שחרור לחלופת מעצר בחשד להחזקת אקדח והעסקת שב"ח

בהמשך השיחה הסכים נאדר להצעתו של המשיב לרכוש אקדחים נוספים במחיר מוזל, בכפוף לכך שנאדר יקבל מהמשיב אקדח "חדש ויפה". המשיב מסר לנאדר כי יבדוק את העניין וכמה דקות מאוחר יותר, בשיחת טלפון נוספת, אמר המשיב לנאדר כי העסקה לא תצא לפועל.

העוררת ממשיכה וטוענת – לחלופין – כי אף אם אין די ראיות בתיק כדי להצביע על מימוש חלק מעיסקאות הנשק שנרקמו בין המשיב לבין נאדר, הרי שיש בתשתית הראייתית כדי להראות שהמשיב ביצע עבירה אחרת בנשק – החזקה – ודי בכך כדי להקים עילת מעצר מסוג מסוכנות.

הודעות נאדר במישטרה נאדר נעצר בחשד לעבירות נשק במהלך חודש נובמבר 2015.

בית המשפט ייעתר לפיכך לשיחרור לחלופת מעצר בעבירות אלו במקרים חריגים (בש"פ 6837/13 חרבוש נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (28.10.2013); בש"פ 1084/12 בדרה נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (9.2.2012)).

...

סיכומם של דברים: שוכנעתי כי נגד המשיב קיימות ראיות לכאורה להוכחת עבירות של סחר בנשק וניסיון לעבירות אלו.

עילת מעצר וחלופת מעצר עבירה בנשק לפי סעיף 144 לחוק העונשין היא "עבירת ביטחון" כהגדרתה בסעיף 35(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), והיא מקימה לפיכך עילת מעצר סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(2) לחוק זה. כמו כן סבורני כי בעניינו של המשיב קיימת עילת מעצר נוספת בגין המסוכנות הנשקפת ממנו לציבור (לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים).

הערר מתקבל אפוא.

7444/14 – ערר העורר 2 בערר נטען, כי אין בידי המשיבה ראיות שיש בהן כדי להצביע על הישתתפותו של העורר 2 בארוע המיוחס לו, הן בשלב התיכנון והן בשלב הבצוע, ואף אם קיימות ראיות לכאורה, היה על בית המשפט לקבוע כי הן חלשות במידה המצדיקה שיחרור לחלופת מעצר; כך נטען, כי ביום 9.6.14 שהה העורר 2 בסמוך ל"סופר ברקת" והמתין לקבל כספים מן החברה, היא מעסיקו הקודם, ולא במטרה לתצפת על המתלונן כנטען; בהמשך לכך, אשר לשיחת הטלפון בינו לבין המתלונן טוען העורר 2, כי שאל את המתלונן לגבי שיק המצוי בחזקתו, אשר המתלונן או אחד מאנשי הכספים בחברת "סופר ברקת" אמור היה לפדותו בעבורו.

אשר לעורר 2 טענה באת כוח המשיבה, כי שלושה ימים קודם לארוע נראה על ידי פקח ערייה כשהוא צופה לעבר "סופר ברקת", ורק משראה ניידת מתקרבת ביקש לעזוב את המקום; כי הסברו של העורר 2 לאיכונו בנס ציונה אינו מספק ואינו פוגם במסקנה בדבר מעורבותו בארוע; נאמר, כי העורר 2 סיפר שנסע במונית למשך שעה וחצי בנס ציונה בעלות של 500 ש"ח – למרות שמזה תקופה אינו מועסק – עד שתיפתח החנות, זאת הגם שהחנות ניפתחה בשעה 9:00 ביום הארוע.

. "מיד חשבתי שזה שוד רצתי אליהם עם אקדח שלוף ... צעקתי ישר מישטרה עצור התוקף שיצא מהצד שמאל של הרכב הכסוף ישר ברח ... הייתי במרחק קרוב מאוד לשודד השני הוא עשה תנועות לכווני והיה מאוד מופתע ממני ואיך שהתחיל לברוח לכיוון הכביש יריתי יריית אזהרה אחת באויר ... מהירי הבחור נבהל והתכופף במקום ואז הגעתי למרחק של מטר ממנו והשכבתי אותו על הריצפה ... תפסתי אותו עם יד שמאל שלי ויד ימין עם אקדח מופנית אחורה ... ובשלב זה הבחור הוריד חם צואר ... שהחזקתי אותו ראיתי שיש לו כפפות ירוקות על הידיים ... ברגע שהחשוד ראה שהכנסתי את האקדח הוא היתרומם שוב וניסה לברוח ואני אוחז בו בחוזקה, הוצאתי את גז הפלפל שלי וריססתי אותו... כאשר עשיתי לו חפוש על הגוף לחפש כלי תקיפה וראיתי שהיו לו שני מכנסיים ארוכים ... במהלך ההשתלטות שלי על החשוד כשהוא כבר היה כבול הוא ניסה להוריד את הכפפות ומנעתי ממנו כי רציתי לשמור עליו שיראו שהוא עם כפפות". דברים דומים עולים מהודעתו של המתלונן מיום הארוע (הודעה כ'): "שאלה: מה קרה היום?

...

התמונה הראייתית אמנם מובהקת פחות מאשר בעניינו של העורר 1, שכאמור נתפס בכף בזירת האירוע; ואולם סבורני כי שילובן של הראיות הנסיבתיות מביא לכדי תשתית ראייתית לכאורית להוכחת אשמו, ולא מכך ייבנה; על פניהן משתלבות הראיות יחד לכדי מארג ראייתי רלבנטי (בש"פ 1636/13 קאניאוונג נ' מדינת ישראל (2013), בפסקה ט"ו; בש"פ 7429/14 נאסר נ' מדינת ישראל (12.11.14), בפסקה ח').

ועם זאת, סבורני כי בנסיבות הענין ניתן לשחרר את העורר 2 לחלופת המעצר עליה המליץ שירות המבחן בתסקירו האחרון, קרי לבית אחותו בכפר קאסם.

כללם של דברים איני נעתר אפוא לערר העורר 1; עררו של העורר 2 מתקבל לפי האמור.

זאת, לטענת העורר, חרף העובדה ששרות המבחן המליץ על מעצרו בפקוח אלקטרוני; וקביעת בית המשפט המחוזי כי שלושה מפקחים מוצעים מטעמו של העורר ראויים הם. רקע עובדתי ביום 17.5.2019 הוגש נגד העורר כתב אישום בגין החזקה, הובלה ונשיאה של נשק, עבירה לפי סעיפים 144(א) ו-144(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) וכן בגין הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

לבסוף איזכר בית המשפט המחוזי את ההלכה שלפיה הזמנת תסקיר שירות מבחן לבחינת חלופת מעצר ומעצר בפקוח אלקטרוני וכן הזמנת חוות דעת מאת היחידה לפיקוח אלקטרוני בדבר התכנותו, אין בהן כדי לחייב את בית המשפט להורות על שיחרורו של נאשם לחלופת מעצר או על מעצרו בפקוח אלקטרוני.

בעניינינו, העורר הסכים לקיומן של ראיות לכאורה וכן לקיומה של עילת מעצר; ונסיבות הארוע כפי שהן מצטיירות מכתב האישום בהחלט מעוררות חשד וחששות אמתיים.

לכך מתווספת שתיקתו של העורר, שנימנע מלהסביר כיצד הגיע האקדח לידו; וזו כמובן זכותו, אך כידוע השתיקה בשלב המעצר פועלת לחובת הנאשם בכל הנוגע לעילת המסוכנות (בש"פ 1215/19 מדינת ישראל נ' פרץ, פסקה 5 (21.2.2019); בש"פ 3199/14 מדינת ישראל נ' וינברג, פסקה 11 (7.5.2014)).

...

על רקע האמור מחד גיסא והתנהלות הליך המעצר בבית המשפט המחוזי מאידך גיסא, לאחר ששמעתי את באי-כוח הצדדים פניתי לבאת כוחה של המשיבה כדי לברר אם היא עומדת על התנגדותה לערר ולאחר ששקלה את הדברים השיבה שאמנם כן. בסופו של דבר, הגעתי למסקנה כי מסוכנותו של העורר והחששות שעולים מכתב האישום הם המכריעים כאן.

משעה ששירות המבחן לא מצא את החלופה שהוצעה בתחילה מתאימה בהיעדר סמכותיות המפקחים ומשום מיקומה הבעייתי, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת העורר לבחון את החלופה המוצעת (כהגדרתה לעיל) שאותה מצא שירות המבחן כמתאימה בתוספת פיקוח אלקטרוני; ומשהונח התסקיר המשלים בפני בית המשפט המחוזי, הוסיף ובחן בעצמו את המפקחים המוצעים ומצא אותם ראויים; ולאחר מכן, הפנה לבחינת היתכנות מעצר בפיקוח אלקטרוני ואף הורה למפקחים המוצעים לחתום על ערבות.

הערר נדחה, העורר יוותר במעצר עד תום ההליכים.

בהזדמנות רביעית, העורר ביצע עסקה עם סוכנים משטרתיים למכירת סם מסוכן מסוג חשיש במשקל של 200 גרם וכן סם מסוכן מסוג MDMA בכמות של 100 יחידות, אולם, העסקה לא הושלמה משום שהעורר חשש שיש במקום שוטרים סמויים.

בהקשר זה טען העורר להפליה בכך שנאשם אחר, שוטר במשטרת ישראל, אשר מכר לסוכנים המשטרתיים מאות כדורי אקדח וכדורי רובה, שוחרר לחלופת מעצר.

לעורר עבר פלילי בגין החזקת סם לצריכה עצמית, החזקת נכס חשוד כגנוב ושימוש ברכב בלי רשות.

...

על כך יש להוסיף, כי העורר ביצע לכאורה את העבירות המיוחסות לו כאשר תלוי ועומד נגדו מאסר מותנה בר הפעלה, דבר המחזק את המסקנה כי לא ניתן להפיג את מסוכנותו של העורר באמצעות חלופת מעצר.

מכל מקום, מקובלת עלי עמדת המשיבה כי נסיבותיהם של העורר ושל הנאשם האחר שונות.

התוצאה היא שהערר נדחה.

] המבקש עצור ב"מעצר ימים" בחשד שהחזיק אקדח שלא כדין (יחד עם אחרים), אקדח אשר נתפס בחיפוש שנערך במפעל שהיה בהחזקתו;ובחשד שהעסיק תושב שטחים ששהה בישראל שלא כדין (להלן: שב"ח).

בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט א' דורון) הורה ביום 15.6.2016 על שיחרור המבקש לחלופת מעצר בבית אמו בבאר שבע, תוך חתימה על ערבות והפקדות כספיות.

...

לאחר שקיימתי דיון בבקשה ובנספחיה, האזנתי לצדדים בדיון שהתקיים לפניי, עיינתי בדו"ח הסודי שהוגש לעיוני ואף הפניתי שאלה בכתב לחוקר וסימנתי את תשובתו (ע/2; ראו סעיף 15(ה) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים)) החלטתי שלא להיעתר למבוקש.

ברם לאחר ששוכנעתי כי בשלב הזה לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחירות פחותה – לא ראיתי להתערב בתוצאת ההחלטה.

הבקשה נדחית אפוא.