שחרור מהמעצר לנאשמים בהריגה

אנאפה העידה שהנאשם ואטונג התייצבו בבית המשפט המחוזי במטרה לסייע לחברתו של אטונג להשתחרר ממעצר והנאשם הציג את המסמך נ/1 (שהוגש בב"ש 3594/04) שהוא בקשה לסיוע מיידי לאשת הנאשם ע"י שחרורה של עצורה.

פררה אמר בעדותו שהוא הלך למישטרה ושם למדו אותו והדריכו אותו כיצד להעיד בבימ"ש. פררה נשאל ע"י הסנגור אם בשיחה עם קמלה הוא אמר שמשטרת ההגירה אמרו לו להרוג את הנאשם והוא אמר שאין לו לב לעשות זאת ושלמדו אותו איך לענות בבית המשפט, ופררה טען שהתרגום שהוצג לו בחקירה הנגדית שגוי ושלא אמר על כך דבר.

...

לאחר שהחלטתי לקבל את עדותו של פררה בבימ"ש שהוא שילם לנאשם, אף כי מדובר בעדות יחידה שעל בית המשפט להזהיר עצמו היטב בטרם הוא מבסס על עדות כזו הרשעה ולאחר שאני סבורה כי אף כי הנאשם הואשם רק בעבירת ניסיון, הגנתו לא נפגמה, החלטתי להרשיע אותו גם באישום השביעי בעבירה המושלמת ולא רק בעבירת ניסיון.

שתי העבירות של עיכוב דרכון המיוחסות לו באישום הרביעי והשביעי הוכחו כדבעי ואני מרשיעה את הנאשם גם בשתי עבירות אלו.

לאור כל האמור לעיל אני מרשיעה את הנאשם בשבע עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין ובשתי עבירות של עיכוב דרכון לפי סעיף 376א לחוק העונשין ומזכה אותו מעבירה אחת של עיכוב דרכון לפי סעיף 376א לחוק העונשין.

את מסוכנותו של העורר לציבור, שיכולה להתבטא בנהיגה ללא רשיון, ניתן להקהות בחלופת מעצר (לשיחרור נאשמים לחלופת מעצר בעבירות הריגה, נסיעה בשיכרות והפקרה ראו והשוו בש"פ 8708/06 מדינת ישראל נ' כדור (26.10.2006); בש"פ 6751/10 גמליאל נ' מדינת ישראל (21.9.2010)).

...

לאחר שערך איזון בין זכותו הבסיסית של המשיב לבין אינטרס הציבור, הגיע בית המשפט למסקנה כי מסוכנתו של המשיב היא ברף חמור וגבוהה וכי קיים סיכון ממשי להישנות ההתנהגות הפוגעת.

ברם, משלא נמצא דופי באמו ובסבו של המשיב, ובהתחשב בכך שאחד מתנאי השחרור בשלב זה הוא איזוק אלקטרוני, אני סבור כי ניתן להסתפק בחלופה זו. בא כוח העורר הציע חלופת גמילה ב"אשפוזית", אך בהיעדר המלצה של שירות המבחן לטיפול גמילה, איני רואה לקבל הצעה זו. עם זאת, מאחר שגם מתסקיר שירות המבחן עולה כי קיימת בעיה של אלכוהול, רשאי העורר לפנות לבית משפט קמא על מנת שאפשר לו "חלון" קבוע לצורך שיחות טיפוליות.

אשר על כן, ובהמשך ותיקון להחלטתי דהיום, אני מורה על שחרורו של העורר בתנאים הבאים: (-) התחייבות עצמית וערבות צד ג' של האח, האם והסב בסך 10,000 ₪ כל אחד.

בין היתר הפנה בא כוח המשיב לבש"פ 2669/15 אנטון פרל נ' מדינת ישראל (29.4.2015) (להלן: עניין אנטון פרל), שבה שוחרר נאשם בהריגה, שנהג ללא רישיון ובמצב של שיכרות לחלופת מעצר.

...

עיון בתסקיר מלמד כי למרות המסקנה, שממליצה בסופו של דבר על שחרור לחלופה או מעצר בפיקוח אלקטרוני, תוכן התסקיר אינו בהכרח תומך במסקנה.

כל אלה אינם תומכים במסקנה שאליה הגיע שירות המבחן בתסקיר לאחר התלבטות.

לסיכום, מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

התיקון המאסיבי שנערך לחוק בתשס"ח, כאמור בדברי ההסבר לו (הצעת חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טפול)(תיקון מס' 14), תשס"ו-2006, הצעות חוק הממשלה תשס"ו, 468, בא ליפתור שאלות מעשיות, אך גם לבטא "תפיסה חדשה, ברוח האמנה הבין-לאומית בדבר זכויות הילד (להלן-האמנה בדבר זכויות הילד), ובהתאם לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. תפיסה זו מבקשת להגן על זכויותיו של קטין כחשוד וכנאשם בבצוע עבירות, תוך היתחשבות בכשריו המתפתחים, ובעיקרון העל של טובת הקטין, כמו גם בשאיפה, העומדת בבסיסו של החוק, להחזיר נער עבריין למוטב באמצעות דרכי הטיפול והענישה המפורטות בו... העקרון העומד בבסיס הצעת החוק הוא שיפור ההגנה על זכויותיו של קטין חשוד או נאשם, ומתן דגש לזכויות נוספות של קטין כאמור..." דברים אלה, שעל פניהם הכל יסכימו להם כחברה אנושית וליברלית, בחינת פשיטא, מעין "אמהות ועוגת תפוחים" על פי הביטוי האמריקני המקובל, עלולים, בהיתרגמם הלכה למעשה ובעין האישית של קרבן ומשפחה וגם בעין הציבורית, לעמוד - כאמור - בסתירה לתחושת הבטן ולרגשות של שאט נפש מעבירה, של יגון כבד על ההולך (אם נגרם מוות), ושל זעם: הכיצד משוחרר למעצר בית קטין שנאשם בהריגה; הכיצד הוטל עונש הנראה נמוך על מי שעבר עבירות קשות.

...

ואולם, לאור עמדת שירות המבחן לנוער וחוות הדעת מטעם המעון הנעול, סבורני כי יהיה זה נכון לאפשר למערער לרצות שנה נוספת מתוך תקופת המאסר בפועל במעון הנעול.

בשים לב למקובץ לעיל אציע לחבריי לדחות את הערעורים בכפוף לתיקונים המוצעים בסעיף 25 לעיל.

ראו לעניין מעצר - רק דוגמאות בודדות מרבות - בש"פ 6502/10 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם), החלטת השופט פוגלמן והאסמכתאות דשם; וכן החלטתי בבש"פ 6031/12 פלונים נ' מדינת ישראל (לא פורסם).

עפ"י הנטען באישום השלישי, בחודש יולי ובתחילת חודש אוגוסט 2008, עת שהה הנאשם במסגרת התיק דנן בבית המעצר "אבו-כביר", יצר הנאשם קשר טלפוני עם המתלוננת באמצעות הטלפון הצבורי, וביקש ממנה כי תבטל את התלונה כנגדו, וכן תדאג כי הוא ישוחרר מבית הכלא.

עוד העידה המתלוננת, כי גם לאחר שהנאשם הועבר לבית המעצר אבו-כביר, הוא לא חדל מלהתקשר אליה ולאיים עליה כי יהרוג אותה (עמ' 148 שורות 10-1).

...

במהלך הדיון בבית המשפט הביעה המתלוננת הסכמה לחזור לבית בעלה, ולדבריה, עשתה כן בשל ילדיה הקטינים, ובסופו של דבר, היא לא הורשעה אלא הועמדה בפקוח שרות המבחן למשך שנה (ת"פ 1801/02 של בימ"ש השלום ת"א – ת/27א'-ג').

הנאשם כמעט והצליח במעשיו, שכן המתלוננת אכן ביקשה לבטל את התלונה מחמת פחדה מהנאשם, אלא שחוקרת המשטרה שכנעה אותה בסופו של דבר שלא לעשות זאת.

סיכומו של דבר, ממסכת הראיות שהובאה בפני בית המשפט עלתה תמונה קשה של מעשי התעללות במתלוננת ובקטינים שכללה תקיפתם באגרופים, בעיטות ותוך שימוש בעזרים שונים: מקל של מטאטא וחגורה.

האיומים נאמרו באמירות ישירות לפני מעצרו וכן לאחר מעצרו מבית המעצר עת דרש הנאשם מהמתלוננת לבטל את תלונתה, שאם לא כן, יבולע לה. לאחר שמיעת העדויות ועיון בראיות התביעה וההגנה, ולאור כל המקובץ לעיל, אני מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.