שחרור חוזה שכר מול עורך דין מול המדינה

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב - יפו ת"פ 15208-12-15 מדינת ישראל נ' קונדור ביטחון (ש.א.) בע"מ ואח' בפני: כבוד השופטת שרה מאירי בעיניין: מדינת ישראל ע"י ב"כ עוה"ד י. ששון וגב' ל. תורן המאשימה 1.קונדור ביטחון (ש.א.) בע"מ ע"י ב"כ עו"ד ל. שגב, מפרק 2.אהרון סרולביץ 3.שופן סרולביץ ע"י ב"כ עוה"ד י. מלכיאור, א. טויזר וגב' ר. גז הנאשמים הכרעת דין

נראה לו שחתם מול עורכי הדין, לפתיחת חברה.

נאלץ להגיע לרשויות המס כשהחברה החלה להידרדר אחרי לקוח מסויים, שיחררו לו את העיקולים לשחרר משכורות זו היתה הדרך לפחות לשלם משהו לעובדים.

עובדים וותיקים התייחסו לשופן כמנכ"ל, עד עכשיו הם רואים אותו כמנכ"ל. כשעומת עם כך שברסצ'ין אמר ששופן נתן הוראות עבודה, שילם שכר וכך גם כל העובדים, השיב "אין בעיה וגם יורי אמר אותו דבר, ופה בעדות אפילו לא ידע מי זה שופן". "כשבא אליי, איך קוראים לו אחרי החקירה שלכם, הוא בא אליי ויצא עליי אהרון למה שיקרת לי, אמרת לי שאתה הבעלים והסבירו לי שאתה לא הבעלים, ששופן. ואני מסיק מזה שאתם אמרתם לו". בנושא קבלת רישיון קבלן שירות הוא טיפל, לפי עצת עורכי הדין.

בתור בן אדם שמביא לקוח, "ובכל חברה מנהל שיווק או איש שיווק או מישהו שמתעסק בשיווק מורשה לחתום על ההסכם מול הלקוח. זה מה שאני עשיתי". "היה מוסמך כעקרון לחתום אבל לא חתם על כלום". כן חתם על שכר דירה, "כי גם לי היה חדר במשרד", של החברה שלו, שהוא מנהל אותה.

...

אינני מקבלת כי עסקינן בכוונה "להשחיר פניו" – אלא כתאור עובדתי ונכון של ההתרחשות, מחד ומאידך, "נסיונו" של הנאשם ע"מ שלא יהא בידי האכיפה אישור מסירה חתום כדין על ידו.

לאור כל האמור – שוכנעתי מעבר לספק סביר כי הנאשם עבר העבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

סיכום – לאור כל המפורט לעיל ובהרחבה, שוכנעתי, מעבר לכל ספק סביר, כי הנאשמים עברו העבירות שיוחסו להם בכתב האישום.

בהסכמים נקבעו תפקידיו של עורך הדין, חובותיו וזכויותיו, התחייבויות רשות המיסים, נקבעה איבחנה בין הוצאות אשר יחולו על רשות המיסים והוצאות אשר יחולו על עורך הדין, נקבע מנגנון שכר הטירחה לעורך הדין כשיעור מהכספים המתקבלים מפעולות מימוש הנכסים וכן הסדרי תשלום שכר טירחה במקרים בהם מסתיים הטיפול בפשרה, שאין עימה מימוש נכסים.

ייצוג המדינה התחלק בינו לבין שלושה עורכי-דין נוספים, אז חתם על הסכם שכר טירחה ראשון (ת/55), התחיל בעבודה וקיבל ייפוי כוח מהיועמ"ש (עמ' 688 לפרוטוקול; ייפוי הכוח משנת 2001 - נ/29א ומשנת -2004 נ/29ב).

בספטמבר 2013 שחרר את העובד האחרון, ולאחר שנותר לבדו, מנעו את עבודתו כעורך-דין בכך שלא יכול היה לשלוח פקסים, מיילים, הטלפון שלו נחסם, ובייאושו אף פנה לפרקליט המדינה (עמ' 730 לפרוטוקול, שורות 3- 23), לנשיא בית-המשפט עליון ולשרת המשפטים (עמ' 734 לפרוטוקול, שורות 16- 21; נ/48).

לעורכי-הדין מוקנית רק זכות עיכבון להבטחת תשלום חוב שחייבים להם לקוחותיהם, ואף זאת במיגבלות סעיף 88 לחוק לישכת עוה"ד. עוד נקבע בפסיקה, כי הפרת כללי אתיקה מהוים "אינדיקאציה ראשונית" להלך רוחו של עורך-הדין הפועל מול לקוחותיו, וניתן לבסס את יסוד המירמה על דרך היתנהלותו של הנאשם עורך-הדין מול לקוחותיו (רע"פ 5577/18 בן ארי נגד פרקליטות מחוז חיפה (פלילי) [30.7.18], בפיסקה 8).

...

באישום 3, אני מרשיעה את הנאשם בביצוע עבירה נוספת של גניבה בידי מורשה לפי סעיף 383(א)(2) + 393(2) לחוק העונשין בכך, שבעת שהנאשם שימש מנהל עזבון, שלח ידו בגניבת כספי תקבולי מכירת הדירה באילת על סך של 106,083 ₪, אותם נמנע מלהעביר ליורשי המנוח צבי קלינגר ז"ל, והכל כפי שפורט בהרחבה בתיאור האישום השלישי.

באישום 4, אני מרשיעה את הנאשם בביצוע עבירה של גניבה בידי מורשה לפי סעיף 383(א)(2) + 393(3) לחוק העונשין בכך, שבעת ששימש כבא-כוחו של בעל נכס – מר משה אביטל, נטל לעצמו שלא כדין כספי ערבות בסך 395,000 ₪, והכל כפי שפורט בהרחבה בתיאור האישום הרביעי.

באישום 5, אני מרשיעה את הנאשם בביצוע ריבוי עבירות של השמטה מתוך דו"ח על-פי הפקודה כל הכנסה שיש לכללה בדו"ח לפי סעיף 220(1) לפקודה וכן ריבוי עבירות של מרמה ערמה או תחבולה לפי סעיף 220(5) לפקודה, בסך כולל של 8,614,104 ₪.

עוד טען כי עלות שכ"ט עו"ד הנה 12,000 שח + מע"מ וצירף הסכם שכר טירחה ובקש לחייב המאשימה בהוצאות כוללות בסך 25,000 ₪.

· הנאשם שוחרר במקום כשבידו כתב אישום והזמנה למשפט.

יש טעם בטענת ב"כ הנאשם – כי אם היתה משטרת ישראל מבצעת חקירה, ולו בסיסית ביותר – ולמשל, גובה הודאת הנאשם בחקירה תחת אזהרה או בוחנת טענת ההגנה שהעלה מילולית מול משרד הרשוי, ייתכן ולא היה מוגש כתב אישום.

הסכום המרבי לתשלום הוצאות הגנתו של הנאשם הוא כקבוע בתוספת לתקנות הפיצויים, שם נקבע, כי הנאשם יהיה זכאי להחזר בעד הוצאות בפועל לפי קבלות וכן, בגין שכר טירחה של עורך דין כפי הקבוע בתוספת לתקנות: עבור לימוד התיק, עבודת הכנה וישיבה ראשונה סך של 2,294 ₪ ובגין כל ישיבה נוספת אחרי הישיבה הראשונה סך של 688 ₪.

בהקשר זה, אפנה לדברי כב' השופט ר. שפירא בת"פ 4138/05 (מחוזי חיפה) נתנאל אלבז נ' מדינת ישראל (11.12.05) עת ציין: "ער אני לפער המשמעותי שבין הוצאות ההגנה ששילם המבקש/נאשם לבא כוחו בפועל לבין הסכום אותו אני מציע לפסוק וזאת על פי התקנות ואולם סבור אני כי איננו מוסמכים לפסוק סכום העולה על הסכום הנ"ל. אינני מיתעלם גם מהעובדה שלכאורה מדובר בפגיעה בקניינו של אדם שהיא עלולה להחשב כפגיעה החורגת מהמידתיות הראויה. אלא שהמחוקק הביא את הדבר בחשבון והקים שירות צבורי בדמותה של הסניגוריה הציבורית המספקת הגנה משפטית לזכאים ואלה שידם אינה משגת. למעשה, כנגד התקנת תקנות המגבילות את גובה הפצוי אשר ניתן לשלם לנאשם שזוכה יצר המחוקק גם מנגנון של אספקת הגנה משפטית מקצועית וברמה גבוהה וזאת על חשבון הקופה הציבורית. בנסיבות אלו ומשבוחר נאשם לממש זכותו ולשכור שירותיו של עו"ד פרטי על חשבונו, עליו גם להביא בחשבון כי גם אם יזוכה וימצא כי הוא זכאי לפצוי, יהיה הפצוי בסכום הנמוך בהרבה מההוצאה שהוציא בפועל כתשלום עבור הגנתו המשפטית." דברים אלה כוחם יפה גם בעניינינו.

...

בהתאם לסיכום בין הצדדים, לא נשמעו הראיות ונקבע דיון נוסף לתזכורת צדדים.

בעניין זה נראה לי שהתובע התרשל אך לא ניתן לומר שבאותה שעה לא היה יסוד לאשמה.

בהקשר זה, אפנה לדברי כב' השופט ר. שפירא בת"פ 4138/05 (מחוזי חיפה) נתנאל אלבז נ' מדינת ישראל (11.12.05) עת ציין: "ער אני לפער המשמעותי שבין הוצאות ההגנה ששילם המבקש/נאשם לבא כוחו בפועל לבין הסכום אותו אני מציע לפסוק וזאת על פי התקנות ואולם סבור אני כי איננו מוסמכים לפסוק סכום העולה על הסכום הנ"ל. אינני מתעלם גם מהעובדה שלכאורה מדובר בפגיעה בקניינו של אדם שהיא עלולה להיחשב כפגיעה החורגת מהמידתיות הראויה. אלא שהמחוקק הביא את הדבר בחשבון והקים שירות ציבורי בדמותה של הסניגוריה הציבורית המספקת הגנה משפטית לזכאים ואלה שידם אינה משגת. למעשה, כנגד התקנת תקנות המגבילות את גובה הפיצוי אשר ניתן לשלם לנאשם שזוכה יצר המחוקק גם מנגנון של אספקת הגנה משפטית מקצועית וברמה גבוהה וזאת על חשבון הקופה הציבורית. בנסיבות אלו ומשבוחר נאשם לממש זכותו ולשכור שירותיו של עו"ד פרטי על חשבונו, עליו גם להביא בחשבון כי גם אם יזוכה וימצא כי הוא זכאי לפיצוי, יהיה הפיצוי בסכום הנמוך בהרבה מההוצאה שהוציא בפועל כתשלום עבור הגנתו המשפטית." דברים אלה כוחם יפה גם בענייננו.

הצדדים ורקע כללי: התובע, מר חן חנוך דוד (להלן: "התובע") הנו אזרח ישראלי אשר באמצעות בני משפחתו היתקשר עם הנתבע, עו"ד מרדכי ציבין (להלן: "הנתבע") אזרח ישראל, בהסכם שכר טירחה (ההסכם צורף נספח א' לכתב התביעה) שעניינו מתן סיוע לתובע, עקב הליך משפטי פלילי שניפתח כנגד התובע במדינת רוסיה.

בעניינינו, על התובע להוכיח את טענותיו הן לעניין הטענות בדבר הבטחות השוא שניתנו כלומר – להוכיח כי בנגוד לנכתב בהסכם שכר הטירחה שבין הצדדים, הנתבע הבטיח לו פוזיטיבית, כי שחררו הנו דבר וודאי.

בסעיף 11 לתצהירו הוא מצהיר : "הדגשתי בפני האשה ננה ובנו של דוד כי אינני עו"ד רוסי אלא כי צברתי נסיון בלווי תיקים ברוסיה מול עורכי דין מקומיים, אשר טיפלו בהצלחה בתיקים פליליים של ישראלים וכי אחד מהם נעשה ברבות הימים חבר בדומה הרוסית". המחלוקת לגבי הקף שכר הטירחה שהיתקבל בפועל: התובע טען ששילם סך של כ- 67,000 דולר, בעוד לטענת הנתבע הוא קבל פחות מהסכום של 30,000 דולר המופיע בהסכם שכר הטירחה.

...

התובע לא הציג כל עיגון בכתב לטענותיו ואף בסופו של דבר ויתר על עדותו של הרב פרידמן, אשר השיחה איתו הייתה במרכז טענותיהם של התובע ובני משפחתו.

סוף דבר: לאחר שבחנתי את מכלול הראיות שהיו בפני ועל יסוד המסקנות שפורטו לעיל, אני קובעת כי התובע לא הוכיח את תביעתו .

אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובע לשלם לנתבע הוצאות בגין שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪ תוך 30 יום.

הבנה זו אינה יוצאת דופן והיא כבר מצאה ביטויה בפסיקה כפי שנכתב בת"א (מחוזי חי') 758/04 יעל נגלר נ' י.ר.טסלר יזום תיכנון ובניה בע"מ (נבו 14.09.08) (להלן: עניין נגלר) כי: "לפנינו תופעה מוכרת, שרוכשי דירות המשלמים לעורך דינו של הקבלן נוטים לראות אותו כמי שמייצג אותם, למרות שבחוזה נכתב שאינו מייצג אותם". אציין, כי בסעיף 9(ג) לחוזה נקבע כי: "בכל מקרה, חייב הקונה במעמד חתימת חוזה זה, לשלם לפרקליט שכ"ט בשעור 2% (במחיר הסופי של המימכר) בתוספת מע"מ וזאת עבור עריכת חוזה זה ו/או השמוש בו, ..." גביית שכ"ט עבור עריכת החוזה מנוגדת לכלל 3 לכללי לישכת עורכי הדין (ייצוג בעיסקאות בדירות), תשל"ז-1977 (להלן: כללי הלישכה) האוסר על עורך דין לקבל במישרין או בעקיפין, שכר בעד שירות שהוא נתן לקבלן.

אולם אין בעובדה זו כדי לשחרר את עו"ד מכל חובה כלפי התובעת, הנתבע עדיין חב כלפי התובעת בחובות גילוי, זהירות, מיומנות וחובות נוספות, כפי שנקבע בע"א 1170/91 אפרים בכור נ' יצחק יחיאל, מח(3) 207 (1994)(להלן: עניין בכור) כי: "...אם לא נחשבה כהן ללקוחתו של עורך הדין, נמצאה היא במצב שבו עורך הדין שאליו פנתה מייצג לקוח פלוני, והיא – כהן – איננה מיוצגת כלל. בנסיבות כאלה נידרשות מעורך הדין מיומנות וזהירות רבות יותר בהצגת העניין, לבל יכשיל במודע או בהיסח דעת נמהר את הצד האחר, כשהוא יכול להניח שזה סומך על אמינותו, יושרו ומיומנותו:

מעבר לחובות האמורות לעיל, משלקח הנתבע על עצמו לטפל בבצוע רישום הדירה על שמה, חב הוא כלפיה גם חובת נאמנות, כפי שנקבע בכלל 5(א) לכללי הלישכה, וכפי שנקבע בעיניין בכור שם נכתב כי: "גם אם כהן לא הייתה לקוחה של עורך הדין המייצג את הקבלן, חייב עורך הדין, המקבל על עצמו לטפל בבצוע רישום הרכישה, לפעול תוך נאמנות לקבלן ולרוכש גם יחד. נאמנות זו וחובת הזהירות והפעלת המיומנות המקצועית אינן קמות כלפי מרשהו בלבד, אלא גם כלפי יריבו וגם כלפי הציבור (ע"א 37/86, 58[1] הנ"ל, בעמ' 469 מול אות השוליים ב), קל וחומר כשכהן לא הייתה "יריב" וגם לא "ציבור" אלא צד ישיר להסכם, שלרישום זכויותיה על פיו התחייב עורך הדין לפעול.

כמו כן הנתבע ידע או היה עליו לדעת כי הקבלן טרם נשא בתשלום מס רכוש ומס רכישה בגין המקרקעין (ראו לעניין הידיעה בכוח ע"א 4227/92 מדינת ישראל – מנהל מס רכוש נ' ארטיק תחיה בע"מ, פ"ד נב(1) 433 (12.2.98), בעמוד 445 מול האות ב).

...

הנתבע ביצע את רישום הבניין כבית משותף ויבצע את רישום הדירה על שם התובעת לכשיומצאו לו המסמכים המקוריים הדרושים ולכשתשלם התובעת את התשלומים החלים עליה וטרם שולמו.

בנוסף גם המסמכים אשר צורפו לכתב ההגנה מטעם הנתבע ועליהם הוא ביקש להסתמך, מחזקים מסקנה זו, שכן גם הנספח לחוזה עליו מופיע תאריך 19.4.95 וגם המכתב של עו"ד יעקב דלומי מיום 19.1.96 מטעמה של התובעת, הם מסמכים אשר נכתבו לאחר מועד חתימת חוזה המכר (9.4.95).

בנסיבות המקרה דנן שוכנעתי כי התובעת ראתה בנתבע כמי שמייצג גם אותה, למרות האמור בחוזה המכר.

שוכנעתי כי הנתבע לא יידע את התובעת כי בנוסף להיותו עורך הדין המייצג את הקבלן הוא גם אחד מבעלי המקרקעין.