משכך, בית המשפט המחוזי הנכבד מצא כי לא ניתן לתת בעורר אמון, שיאפשר את שיחרורו לחלופה, וזאת על-אף גילו המבוגר יחסית, העובדה שהוא רופא אשר תורם לקהילה, ולכך שהפעילות המיוחסת לו בכתב האישום היא פעילות אזרחית ולא פעילות טירור "קלסית".
החלטה זו היא מושא הערר שבפני.
טענות הצדדים בערר
בהודעת הערר שהגיש, העורר משיג על החלטתו של בית המשפט המחוזי הנכבד, וזאת בארבעה מוקדים עקריים:
ראשית, העורר טוען כי בשים לב לכך שחומר הראיות הלכאוריות נגדו, קושר אותו, לטענתו, רק למעשים שנעשו עובר לתאריך 01.11.2016 – לא ניתן לייחס לו עבירה של חברות באירגון טירור.
שנית ועיקר – העורר מואשם בכך שהיה חבר, היה מעורב ואף פיקח על פעילותה של עמותת אמאן, שנטען שהיא למעשה חלק מן התנועה האיסלאמית (שאין מחלוקת כי היא ארגון טירור) וכן שעשה, או שניסה לעשות באמצעותה פעולות ברכוש למטרות טירור.
...
יחד עם זאת, בנסיבות, הגעתי לכלל מסקנה כי מבלי לקבוע מסמרות כלשהן לגבי אפשרות שחרורו של העורר לחלופה כלשהי – אפשרות שליחתו של העורר לחלופה ראויה לבחינה מעמיקה יותר.
נוכח כל האמור לעיל, ובשים לב לכך שהערכאה הדיונית היא המתאימה לקיום בירור מעין זה (ראו: בש"פ 8585/16 בן לולו נ' מדינת ישראל (23.12.2015); בש"פ 8766/15 זנטי נ' מדינת ישראל (05.01.2016)) – ניתנת בזאת לעורר האפשרות להציג לבית המשפט המחוזי הנכבד, וזאת עד לתאריך 17.08.2017, מקום בו יוכלו לשהות בחלופת מעצר בתנאי מעצר "בית מלא", או במעצר כאמור בתנאי פיקוח אלקטרוני, בפיקוחם של משמורנים שיפורטו, והכל בכפוף לתנאים נוספים שיקבעו.
הערר מתקבל חלקית, איפוא, בהתאם לאמור בפיסקה 33 שלעיל, ומוחזר לבית המשפט המחוזי.
