מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

שחרור מוקדם של אסירים מסוכנים: סיכונים והשלכות

בהליך עתירות אסירים (עת"א) שהוגש בשנת 2016 בהמחוזי נצרת נפסק כדקלמן:

עוד צוין בהחלטה: "לא מצאנו ראיה לכך שהאסיר עבר את העבירות המיוחסות לו בשל מניע אידיאולוגי, ועל כן איננו נדרשים להלכות שבהן יש היתייחסות למסוכנות הכרוכה בעבריינים אידיאולוגים". הוועדה גם ציינה כי הוצגו בפניה החלטות של ועדות שחרורים, בהן שוחררו שיחרור מוקדם אסירים שעברו עבירות דומות לאלו שעבר המשיב וכן פסקי דין של בתי משפט שהורו כאמור.
הוועדה הסכימה עם טיעוני ב"כ המשיב לכך שהעובדה שהמשיב לא עבר עבירות בין השנים 2008-2012 בהן היה משוחרר, יש בה להעיד על המוטיבציה הנמוכה שהייתה לו בעבר לעבור את העבירות ומצאה בכך גם השלכה על הסיכון שישוב לעבור עבירות.
עוד טענה כי קיים קושי לאסירים בטחוניים לפנות באופן ישיר להנהלת הכלא, שלא באמצעות הדובר של האסירים הבטחוניים ועניין זה אף הועלה באחת העתירות בבג"צ בעיניין עבדללה זועבי ששוחרר שיחרור מוקדם.
...
בבואנו למסקנה זו, לפיה אכן התקיים רקע אידיאולוגי למעשיו של המשיב, הרי שברור שהנימוק היסודי בהחלטת ועדת השחרורים, אינו עומד עוד על כנו.
משום כך ההחלטה היא בלתי סבירה ואין מנוס מהפיכתה.
משום כל אלה, סבורים אנו כי נשמט הבסיס עליו מושתתת החלטת ועדת השחרורים.

בהליך עתירות אסירים (עת"א) שהוגש בשנת 2020 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

רקע – אישומים והשתלשלות העניינים: העותר, כבן 63 שנים, הוא אסיר פלילי שנידון ל-11 שנות מאסר בפועל, החל מיום 21.05.13, וצפוי להשתחרר לכל המאוחר ביום 20.05.24: עונש זה הוטל על העותר לאחר שהורשע בעבירות של היתעללות בקטין או בחסר ישע, גרימת חבלה חמורה לקטין, מעשה מגונה תוך שימוש בכוח או באיומים, כליאת שוא ותקיפה, וכן עבירות שדול להתעללות בקטין או בחסר ישע ולכליאת שוא; מעשי העותר, בקליפת אגוז, נעשו במסגרת מעֵין-כת או קבוצת מישפחות, שהעותר הנהיג כמנהיג רוחני, ולמעשה השתלט על חברי הקבוצה שסרו למרותו וצייתו להוראותיו.
העותר היתעלל פיזית ונפשית בבגירים ובקטינים מבין חברי הקבוצה ותקף אותם, בעצמו ובאמצעות חברים אחרים בקבוצה; ביום 17.11.19 נערך לעותר איבחון פסיכולוגי [מוצג 1]: נמצא שהעותר לוקח אחריות על חלק זעיר מהמעשים, משליך את האחריות על הנפגעים עצמם ולא מביע חרטה או תחושת אשמה; אינו מגלה תובנה לפגיעה בקורבנות העבירות והשלכותיה; חסר אמפתיה לנפגעים וגם לזולת באופן כללי, תוך נכונות לנצל את הזולת ולהכפיפו לרצונו גם באלימות ובמניפולציות; ונוטה לשקרים ולהונאה.
העותר צריך לעבור קבוצות פסיכו-חינוכיות וקבוצות ראשוניות לטפול באלימות, ורק אז יוכל להישתלב בטיפול ייעודי באלמ"ב. ביום 16.02.20 נבחן עניינו של העותר במסגרת ועדת הקטגוריות [מוצג 5]: בפרוטוקול התמציתי נרשם "מב"ן[footnoteRef:1] ממליצים אך אלמ"ב מתנגדים" ובהסתמך על חוות-דעתה של ועדת אלמ"ב מיום 26.11.19,, שהובאה לעיל, ועל-רקע ההערכה לסיכון בפוטנציאל גבוה "לסיכון ומסוכנות כלפי האסיר מאת סביבתו" – דחתה הוועדה את בקשת העותר לשינוי סיווגו לקטגוריה א'.
הועדה מורכבת מאנשי מיקצוע, המוחזקים כאובייקטיבים וככשירים לקבל ביקורת ולדון שוב בעיניינו של אסיר, ללא טינה וללא דיעה מוקדמת.
...
חומרתם של מאפיינים אלה ואחרים הוביל את המאבחנים למסקנה בדבר ליקויים קליניים במישור האַפֶקטיבי והבינאישי.
אינני מקבל את טענת העותר לקושי להירתם לטיפול מחמת אי-ידיעת השפה – טענה הנסתרת בתקשורת השוטפת בין העותר לבין מבצעי המבדקים, לרבות ציטוטים מדבריו, באופן התואם את ניסיונו המניפולטיבי להציג עצמו כלוקה ביכולות חשיבה נמוכות [אבחון פסיכולוגי, 17.11.19].
העתירה נדחית.
לפיכך, נדחית העתירה.

בהליך עתירות אסירים (עת"א) שהוגש בשנת 2018 בהמחוזי נצרת נפסק כדקלמן:

· אומנם מב"ן קבע כי רמת מסוכנותו בינונית, אך בהתאם להוראות סעיף 12 (ב) לחוק, ניתן לשחרר גם אסיר כזה "בתנאי שיקבל טפול או בתנאי אחר כפי שהומלץ, רשאית הועדה לשחרר את האסיר אם סברה מטעמים שונים שירשמו כי ניתן לשחררו בלא שיגרם סיכון לציבור". · עוד מציינת ועדת השחרורים כי "ועדה סטאטוטורית - ועדת שע"מ בחנה את כל מכלול נסיבותיו של האסיר והמליצה על שיחרורו המוקדם על פי תוכנית שנערכה על ידה לאחר שבחנה את חוות דעת של ועדת מב"ן". · עוד מנמקת הועדה את החלטתה בכך כי "שוכנענו כי האסיר אינו מהוה עוד גורם מסכן לנפגעת העבירה ולציבור" (עמ' 9 שורה 14).
· נימוק נוסף אותו מציינת הועדה הוא כי אומנם היא עיינה בסיכום מפגש טפולי שנערך עם המתלוננת ולפיו עלולות להיות השלכות לשחרורו המוקדם של האסיר ולאור חששה של נפגעת העבירה כי האסיר יפגע בה שוב.
...
· אומנם מב"ן קבע כי רמת מסוכנותו בינונית, אך בהתאם להוראות סעיף 12 (ב) לחוק, ניתן לשחרר גם אסיר כזה "בתנאי שיקבל טיפול או בתנאי אחר כפי שהומלץ, רשאית הוועדה לשחרר את האסיר אם סברה מטעמים שונים שירשמו כי ניתן לשחררו בלא שיגרם סיכון לציבור". · עוד מציינת ועדת השחרורים כי "ועדה סטטוטורית - ועדת שע"מ בחנה את כל מכלול נסיבותיו של האסיר והמליצה על שחרורו המוקדם על פי תוכנית שנערכה על ידה לאחר שבחנה את חוות דעת של ועדת מב"ן". · עוד מנמקת הוועדה את החלטתה בכך כי "שוכנענו כי האסיר אינו מהווה עוד גורם מסכן לנפגעת העבירה ולציבור" (עמ' 9 שורה 14).
ברע"ב 4959/15 פלוני נ' היועמ"ש, נקבע כי: "עיננו הרואות כי שיקול המסוכנות קיבל מעמד בכורה בהחלטת שחרור אסיר בכלל ובאסיר מורשע בעבירות מין בפרט. כמו כן, נדרש כי על מנת שוועדת השחרורים תמליץ בניגוד להמלצת מב"ן נדרשים נימוקים מיוחדים וכבדי משקל". ברע"ב 5929/13 פלוני נ' וועדת השחרורים (החלטה מיום 22.10.2013) ישנה התייחסות למשקלה של חוות דעת מב"ן לעניינם של עברייני מין, נקבע שם: "אוסיף ואציין כי בעניינים אלה יש ליתן משקל רב לעמדת הגופים המקצועיים הרלוונטים וסטייה מחוות דעתם מחייבת טעמים מיוחדים וכבדי משקל". בכל הכבוד, ועדת השחרורים לא הייתה רשאית לקבוע כי "שוכנענו כי האסיר אינו מהווה עוד גורם מסכן לנפגעת העבירה ולציבור" (עמ' 9 שורה 14 להחלטה), כאשר בפני הוועדה הונחה חוות דעת מקצועית של מב"ן שהיא הגוף המוסמך לקבוע מסוכנות שקבעה כי מסוכנותו של העותר הינה בינונית.
נפגעת העבירה פנתה לוועדה במכתב המפרט את אשר חוותה מאז התקיפה המינית, בין היתר נכתב: "...האדם הזה הביא אותי לנסות לפגוע בעצמי ולסיים את חיי. מאז שדודה שלי הודיעה לי שיש דיון בוועדת שחרורים ואולי הוא ישתחרר שחרור מוקדם, אני לא ישנה בלילות, בקושי אוכלת, יש בי המון פחדים שלא נותנים לי מנוחה. עד לפני כמה ימים הרגשתי בטוחה יחסית שהוא לא יכול לעשות לי שום דבר ועכשיו כל החרדות והפחדים חזרו. מאז מה שקרה אני נזקקת לטיפולים פסיכולוגיים, לא מצליחה ליצור מערכת יחסים יציבה, בסביבת בנים אני מפחדת ונסגרת. בעקבות כל המצב הזה עברתי לפני כמה חודשים לדיור מוגן ושם אשאר עד שאוכל לעמוד שוב על רגליי, לתפקד באופן יציב ולהיות עצמאית. אני מפחדת מאד שהוא יצור איתי קשר ושאולי נשארו לו תמונות והוא יפרסם אותם כמו שהוא איים שהוא יעשה. אני מפחדת מזה פחד מוות ואם יתפרסמו התמונות שהיו אצלו אני לא יודעת איך אוכל להמשיך לחיות. זה לא נראה לי בסדר שהוא יהיה בצפת שמרוחקת רבע שעה מהקיבוץ שלי, שם אני נמצאת כל סוף שבוע ומפחדת שהוא ינצל את זה שזה קרוב כדי ליצור איתי קשר ולהגיע לקיבות כמו שהוא איים שהוא יעשה". מכתבה של העובדת הסוציאלית מעמותת "ניצן" המטפלת במתלוננת מסתיים במילים: "לסיכום, למרות ש... מטופלת אצלנו במסגרת ומקבלת את מירב התמיכה הרגשית והנפשית ועל אף שנפגשת כל שבוע עם מטפלת מינית במסגרת "לאורך הדרך", אני מוצאת שהאירועים אותם חוותה משפיעים ומשליכים על אורח חייה ובעיקר פוגעים בתפקודה היום יומי המאופיין בבדידות, מתח, עצבנות וחרדות.
חנא סבאג, שופט סוף דבר, הוחלט פה אחד, כאמור בפסק דינו של כב' השופט יוסף בן חמו, להורות על קבלת העתירה וביטול החלטת ועדת השחרורים.

בהליך עתירות אסירים (עת"א) שהוגש בשנת 2015 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

המדובר במי שריצה את כל חייו הבוגרים בין כתלי הכלא, יותר ממחצית חייו, וברי כי משלא עבר במהלך שנות המאסר הארוכות, כל טפול אינטנסיבי בכלא לעיבוד העבירה והשלכותיה, כשהטיפול היתמצה בהישתתפות בקבוצות בלבד, נטול הוא כישורי חיים בסיסיים האופייניים לבני גילו.
פירוט השיקולים שעל הוועדה לשקול מצוי בסעיף 9 לחוק, כשסעיף 10 (ב) לחוק, ייחודי לנושא שבפנינו היינו להחלטת ועדת שחרורים מיוחדת הדנה בעיניינו של אסיר עולם, וקובע כי על הוועדה לשקול שיקולים נוספים מעבר לשיקולים האחרים האמורים בחוק והם האם חל באסיר "שינוי בולט וממשי" מבחינת הבנת חומרת מעשיו ומבחינת מוכנותו להישתלב בחברה ולתרום לה. אין מחלוקת כי נטל השיכנוע לפיו ראוי האסיר לשיחרור על תנאי וששחרורו אינו מסכן את הציבור מוטל על האסיר.
גם באשר לטענה בדבר יציאתו לחופשות, כידוע נקבע לא אחת שאין בעובדה שהאסיר יוצא לחופשות ללא תקלות כדי להצדיק את שיחרורו המוקדם, שכן, אין דין חופשה לתקופה מוגבלת של ימים כדין שיחרור מוקדם לתקופה של חודשים, שבראשונה נבחנת מסוכנותו של האסיר לטווח קצר ואילו בשניה נבחנת מסוכנותו של לטווח ארוך, יחסית.
...
על רקע האמור נראה כי מתייתר הדיון ביתר הטיעונים שהועלו, ואולם, על מנת שלא להותיר את הדף חלק נציין, כי דעתנו היא, שככלל, ניתנת תכנית רש"א להבדק משעבר האסיר הליך שיקומי בין כתלי הכלא ולא כתחליף לו. ההליך השיקומי שעבר המשיב בענייננו, הוא כאמור מוגבל ולא מספק, ואין להחליפו בתכנית מחוץ לכלא.
עם זאת נראה לנו כי בענייננו לא הביאה הועדה לידי ביטוי ראוי במניין שיקוליה את שאלת מסוכנותו הציבורית של המשיב והעדר שיקום מספק, באופן בלתי סביר, המצדיק התערבותנו.
נוכח האמור סבורים אנו כי החלטת הועדה אכן חורגת משמעותית ממתחם הסבירות והיא מבוטלת בזה.

בהליך רשות ערעור על פסק בוררות (רע"ב) שהוגש בשנת 2024 בעליון נפסק כדקלמן:

חוות דעת של הועדה המחוזית לטפול בגילוי עריות (להלן: וג"ע), שהיתכנסה ביום 29.3.2023, לא המליצה על שיחרורו המוקדם של המבקש, ואף לא על יציאתו לחופשות, "על רקע ההערכה כי קיים פוטנציאל גבוה לסיכון ומסוכנות מצד האסיר כלפי סביבתו". בחוות דעת נוספת של המרכז לבריאות הנפש (להלן: מב"ן) מיום 11.7.2023 צוין כי "רמת המסוכנות המינית [של המבקש] היא בינונית-נמוכה". בהתייחסות נוספת של מב"ן מיום 7.8.2023 (שאליה מתייחסת חוות דעת וג"ע) הומלץ על הוצאתו של המבקש לחופשות, בשלב ראשון לחופשה בת 12 שעות ובהמשך לחופשות של 24 שעות בתנאים מגבילים, הכוללים איסור על המצאות בקרבתן של בנות מישפחה קטינות.
בטרם סיום אבקש לעמוד על נקודה נוספת, הגם שאין לה השלכה על ההכרעה בבקשת הרשות לערער במקרה דנן.
...
לאחר שבחנתי את הבקשה על נספחיה ועיינתי בתיק בית המשפט המחוזי במערכת "נט המשפט" באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות על הסף, אף מבלי להידרש לתשובת שב"ס. הלכה היא כי רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר לא תינתן אלא במקרים בהם מתעוררת סוגיה או שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית (ראו: בר"ע 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986)).
סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו