שחרור בשל תנאי מעצר קשים

לעומת זאת בית משפט זה מצא כי ההסבר של המשיב לאלימות הקשה בה נקט לעיני הילדה הקטנה, לפיו המתלוננת הוציאה אותו מדעתו וכי ראה "מסך שחור" מול עיניו, מעוררת דאגה ומגבירה החשש למסוכנות.

לשיטת המדינה במקרים מסוג זה לא ניתן ולא ראוי לשחרר לחלופת מעצר אלא לאחר מתן תסקיר, ובודאי שלא נכון לשחרר לחלופה או למעצר בפקוח, כאשר התסקיר שלילי ולא ממליץ על כך. בהקשר זה המדינה הפניתה לפסיקה הידועה לפיה על מנת לסטות מהמלצה שלילית של שירות המבחן, ביחס לחלופת מעצר, יש להראות טעמים כבדי משקל.

למעשה, על יסוד פסקה זו בתלונת המתלוננת, הכוללת גם הערות בדבר ביטויי קנאה, היתקבל הערר הראשון על ידי השופטת לוין, ונקבע שאין להורות על חלופה ללא תסקיר, אשר יערוך "בחינה מעמיקה של מערכת היחסים והבנה של הסיבות שהובילו לארוע החמור ובחינה של הסכנה למתלוננת להישנות ארוע כזה או אחר". אולם, לטעמי, התשובה שנתן שירות המבחן לשאלתה של השופטת לוין צריכה הייתה להביא למסקנה המאפשרת מעצר בפקוח אלקטרוני, ולו בתנאי של הכבדה כספית רבה מאוד, כמנוף נוסף.

...

זאת, אף אם מדובר בסכום אשר לא ייאסף על ידי המשפחה במספר ימים אלא בשבוע או שבועיים, ובלבד שיהיה כזה שאנשים עובדים כמו אחי המשיב יצליחו לעמוד בו, בסופו של דבר.

עם זאת, אם באמת יתממש הסיכוי לשילוב המשיב בתכנית טיפולית, והמשיב אכן ישתלב, הרי שנכון יהיה בהמשך להקל ממעמסה חריגה זו. התוצאה נוכח כל האמור, תנאי המעצר בפיקוח שנקבעו יעמדו על כנם.

סיכומו של דבר – בכפוף לשינוי סכום ההפקדה, הערר נדחה.

נטען כי הנאשם ריצה את תקופת ההפקעה בתנאים של עציר ולא של אסיר, ובשל כך, בין היתר, נימנעו ממנו חופשות, היכולת לצאת לאגפי עבודה ושיחרור מינהלי או שליש, תוך שנטען כי אילו היה מרצה את עבודות השרות כאסיר, היה זכאי לקיצור מינהלי.

נוכח תנאי המעצר, שלרוב קשים מתנאי השהייה במאסר, ובפרט התנאים בהם שהה הנאשם כעצור ביטחוני, מצאתי להיתחשב באופן חלקי בתקופה שבה ריצה את מעצרו במקביל למאסרו, ולנכות מתקופה זו 3 חודשים (90 יום).

...

מכל המקובץ, מצאתי למקם את עונש המאסר בפועל, שיש להשית על הנאשם מעט מתחת לרף התיכון של מתחם העונש ההולם שנקבע בעניינו.

מכאן מתבקשת אף מסקנה שנייה: ההשוואה הראויה אינה בין יסודות עבירת התנאי כפי שהיא מופיעה בספר החוקים, לבין יסודות העבירה בה הורשע הנאשם, כפי שהיא מופיעה בספר החוקים.

בעניין מסילתי נקבע כי יש בביצוע עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, כבענייננו, כדי להפעיל מאסר מותנה, שהתנאי נוגע לעבירה של תקיפה סתם (לפי סעיף 379 לחוק העונשין) או תקיפה הגורמת חבלה ממשית (לפי סעיף 380 לחוק העונשין): "עבירות התנאי בענין שלפנינו הן תקיפה ותקיפה הגורמת חבלה ממשית. היסודות של עבירות אלה הם נגיעה בגופו של אחד ללא הסכמתו מתוך מודעות לפעולה זאת (תקיפה), ונגיעה בגופו של אדם ללא הסכמתו, כשנגיעה זו גורמת חבלה של ממש, כשלנאשם מודעות לכך. הלכה למעשה הורשעו המערערים בחבלה חמורה (בנסיבות מחמירות). משמעותה של הרשעה זו, בנסיבות הענין שלפנינו, היא כי הם בוודאי נגעו בגופו של אחד (המתלונן) ללא הסכמתו, מתוך מודעות לפעולה זו, ובכך קיימו את היסודות של עבירת התקיפה, והתוצאה של חבלה חמורה כוללת בחובה, הן בצד העובדתי והן בצד הנפשי את התוצאות של חבלה של ממש. נמצא, כי בהתנהגות עליה הורשעו המערערים, הלכה למעשה, הם קיימו את כל היסודות לגיבושה של עבירת התנאי, ועל כן בדין קבע בית-משפט קמא כי הוא מוסמך להפעיל את התנאי". נוכח כל האמור, נחה דעתי כי יש בעבירות בהן הורשע הנאשם בהליך כאן כדי להפעיל את המאסר המותנה שנגזר עליו בבבית המשפט השלום בתל אביב ביום 25.11.2020, במסגרת ת"פ 19608-10-19, אשר צורף לת"פ 20579-03-20.

טענות הצדדים לטענת העוררת, שגה בית המשפט קמא משלא נתן משקל ראוי לעובדה שזהו המעצר הראשון בחייה של העוררת ולעובדה שהיא אשה, שיש בהן, לדידה, כדי לכרסם כירסום של ממש בעילת המסוכנות; כי גם בנסיבות ביצוע העבירות (ובתוך כך העידר תוצרים או ראיות שהושגו ע"י היחידה החוקרת אשר יש בהם ללמד על מעורבות העוררת בעולם הסם והעובדה ששיתוף הפעולה מצד העוררת הביא לחשיפת הסמים ברכבה) יש כדי להקהות מחודה של עילת המסוכנות; כן נטען על ידה, כי בית המשפט לא נתן המשקל הראוי לעובדה שבמועד הצפוי להגשת התסקיר ימלאו למעצר העוררת שלושה חודשים; כי אין הצדקה לפגיעה בחרותה רק משום העומס בו נתון שרות המבחן; כי תנאי המעצר שלה קשים, בפרט בשים לב להיותה אשה; כי בית המשפט קמא לא בחן כדבעי החלופה שהוצעה על ידה, ולא שמע גם את אביה המגויס לעניין ומסכים לשמש כמפקח וכערב לקיום תנאי השיחרור; כי בנסיבות המקרה דנא, בהתייחס לנתוני העושה והמעשה, משך הזמן בו הוארך מעצרה לשם קבלת התסקיר הוא בלתי סביר.

...

ביום 17.04.2023 התקיים דיון נוסף בפני בית המשפט קמא במסגרתו הוא שב ונדרש לחלופות המעצר שהוצעו ע"י העוררת וקבע בסופו, כי אין בידו להיעתר לבקשתה וכי בנסיבות העניין יש להמתין לקבלת תסקיר המעצר.

עם זאת, אין בעובדה שנדרשת המתנה ארוכה יחסית לתסקיר מעצר בכורח הנסיבות האמורות כדי להביא בהכרח למסקנה שעל בית המשפט להימנע מלהורות על הגשת תסקיר מקום בו, עפ"י שיקול דעתו, הוא נחוץ טרם קבלת החלטה בעניין מעצר נאשם עד תום ההליכים נגדו או שחרורו לחלופת מעצר.

מן הראוי לציין, כי גם אם מצא בית המשפט קמא להורות על הגשת תסקיר בעניינה, אין משמעות הדבר שגמלה בלבו כבר ההחלטה לשחרר העוררת לחלופת מעצר וכל שנותר כעת הוא לקבוע את טיבה.

אציין, כי החלטתי לחפוף חלק מהמאסרים המותנים נוכח תנאי המעצר הקשים בעת הזאת בכלא, בשל הצפיפות הקשה ומצב החרום, וכן מתוך הערכה לכנות הנאשם ורצונו להשתקם, שיש לקוות כי אכן ירקום עור וגידים עם שיחרורו מן הכלא; מאסר על תנאי של 6 חודשים, שלא יעבור הנאשם כל עבירת אלימות מסוג פשע בתוך 3 שנים משחרורו; מאסר על תנאי של 3 חודשים, שלא יעבור הנאשם כל עבירת אלימות מסוג עוון, לרבות איומים, וכן עבירה של גניבה והפרת הוראה חוקית, בתוך 3 שנים משחרורו; קנס בסך 1,500 ₪ או 8 ימי מאסר תמורתו אם לא ישולם.

...

בסופו של דבר נעצר הנאשם עד לתום ההליכים בעקבות הפרת תנאים ביום 13.8.2023 כמתואר בתיק הרביעי, ומאז הוא נתון במעצר.

גזירת הדין נוכח כל האמור, גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל לתקופה של 14 חודשים בניכוי מלא של ימי מעצרו של הנאשם על-פי חישוב שב"ס שיכריע בכלל התיקים שבכותרת; מפעיל בזאת את שלושת המאסרים המותנים באופן הבא: 1) מפעיל במצטבר למאסר הנוכחי את התנאי הראשון של 6 חודשים; 2) מפעיל את התנאי השני של 5 חודשים – בחופף למאסר הנוכחי; 3) מפעיל בחופף למאסר הנוכחי את התנאי השלישי של 4 חודשים.

אציין, כי החלטתי לחפוף חלק מהמאסרים המותנים נוכח תנאי המעצר הקשים בעת הזאת בכלא, בשל הצפיפות הקשה ומצב החירום, וכן מתוך הערכה לכנות הנאשם ורצונו להשתקם, שיש לקוות כי אכן ירקום עור וגידים עם שחרורו מן הכלא; מאסר על תנאי של 6 חודשים, שלא יעבור הנאשם כל עבירת אלימות מסוג פשע בתוך 3 שנים משחרורו; מאסר על תנאי של 3 חודשים, שלא יעבור הנאשם כל עבירת אלימות מסוג עוון, לרבות איומים, וכן עבירה של גניבה והפרת הוראה חוקית, בתוך 3 שנים משחרורו; קנס בסך 1,500 ₪ או 8 ימי מאסר תמורתו אם לא ישולם.

הנאשם עצור מזה 10 חודשים מאחורי סורג ובריח כאשר ידוע שתנאי המעצר קשים הם מתנאי מאסר.

מאסר על תנאי של 10 חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור תוך 3 שנים, לאחר שיחרורו ממאסרו בגין תיק זה, על עבירת רכוש מסוג פשע ויורשע בה על פי חוק העונשין.

...

 "ביסוד הענישה אינו עומד שיקול אחד ויחיד, אלא מכלול של שיקולים. במלאכת הענישה בכל מקרה ומקרה חייב השופט למצוא את המשקל הראוי שיש להעניק לכל אחד מהשיקולים הנזכרים, תוך שהוא מודע לכך כי לעיתים קרובות שיקול אחד בא על חשבונו של שיקול אחר. מכאן, שהעונש אשר מוטל בסופו של דבר על הנאשם, אינו אלא תוצאה "משוקללת" – אם תרצה פשרה – של השיקולים השונים שיש להביאם בחשבון.

עם זאת, כפי שנכתב ברע"פ 9269/17 ראמי אבו עישא נ' מדינת ישראל (15.01.18) בו נדחתה בקשת המבקש להקלה בעונשו לאחר שבית המשפט המחוזי ביטל את גזר דינו של בית משפט השלום שאימץ המלצות תסקיר שירות מבחן חיובי וגזר צו של"צ ובמקומו הטיל 15 חודשי מאסר בפועל על גניבת של רכב אחד ועבירות נלוות : "כידוע, עיקרון השיקום, על אף חשיבותו, אינו בא להחליף עקרונות ענישה נוספים, וביניהם עקרון ההלימה. הערכה כי קיים סיכוי שהנאשם ישתקם אינה מובילה בהכרח למסקנה כי יש לחרוג לקוּלה ממתחם העונש ההולם, אף אם תסקיר שירות המבחן תומך בהקלה מעין זו (ע"פ 452/14 דבוש נ' מדינת ישראל (03.04.14), ע"פ 2015/13 פלוני נ' מדינת ישראל (05.08.13), רע"פ 398/14 ערג' נ' מדינת ישראל (16.03.14)). בית המשפט המחוזי בחן את ההליך השיקומי אותו עבר המבקש למול חומרת מעשיו, ועקרון ההלימה, וקבע שבנסיבות העניין אין לחרוג מהמתחם אותו קבע בית משפט השלום. פעמים רבות עמד בית משפט זה על חומרתה של עבירת גניבת הרכב, בה הורשע המבקש, הגורמת נזק מידי לבעל הרכב וכן נזק כלכלי רחב לציבור, ובהתאם על הצורך לנקוט בענישה מחמירה במקרים אלו". לאור האמור ובהיעדר טיפול ושיקום ממשי, לא מצאתי שיש שיקולים המצדיקים חריגה ממתחם הענישה לקולא.

בהתחשב בחומרת המעשים שביצע הנאשם לאחר תכנון מוקדם עם אחרים, במספר העבירות,  במידת אשמתו של הנאשם, בערכים החברתיים שנפגעו, במידת הפגיעה בהם, בנזק שנגרם ובמדיניות הענישה הנוהגת, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להטיל על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 45 חודשים אשר יחושב ממועד מעצרו 28.02.2023 )בהתאם לתחשיבי שב"ס ונתוני שב"ס).