכין, לפי סעיף 186(א) לחוק; ועבירה של הדחה בחקירה, לפי סעיף 245(ב) לחוק.

בין היתר, נקבע כי לפי עובדות כתב האישום אין מדובר בתיק "רגיל" של סחיטה באיומים ובכוח או של חטיפה אלא "בתיק המצוי בדרגת חומרה גבוהה"; כי נשקפת מהעורר מסוכנות גבוהה לבטחון הציבור ובפרט לבטחון המתלונן; וכי קיים חשש "טבוע" לשיבוש הליכי משפט אם ישוחרר העורר בטרם יעיד המתלונן בבית המשפט.

לצד קיומה של תשתית ראייתית לכאורית נאותה להוכחת המיוחס לעורר, קמה נגדו עילת מעצר בשל המסוכנות הנשקפת ממנו, לציבור בכלל ולמתלונן בפרט.

המעשים המיוחסים לעורר ונסיבות ביצועם, ובכלל זה קשירת קשר עם אחרים במטרה לחטוף את המתלונן, להכותו ולאיים עליו בנשק כחלק מסכסוך עסקי – מלמדים על מסוכנות רבה, שספק אם ניתן להפיג דרך חלופת מעצר או פקוח אלקטרוני.

...

לאחר שעיינתי בנימוקי הערר ובנספחיו, בטיעוני באי כוח הצדדים ובחומרי החקירה, הגעתי לכלל מסקנה כי אכן קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת המיוחס לעורר בכתב האישום.

אף אין בידי לקבל את השגות העורר באשר לשיהוי, על שני חלקיו הנטענים.

אשר על כן, הערר נדחה.

בקשת מעצר עד תום ההליכים של המשיבים כנגדם הוגש כתב אישום המייחס להם ביצוע בצוותא של עבירות חטיפה לשם סחיטה, סחיטה בכוח, חבלה בכוונה מחמירה, כליאת שוא ושיבוש מהלכי משפט.

דיון והכרעה – בשלב דיוני זה, בו יש לבחון אם קיימות ראיות לכאורה בעוצמה מספקת לצורך מעצר עד תום ההליכים, על חומר הראיות הלכאוריות לגבש פוטנציאל להרשעת הנאשם בהליך העקרי במידת הוודאות הנדרשת במשפט פלילי.

הוחלט לשחררו אולם נעלם מהמחלקה ביום 11.11 אושפז ברמב"ם לצורך חקירת גידים באצבע 4 ונימצא חתך מלא של הגידים ד"ר נתאי קליין, אורתופד ברמב"ם, שטיפל בבוגי ביום 5.11 אמר שהחבלות מהן סבל אינן קלסיות לתאונה עם אופנוע, אלא יותר מתאימות לחבלות ישירות ובודדות.

סעיף 369 לחוק העונשין מגדיר חטיפה כדלקמן – "הכופה אדם בכוח או באיומים או מפתהו באמצעי תרמית ללכת מן המקום שהוא נמצא בו, הרי זו חטיפה, ודינו - מאסר עשר שנים." ס' 372 לחוק העונשין עניינו חטיפה כשלצדה נסיבה מחמירה - לשם רצח או סחיטה - "החוטף אדם כדי לרצחו או כדי להעמידו בסכנת רצח, או חוטף אדם כדי לסחוט או לאיים, דינו - מאסר עשרים שנים." על מנת להרשיע את המשיבים בסעיף 372 נידרש ראשית להוכיח כי היתקיימה חטיפה.

...

ככל שאכן, כטענת המשיבים, ביקשו אך לדבר עם בוגי, מדוע נלקח ממנו הנייד ולא ניתנה לו אפשרות לענות לשיחות, או להוציא שיחות למציאת ערבים לחוב – בין אם לדוד איסקוב, אחיו או רוברט??? (שיחות בוגי עם רוברט ואחיו למציאת ערב, כאמור, בוצעו מהטלפון המבצעי) צוותא חדא - באשר לטענת המשיבים, כי אין ראיה לכך שהמשיב 2 לקח חלק באלימות משנראה בתחילת הסרטון עולה ליחידת הדיור בקומה השנייה, הרי שאין בכך כדי להוריד או להעלות, משדי כי המשיב 2, כך מהמקובץ לעיל, היה לכאורה מודע לתכנית (לחטוף את בוגי, להביאו לעסק ולוודא שיביא ערבים לחובו תוך שימוש באלימות) ולקח חלק בתכנונה כדי להפכו כמבצע בצוותא.

יוצא, אפוא, שיש לבדוק את המעשה של הנאשם, היסוד הנפשי שלו ושליטתו, תוך התייחסות אליו כחלק מקבוצה.

מהמקובץ, בצרוף שתיקת המשיבים והעדר כל הסבר מניח את הדעת מבוגי או אחיו דוד באשר למקום הימצאותם והשתלשלות האירועים משעומתו עם הראיות שהצטברו, שוכנעתי לקיומה של תשתית ראייתית לכאורית ביחס לעבירות המיוחסות למשיבים.

העורר נעצר ביום 2.9.2021, וביום 23.9.2021 הוגש כנגדו כתב אישום, המייחס לו את העבירות הבאות: חטיפה לשם רצח או סחיטה, סחיטה באיומים, ניסיון שוד, תקיפה סתם, מעשה מגונה, פגיעה בפרטיות על-פי חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, הטרדה מינית על-פי חוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998, גניבה, זיוף, היתחזות כאדם אחר ושיבוש מהלכי משפט.

נטען, כי כנגד העורר קמה עילת מעצר מכוח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), מאחר שקיים יסוד סביר לחשש כי אם ישוחרר, גם אם בתנאים מגבילים, יסכן את שלומה של המתלוננת, ואת שלום הציבור בכלל.

...

דין הערר להידחות.

סוף דבר, שהערר נדחה.

על רקע זה, כתב האישום מייחס לעוררים את העבירות הבאות: חטיפה לשם רצח או סחיטה לפי סעיף 372 בצרוף סעיף 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 380 ו-382(א) לחוק; החזקת סכין שלא כדין לפי סעיף 186(א) בצרוף סעיף 29 לחוק; גניבה לפי סעיפים 383 ו-384 בצרוף סעיף 29 לחוק; וכן הפרעה לשוטר לפי סעיף 275 בצרוף סעיף 29 לחוק.

תשתית זו כוללת את הפרטים הבאים: הודעות שמסר אחיו של המתלונן לפיהן שניים מהנאשמים (שאינם העוררים שבפני) התקשרו אליו מספר פעמים ודרשו ממנו תשלום כופר תמורת שיחרור אחיו; הודעות איומים שנשלחו לאחיו של המתלונן; איכוני טלפון המלמדים על תיקשורת של הנאשמים עמו; "סירטון סחיטה" שבו הוצג המתלונן לצד שניים משוביו, שאינם העוררים שבפני (להלן: סירטון החטיפה); וכן הודעות השוטרים וסרטוני מצלמות הגוף המתעדים את המרדף אחר הנאשמים ואת מעצרם.

...

אשר על כן, אני סבורה כי בשלב זה, קיימת תשתית ראייתית לכאורית מספקת המצדיקה את מעצרם של העוררים עד תום ההליכים נגדם.

במכלול הנסיבות, לא שוכנעתי על כן כי יש הצדקה לשנות מהחלטותיו של בית המשפט המחוזי.

סוף דבר: העררים נדחים.