מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

שחרור למעצר בית בעבירת הריגה

בהליך בש"פ (בש"פ) שהוגש בשנת 2018 בעליון נפסק כדקלמן:

שלושה עררים מאוחדים, על החלטות בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטת מ' אילני) במ"ת 62114-12-17, שניתנו בתאריכים 30.1.2018, 1.2.2018, 19.2.2018, 6.3.2018, בגדרן הורה בית המשפט על מעצרם של שניים מן העוררים, ועל שחרורם של שניים אחרים למעצר בית מלא.
בעיניינו של חוסיין נקבע כי בהנתן חומרת העבירות המיוחסות לו; בהנתן חלקו בעבירת ההריגה; בהנתן עברו הפלילי ובשים לב להתרשמות השלילית של שירות המבחן, אין מקום לשחרורו ממעצר.
...
כשלעצמי, אני סבור כי האדם השלישי והרביעי הנחזים בסרטון, הפסיקו לרוץ בעליה, מאחר שמישהו הגיע מולם, וייתכן כי לא רצו לעורר חשד.
אציין כי גם בית משפט קמא הגיע למסקנה זו, אך הורה על מעצרו של חוסיין עד לתום ההליכים נוכח עצמת עילת המעצר ב"משולש" הכוחות: עצמת עילת המעצר – עצמת הראיות – טיבה של חלופת המעצר (וראו החלטתי בבש"פ 6722/15 ניג'ם נ' מדינת ישראל (26.110.2015).
לאור האמור לעיל, אני סבור כי ניתן להסתפק במעצר בפיקוח אלקטרוני, גם לגבי חוסיין ועבד אלעזיז.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2021 בהמחוזי באר שבע נפסק כדקלמן:

צוין, כי מישפחת המנוח אינה מגיעה לבית המשפט, מתוך תפיסה של עצמם כחלשים וחסרי יכולת השפעה אל מול המערכת והממסד; הם הביעו תיסכול, חוסר אונים ואוזלת יד נוכח ניסוח כתב האישום- העובדה שהנאשם הואשם בעבירת הריגה ולא ברצח, שיחרורו למעצר בית, ותחושתם שאנשים נוספים היו מעורבים בארוע אך לא הובאו לדין.
...
ב"כ הנאשם טען כי מדובר בתיק לא פשוט, בו עלו קשיים רבים בראיות שהביאו לדחיות רבות לצורך נסיון גישור בין הצדדים, ובסופו של דבר הנאשם הורשע על סמך ראיות נסיבתיות; כאשר גם היום רב הנסתר על הגלוי, ולא ידוע מה בדיוק קרה באירוע בשיג, ובין היתר לא ידוע האם היו מעורבים נוספים, האם הנאשם הוא המבצע העיקרי, מבצע בצוותא עם אחרים "או לא בכלל". לטענתו, העדר ידיעה בנוגע לנסיבות המדויקות של האירוע, ואין זה משנה מה הסיבה להעדר הידיעה, אינו יכול להוות נסיבה לחומרא.
על כן, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם למעשים שביצע הנאשם נע בין 13 ל-18 שנות מאסר בפועל, לצד ענישה נלווית הכוללת פיצוי משמעותי למשפחת המנוח.
זאת ועוד, אני סבורה כי בענייננו, יש לתת משקל לשיקולי הרתעת הרבים והיחיד, זאת הן לאור התעצמותה הקשה של התופעה של יישוב סכסוכים באמצעים אלימים, תוך שימוש בנשק קר, שזמינותו לכל גבוהה; והן לאור "ההצדקה" הניתנת במגזרים מסוימים לאלימות חסרת כל רסן, בנימוק של "כבוד המשפחה". כאמור, על בית המשפט לתרום תרומתו בנסיון למגר, או לפחות לצמצם תופעות בזויות אלו, שתוצאותיהן טראגיות ובלתי הפיכות, כבענייננו.
לאחר שקלול כל הנסיבות שפורטו לעיל, אני סבורה כי יש להעמיד את עונש המאסר שיוטל על הנאשם בסמוך לאמצע המתחם שנקבע.
לאור כל האמור לעיל, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 16 שנים.

בהליך מעצר עד תום ההליכים (מ"ת) שהוגש בשנת 2014 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

מדובר בפקוח צמוד של שלושה מפקחים ראויים אשר שירות המבחן התרשם מהם שניתן ליתן בהם אמון ומודעים לבעיותיו של המשיב והם יכולים להבטיח שהוא לא יצא את הבית ולכן, כשיש חלופה הרי המסקנה המתבקשת היא שיחרור, כאשר אנו יודעים שיש בחלופה כדי להבטיח לחלוטין את מטרת המעצר.
ב"כ המבקשת: האח ודיע עצור כעת עד החלטה אחרת בתיק שמיוחסת לו עבירת הריגה.
כשעלה שמו של המשיב כחשוד לבצוע העבירה, המישטרה הגיעה לביתו וראו אותו מקיים את תנאי מעצר הבית שלו שם, ולכן החשש להמלטות מאימת הדין לא קיים כלל.
...
בסיכומו של דבר, טוען התובע, מאחר שהמסוכנות של המשיב כה גבוהה, ואין לתת בו אמון, הרי שאם ישוחרר לחלופה – חייבת זו להיות הדוקה ואפקטיבית, ולמרות ששירות המבחן מציין אף הוא את הצורך בחלופה שכזו, הרי שהמפקחים שהוצעו אינם כאלה כלל ועיקר.
דבר זה מלמד על המרקם המשפחתי, ואף שהאב עצמו נפסל כמפקח על ידי שירות המבחן, נראה לי כי יש בכך כדי ללמד על המארג הכללי במשפחה.
לאור כל האמור, אני סבורה כי לא ניתן לשחרר את המשיב לחלופה המוצעת.
לאור האמור, אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

בהליך בקשה לפסילה עד תום ההליכים (בפ"ת) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

בית המשפט העליון קבע: "העורר הואשם בעבירות חמורות. החומרה והמסוכנות נעוצות בצירופן יחד של עבירות ההריגה, נהיגה בשיכרות ושיבוש מהלכי משפט. צירוף זה מעיד על העורר שלא רק שאין הוא מציית לחוק, אלא שאי ציות זה מביאו לסכן אחרים, עד כדי קפוח חיי אדם, ולאחר מכן לנסות ולבדות ראיות. לכך אוסיף שעל אף גילו הצעיר נרשמו לחובתו הרשעות בעבירות תעבורה... אין אלא שמדובר בצעיר שיש מקום להגביל את תנועותיו במסגרת חלופת מעצר... אכן, חלפה כשנה מאז שהעורר שוחרר למעצר בית, ואין להקל ראש בקשיים הכרוכים בהגבלה כה משמעותית על חופש התנועה לאורך פרק זמן כה ממושך, גם אם אין מדובר במעצר בפועל. במיוחד כך הוא, כשלפנינו אדם צעיר... אלא שההקלה בתנאי השיחרור... צריכה להעשות בשום שכל ובמתינות..." באותו מקרה נדחתה הבקשה לביטול תנאי מעצר הבית, אולם שם ניתן לעורר לצאת למספר שעות ביום לחפש עבודה, ובית המשפט העליון אישר המלצה זו. בעניינינו, לטעמי, וכפי שסבר כב' השופט הימן, מסוכנותו של העורר גבוהה גם עתה.
...
כב' השופט הימן, בהחלטתו מיום 7.9.2018 נעתר לבקשה, וקבע תנאים של מעצר בית מלא בבית הורי המבקש, נוכח המסוכנות הגבוהה הנשקפת ממנו, והחשש לשיבוש הליכי המשפט.
דיון לאחר ששמעתי את טענות ב"כ הצדדים נחה דעתי כי אין מקום בשלב זה להיעתר לבקשה, אך ניתן לעשות שינוי מסויים בחלונות שניתנו כבר למבקש.

בהליך ערעור אזרחי (ע"א) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

כך גם הטענה להיות המשיב 1 "נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו" [סעיף 41 לפקודת הנזיקין] שגרם לנזק שלמערערים "לא היתה ידיעה" לגביו, אף לא לא הייתה להם "יכולת לדעת מה היו הנסיבות לגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק". אדם אינו נכס; המערערים ידעו היטב שהמשיבים 1-3 קיפדו את חייו של בנם המנוח; תיק החקירה הוגש כראיה; והמשטרה אינה ממונה על ציבור עצורי הבית, אלא מוסמכת לקיים ביקורים במקום שהייתם, על מנת לוודא אכיפתה של החלטת השיחרור לחלופת מעצר גם אין זה המקרה ליישום כלל הנזק הראייתי.
בית המשפט המחוזי קבע בהכרעת הדין ביחס למשיב 3 כי "הנאשם כאן היה מהמבצעים העקריים של עבירת ההריגה", וכי "בחינת הראיות מלמדת שהנאשם היה 'במעגל הפנימי' של המבצעים, ולכן יש לראות בו 'מבצע בצוותא'" (ההדגשה במקור).
...
מקובלת עלינו טענת המדינה לפיה לו הוגשה התביעה קודם לכן, לפחות בסמוך למועד מתן הכרעת הדין נגד משיבים 1-2 (שנת 2010) ולא רק בשנת 2015, שאז יכולה הייתה המדינה להציג מטעמה עדויות נוספות, קונקרטיות לאירוע הספציפי, בנוסף לעדותו הכללית של אברהמי.
אף שניתן להבין ללבם של המערערים המתבוננים על המדינה כעל מי שלא מנעה את הריגת בנם המנוח, אין מנוס אלא להורות כי הערעור נגד המדינה דינו להידחות.
חרף הקושי בענייננו לחייב את המשיב 3 באופן אוטומטי בסכום הפיצוי שהושת על משיבים 1-2, משפסק הדין בעניינם ניתן בהיעדר הגנה ולא כתוצאה מחישוב מושכל של גובה הנזק, אין מנוס מלעשות כן, משחישוב הפיצוי בהתאם לראיות שהובאו בפני בימ"ש קמא, ובהתאם להלכה הנוהגת (ע"א 10990/05 דוד פינץ ואח' נ' הראל חברה לביטוח) (30% ראש נזק השנים האבודות עד גיל 67, קיצור תוחלת חיים והוצאות קבורה ולווייה) מביאנו אף לתוצאה גבוהה יותר.
התוצאה היא שהערעור נגד המדינה נדחה, והערעור נגד משיב 3 מתקבל באופן שחלף הסכום הנקוב בסיפא לעמוד 3 לפסק דינו של בית משפט קמא, ובפרק "סוף דבר" (180,000 ₪) יבוא הסכום 1,800,000 ₪, תוך חיובו, כלפי המערערים, ביחד ולחוד עם המשיבים 1-2.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו